בפרק העשרים וחמישה של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארחת אצל שי עמית הסופרת, המשוררת והעורכת שרי שביט. יוצרת שנעה ברוך בין השירה לפרוזה מהיום שפגשה במילים הכתובות. מהלגימה הראשונה יצאנו למסע אל ילדותה של שרי. ברוחב לבה היא פתחה בפנינו את מרחב ילדותה, עלינו יחד במדרגות לעליית הגג שם היו הספרים שחיבקו אותה. גם כשדיברנו על היעדר, על איש שעזב ועל יתמות מוקדמת - הרמנו לחיים בדרכה האצילית והזקופה. בראייתה הפנורמית על החיים ברכנו על המצוי ועל ילדה שילדותה מגולמת כמעט בלגדל את עצמה. שוחחנו כיצד המילים הכתובות יצרו בה תוקף, ליוו אותה אל הנערה והעלמה שהפכה להיות, ואיך מאחורי הבר התבוננה וראתה את הבלתי נראה עד שהמילים נבעו מתוכה. על השיר שכתבה וחייב אותה להתמסר לספר שירה שלם, ולמה בדרך עצרה כדי לברוא עולם בפרוזה. דיברנו על פרסים שלעתים מביכים אותה, על המשוררת, הסופרת, האישה, האמא והאדם שהיא בכל יום הופכת להיות. כיצד היא עדיין צומחת בין ספר שירה לפרוזה, צמיחה שמאפשרת איחוד אטי, רך ונעים - בין הילדה ההיא לאישה הבלתי מנוצחת שהננה. כשעצרנו מדי פעם בשולי השביל היה נדמה כי סימני הדרך מקושטים בצלקות מלאות יופי, עדות לחוסר היכולת להיכנע, ולתנועה תמידית קדימה והלאה המייצרת את הדרך שלה. כן היא עדיין בחיים, סיימה להתנצל לפני שנים, מגלמת את הנבואה של עצמה.