שנים-עשר באפריל 1984. 

בחרי עטיה, אז בן 51, אבא לתשעה ילדים, ששרד את הפרעות בלוב ועלה לארץ במלחמה העצמאות כדי לשרת בחטיבה 7 של השיריון ולבסוף גם נפצע במלחמת ששת הימים, היה בדרכו הביתה מאירוע משפחתי, והוא לא ידע שמאותו יום החיים שלו ישתנו מקצה לקצה. 

אני גל עטיה, ולא הכרתי את סבא שלי. אבל חוויות קשות שעברתי לאחר טבח שבעה באוקטובר העמידו אותי מול המסע לטיפול בעצמי וההבנה שסבא שלי, גיבור במלחמה שלא ידעו את שמה, נפטר מפוסט-טראומה בה נאבק 12 שנים לאחר שהיה אחד מחטופי קו 300. 

מזמינה אתכם להאזין, ולהכיר יותר את סבא שלי, ואת החשיבות שבטיפול בטראומה.

מרואיינים: גיטה עטיה, יצחק עטיה, ועליזה עזריה 
תודה מיוחדת למשה עטיה, מיה עטיה, יועד מאיר וטלי ליפקין-שחק. 
שיר סיום: החיים יפים 
מילים: אחינועם ניני וגיל דור 
לחן: ניקולה פיובאני