הבדידות שלנו מתקיימת בתוכנו, תמיד,  במקביל לכל שאר הדברים - נורית זרחי דיברה איתנו על "בדידות או", ספרה החדש שדן בדבר המביש הזה, שכולנו חשים - בדידות; דווקא לימוד הערבית גרם לזהר אלמקייס להבין עד כמה השפה היא דבר שבור ומוגבל, ובשיחה עימנו היא מסבירה שהשבר הזה דומה לשבר הגוף, הבית וגם הקריאה; וגם: מדוע אורסולה לה גווין חושבת שסופרי פנטזיה "נצטוו לשמש חקיינים של חייקנים סוג ב'"?