 

בפברואר ,1970 סבתא של רב"ט טליה בן שושן, רחל חיים, שכלה את אחותה הגדולה, אסתר טּו ְט ָמה. אסתר הייתה בחודש השביעי להריונה כשנרצחה על ידי חוליית מחבלים שחדרה למושב אלקוש הסמוך לגבול לבנון.

ילדיה של אסתר היו עדים לזוועה הבלתי נתפסת ולרגעים האחרונים של אמם – זכרון שנצרב בתודעתם לעד.

רחל, שאיבדה לא רק אחות אהובה אלא גם חלק מעצמה, חיה עם הכאב יום-יום – גם אחרי 55 שנה. הזיכרון של אסתר ממשיך ללוות אותה בכל רגע, כאילו הזמן לא הצליח לטשטש דבר. זהו סיפור על שכול, טראומה בין-דורית, אבל גם על כוח, אהבה וזיכרון שממשיך לפעום למרות הכל.

&nbsp;
בפברואר ,1970 סבתא של רב"ט טליה בן שושן, רחל חיים, שכלה את אחותה הגדולה, אסתר טּו ְט ָמה. אסתר הייתה בחודש השביעי להריונה כשנרצחה על ידי חוליית מחבלים שחדרה למושב אלקוש הסמוך לגבול לבנון.
ילדיה של אסתר היו עדים לזוועה הבלתי נתפסת ולרגעים האחרונים של אמם &ndash; זכרון שנצרב בתודעתם לעד.
רחל, שאיבדה לא רק אחות אהובה אלא גם חלק מעצמה, חיה עם הכאב יום-יום &ndash; גם אחרי 55 שנה. הזיכרון של אסתר ממשיך ללוות אותה בכל רגע, כאילו הזמן לא הצליח לטשטש דבר. זהו סיפור על שכול, טראומה בין-דורית, אבל גם על כוח, אהבה וזיכרון שממשיך לפעום למרות הכל.