דודו סעדה מארח את אלה פרי, אלמנתו של גדעון פרי הי"ד שנרצח בי"ד אב, תושב קדומים בן 38, ואב לשלושה - יפעה, עלמה ורגב.
גדעון היה איש של אור, איש משפחה, איש של חסד ונתינה, אהוב ומוזיקאי. כבר כילד היה לו חלום לפתוח חנות לכלי נגינה, ובמשך כמעט עשרים שנה לחץ על גינזבורג מתל אביב והתעקש עד שפתחו שלוחה בקדומים. הוא ניהל את את חנות כלי הנגינה ומפעל באזור תעשייה בראון הסמוך לקדומים.

שבועיים אחרי שהשתחרר משירות מילואים ארוך, גדעון נרצח ע"י עובד פלסטינאי שעבד במפעל. בעבר העלה חשש מהסיכון בעבודתם הסמוכה. הוא היה מודע לסכנה ומעולם לא היפנה אליהם גב: "אני לא יודעת מה קרה שם באותו יום", מספרת אלה. "זה היה יום ככל הימים, אביו בא לבקר אותו שם, דיברנו בטלפון הוא היה נשמע ממש בטוב. הבנתי שעמוס לו וסיכמנו לדבר יותר מאוחר. הוא ליווה את הפועל מחוץ למפעל תוך כדי שיחת טלפון, הפועל הערבי שהיה בעל אישור העסקה בישראל בא מאחוריו עם פטיש והיכה בראשו. גדעון נלחם כמו אריה. זה גם מה שאמרתי לילדים: אבא שלכם היה גיבור".
בלוויה רגב, בן 8, אמר קדיש והקהל כולו בכה. אני שמחה על זה. זה אומר שלא איבדנו את הרגישות וגם אחרי שנת מלחמה ארוכה לא מתרגלים ל'הותר לפירסום'. 
צחוק היה אחד הדברים שחיבר ביננו, וגם היום אנחנו מתמודדים עם החיסרון בעזרת ציניות והמון הומור שחור. הילדים שלנו התבגרו בבת אחת. הם תומכים ועוטפים וכך כל קהילת קדומים כולה. בשבעה שולי רנד הגיע והבת שלי מכרה לו יוקליילי מהחנות. גם עקיבא הגיע וישב עם הילדים בחנות.
החבר'ה שלו מטירת יהודה בחרו בהנצחה מעניינת ומקורית - תרומת סירי פויקה לנוער. מבחינתם פויקה זו אומנות שגדעון הצטיין בה. גדעון העביר פעילויות בבתי הספר ובית הספר של הבנים ביקשו להנציח אותו ע"י נטיעת בוסתן, שזה היה הפרוייקט האחרון שלו, חיבור לאדמת ארץ ישראל שכה אהב ובה נרצח.
יהי זכרו ברוך.