אכזבתם הגדולה של חובבי הדגדוגים היא המגבלה על דגדוג עצמי. העובדה שאנו לא מסוגלים לדגדג את עצמנו מעידה על האופן שבו המוח שלנו מבחין בין מה שהוא מגדיר 'אנחנו' לבין כל מה שאינו. השאלה היא כיצד הוא עושה זאת? האם פירוש הדבר שאנו חיים בתחושה מתמדת כל הזמן, האם המוח שלנו מסוגל להמציא תסמינים ללא סיבה פיזיולוגית, וכיצד ניתן להתיר קשר כזה שהוא מתרחש?