דודו סעדה מארח את יעל נאמן, אם לשבעה ותושבת טנא עומרים בדרום הר חברון. אלמנתו של רס"ן (במיל') איתן נאמן רופא לוחם בגדוד 7008, נהרג בהיתקלות עם מחבלים בצומת שער הנגב. בן 45 בנופלו. 

איתן גדל ברובע היהודי, בן יחיד לחמש אחיות. עשה של"פ בדימונה והמשיך ללמוד שם בישיבה, שם גם התאהב במדבר ובנגב. התלבט בין עולם התורה לעולם הצבא, המשיך למסלול חובלים וכשלא קיבל קידום שרצה - חישב מסלול מחדש ובגיל 28 עם שני ילדים התחיל ללמוד רפואה, תהליך לא קל שדרש ממנו להשלים בגרויות ולעשות פסיכומטרי. היה רופא בכיר ביחידה לטיפול נמרץ ילדים בסורוקה, עליו אמרו: "איתן היה הרופא שהיית רוצה שיטפל בילדים שלך'. מעבר לעבודתו כרופא היה איש רב פעלים. התנדב במד"א וביחידת חילוץ ערד. 

בבוקר שמחת תורה איתן עבד כרופא בסורוקה, טיפל בפצועים הרבים שהגיעו עד שהוקפץ למילואים ונסע לעוטף, לסרוק בשדות אחרי מחבלים שהסתתרו. בהמשך הגיעו דרך כביש הדמים לכפר עזה,  השעה כבר היתה לפנות בוקר והם רואים מראות קשים, רואים את אנשי זק"א מוציאים ומרכזים גופות. כששמעו שהוא מהחולייה הרפואית ביקשו שייכנס לשכונת הצעירים, שם הוא עובר בית בית והם מבינים שאין כבר למי לעזור. איתן מטפל בהלומי קרב וחיילים נפגעי חרדה, היה ברצף עבודה מטורף - היה כונן בסוכות ופשוט עבד ברצף כמה ימים ללא הפסקה. כשהיו בצומת שער הנגב בחיפושים אחרי מחבל נפתחה עליהם אש. איתן היה הראשון שנלחם בהם ובמהלך הקרב נהרג.

כתבתי שיר שמסכם:

אַרְבַּע בַּבֹּקֶר מִתְעוֹרֶרֶת כָּרָגִיל בְּמַצְּבֵי מִלְחָמָה, 

עִם תְּחוּשַׁת מוּעָקָה. קַו אוֹר דַּקִּיק נִמְתָּח בָּאֹופֶק.

גַּם אַתָּה מִתְעוֹרֵר בְּפַּארְק בְּפַאֲתֵי שְׂדֵרוֹת

הוֹדִיעוּ שֶׁזִּהוּ מְחַבֵּל בְּאֵזוֹר הָרַכֶּבֶת, אַתָּה צוֹעֵד עִם הַפְּלֻגָּה. 

קוֹלוֹת מַסּוֹק הַקְּרָב טוֹרְפִים אֶת הַשַּׁלְוָה. (עַכְשָׁו אֲנִי אִתְּךָ צוֹעֶדֶת לְיָדְךָ)

אֲנִי מְאַרְגֶּנֶת אֶת הַבַּיִת לִקְרַאת הִתְעוֹרְרוּת הַיְּלָדִים

יְדִיעוֹת הזוועה, וְהַמַּרְאוֹת הַקָּשִׁים כְּבָר חֲקוּקִים לְכֻלָּנוּ עָמֹק בַּתּוֹדָעָה.

קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ מְבַצְבְּצוֹת מְאִירוֹת בְּרַכּוּת אֶת דַּרְכְּךָ, מַרְאוֹת הַמִּלְחָמָה נוֹכְחִים בְּכָל פִּנָּה.

וּפִתְאוֹם אַמְסָלֶם נוֹפֵל, הַלִּבְנִי צוֹעֵק "נִפְצַעְתִּי".

