כל מי שצפה במונדיאל שהסתיים זה עתה בקטאר שם לב לכמויות האדירות של אוהדי ארגנטינה שהיו שם פחות או יותר מהרגע הראשון ועד להנפת הגביע. אלא שחלק ניכר מאותם אוהדים לא מתגוררים בכלל בארצם, אלא באירופה, אוסטרליה וארצות הברית.

המחלות החברתיות והכלכליות של ארגנטינה הפכו אותה למדינה שנמצאת כל הזמן במשבר. למדינה מפולגת ומסוכסכת. שחיתות שלטונית, אינפלציה בלתי נגמרת ואלימות ברחובות הם עניין שבשגרה במדינת הענק, ולא מעט מאלו שיכולים להרשות לעצמם בוחרים לעזוב את המולדת.

זה לא אמור היה להיות ככה. בראשית המאה העשרים ארגנטינה היתה בין הכלכלות המשגשגות בעולם, היא עשירה במשאבי טבע, תושביה משכילים וגם היום, כמו בעבר, מעצמות העולם מחזרות אחריה.

בפרק הזה אנחנו מנסים להבין מה השתבש בארגנטינה, איך זה קשור לריבוי אנשי הרוח במדינה ולמה למרות תחנוניו של הנשיא, לאו מסי ושחקני הנבחרת לא הסכימו להצטלם איתו