דווקא בימים של כאוס וחורבן, ימים בהם אנחנו משתוקקים ש"מבוגר אחראי" ייקח עלינו חסות ויציל אותנו מעצמנו, דווקא עכשיו הדברים מתפרקים תחת רגלינו ואנחנו מגלים שאין לנו על מי להישען, שום גורם חיצוני לא נותן לנו את המענה, ובכך אנחנו נאלצים להפנות את המבט פנימה ולהתמלא בחוסן וסמכות פנימית. איך מפתחים חוסן בזמן משבר? מהיכן שואבים את הבטחון כשאין על מי לסמוך בחוץ?