סָאשָׁה מוֹרִיד אֶת הַתִּיק הָרְפוּאִי וְצוֹעֵק אֵלֵיךָ "אַתָּה פֹּה, אֲנִי מִתְקַדֵּם לְעֶבְרָם"

(אֲנִי אִתְּךָ עוֹמֶדֶת לְצִדְּךָ)

אַתָּה בְּעֶזְרַת חוּשֵׁיךָ הַחַדִּים מֵבִין: שְׂדֵה הַשְׁמָדָה.

קוֹלוֹת הַנֶּפֶץ מִתְגַּבְּרִים פִּתְאוֹם כַּדּוּר סוֹרֵר חוֹדֵר לְךָ לַבֶּטֶן 

(אֲנִי שׁוֹמַעַת אֶת קוֹלְךָ) "סָאשׁ חָטַפְתִּי כַּדּוּר בַּבֶּטֶן" וְאַתָּה קוֹרֵס.

הַתְּחוּשָׁה הָרָעָה מִתְגַּבֶּרֶת וְהוֹלֶכֶת

אֲנִי מִתְבּוֹנֶנֶת אֶל מֶרְחֲבֵי הַנֶּגֶב הַגּוּף זוֹעֵק, הַלֵּב כּוֹאֵב.

אֲנִי מִתְנַדְנֶדֶת קַלּוֹת, כְּדֵי לְהַרְגִּיעַ אֶת הַנְּשָׁמָה.

רֵיחוֹת אֲבַק הַשְּׂרֵפָה מִתְעַרְבְּלִים בְּרֵיחַ הַאֵקָלִיפּטוּס שֶׁרַק הִתְעוֹרֵר.

קוֹל מַסּוֹק מְפַלֵּחַ אֶת הָאֲוִיר. צְעָקָה קוֹרַעַת לֵב

"דּוֹקְטוֹרררר...  הַדּוֹקְטוֹר מֵת (אֲנִי מַחְזִיקָה אֶת יָדְךָ)

עוֹלֵה רַחֲפָן לִסְרֹק אֶת הַסְּבִיבָה, מַגִּיעַ טַנְק, הוֹרֵס אֶת הָעֶמְדָּה.

מַלְאָכִים שֶׁל מַטָּה אוֹסְפִים אֶת גּוּפָתְךָ אֶל הָאַמְבּוּלַנְס.

מְזַהִים בְּפָנַיִךְ שַׁלְוָה לֹא רְגִילָה. עַכְשָׁיו חַיֶּיךָ נִפְרָסִים לְנֶגְדְּךָ

(אֲנִי מַבְטִיחָה לְךָ שֶׁיִּהְיֶה בְּסֵדֶר שֶׁאֶשְׁמֹר עַל הַיְּלָדִים,

וְאַמְשִׁיךְ אִתְּךָ - אֲבָל בִּלְעָדֶיךָ)

הַמַּלְאָכִים הַטּוֹבִים וְהַשְּׁקוּפִים, מְטַהֲרִים אוֹתְךָ מְכִינִים אוֹתְךָ

אֶל הַמַּלְאָכִים שֶׁל מַעְלָה. (יָדְךָ נִשְׁמֶטֶת מִדַּי)

נְסִירָה מְפַלַּחַת אֶת גּוּפִי כְּאֵב חַד וְעָצְמָתִי.

אֲנִי עוֹזֶבֶת אֶת הַנַּדְנֵדָה. נִכְנַסְתָּ מַהֵר הַבַּיְתָה.

מְחַפֶּשֶׂת אֶת הַנַּיָּד כּוֹתֶבֶת מִיָּד:

"אֵיתָן"

הַמַּלְאָכִים הַטּוֹבִים מַעֲבִירִים אוֹתְךָ לְבֵיתְךָ הֶחָדָשׁ שֶׁלְּמַעְלָה

יש לנו שבעה ילדים ממשיכי דרכו והם הנחמה. כשההורה שנשאר משדר שהבית ממשיך להתקיים והוא יציב - אז גם הילדים מתיישרים. הבן הגדול בן העשרים יתגייס בקרוב לצנחנים, יגשים חלום. אחת מדרכי ההנצחה היא הקמת עמותה חדשה שעוסקת בקשר בין עולם הרפואה וההלכה, שיעודד תרומת איברים בעקבות מוות מוחי.

יהי זכרו ברוך