האם רומנים גרפיים על השואה מנגישים נושא מורכב לקהל קוראים צעיר וחסר סבלנות למילה הכתובה או שהם מציירים תמונה גרוטסקית ומעוותת של ההיסטוריה? ערן ליטוין בוחן את הסוגיה באמצעות "המתאגרף" של ריינהרד קלייסט; צייד הספרים עילאי גרין חיפש ספר ומצא יהלומים; וגם: הסופרת נגה אלבלך בסטטוס על קוראת נלהבת שניגשה אליה כדי להחמיא לה על הספרים שכתבה נעה ידלין