לפני 26 שנים באה לעולם אחת המדינות המשונות ביותר בעולם, בוסניה-הרצגובינה. אחרי שלוש וחצי שנות מלחמה עקובה מדם שגבו את חייהם של מאה אלף איש, נחתם הסכם דייטון ששם קץ לזוועות וחילק את המדינה לשתי אוטונומיות נפרדות: הפדרציה של בוסניה והרצגובינה, בה חיים בעיקר בוסנים-מוסלמים וקרואטים, ורפובליקת סרפסקה, שרוב תושביה סרבים.

האיזון בין שתי האוטונומיות האלה ובין שלוש הקבוצות האתניות נשמר באמצעות מערכת שלטונית סבוכה מאוד שמאפשרת לאנשים שנלחמו בחורמה זה בזה לחיות יחד במדינה אחת.

אלא שבשבועות האחרונים מנשבות שוב בבוסניה רוחות מהעבר. מילורד דודיק, הצלע הסרבית במוסד הנשיאות המוזר של המדינה, פתח במתקפה נגד מוסדות השלטון.

דודיק מאיים כבר 15 שנה בפרישה של האוטונומיה הסרבית מהמדינה הבוסנית, אבל עכשיו נראה שהאיומים שלו הפכו לסכנה ממשית. זה מצב די משונה שנשיא חותר באופן מכוון תחת המדינה שהוא עומד בראשה ומנסה לפרק אותה. והמצב הזה יכול גם להשפיע על מדינות אחרות בבלקן ולעורר שוב את אי היציבות באזור שידע סבל רב שתוצאותיו מורגשות עד היום.

היום בפרק של "חוץ לארץ" נארח את העיתונאי איתי אנגל, שבתחילת שנות ה-90 סיקר את המלחמות בבלקן מהשטח. ננסה להבין למה דווקא בבוסניה המלחמה היתה כל כך אלימה והאם ישנה סכנה שהיא תפרוץ שוב. הוא גם יספר לנו מדוע הלוחמים שכל העיתונאים פחדו מהם חיבקו אותו כשגילו שהוא מישראל.