רַק בְּגִיל שְׁלוֹשִׁים וְשֵׁשׁ הֵחֵל יִשְׂרָאֵל דנסקי לִלְמֹד אֶת עֲבָרוֹ מֵחָדָשׁ. דְּבָרִים טְרָאוֹמָטִיִּים נוֹהֲגִים לִשְׁכֹּחַ וְאוּלַי טוֹב שֶׁכָּךְ, הוּא אוֹמֵר. רַק אָז, כְּשֶׁפָּגַשׁ לְגַמְרֵי בְּאַקְרַאי אֶת הַגַּנֶּנֶת שֶׁהֶחְבִּיאָה אוֹתוֹ אֵי שָׁם בִּשְׁנַת אֶלֶף תְּשַׁע מֵאוֹת אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם, הִקְשִׁיב לִדְבָרֶיהָ בְּפֶה פָּעוּר. אֶת סִפּוּרוֹ שָׁמַע סֵמֶל לְיַעַד פּוֹסְטְלָנִיק