אבא תרחם Father Have Mercyתן לי בית במקום בטוח, שלא אשמע אותך צועק מכל עלה (סבינה מסג) דניאלה וירון מנסים לתת סימנים בתחושת ההפקרה והתלישות המלווים את עקורי המלחמה הנוכחית ואת אלו המלווים, עד עצם היום הזה, את מפוני גוש קטיף. מתי געגועים לנופי עבר הופכים למכשיר פוליטי, למה בדיוק אנחנו מתכוונים כשאנחנו אומרים בית, ומדוע נוף כפרי לוחץ יותר על בלוטת הדמעות.
מגישים: דניאלה לונדון דקל וירון לונדון
עורכת: מאיה קוסובר
מוזיקת הפתיחה: עודד דוידוב
איור: דניאלה לונדון דקל
