בפרק השבעה עשר של שְׁכַר סוֹפְרִים מתארח אצל שי עמית הסופר איל חיות-מן. סופר צעיר וד"ר לפילוסופיה יהודית (צעיר לא פחות) אשר פרץ לתודעתנו עם זכייתו בפרס ספיר לספר ביכורים על הרומן ההיסטור-פנטסטי שלו "מסכת תהום". מרגע הלגימה הראשון איל הכניס אותנו אל עולמו הפנימי והחיצוני שבו מנעד ההתרחשויות רחב עד שאיננו מוגבל. שוחחנו על הילד שגדל בקטמון בבית רחב לב בו אמא ואבא יצרו מרחב סובלנות בנקודת המפגש שבין הדתי לחילוני, והחל לכתוב סיפורים כבר בכיתה ב'. על הבדיון שריתק אותו לכל אורך ההתבגרות. בין לגימה ללגימה שוחחנו על נער במפגש כתיבה שפתח לו צוהר לאפשרויות הרוח, אך גרם לו לתהיות על כתיבתו, על העלם העתודאי שבכלל חשב שהכתיבה זנחה אותו עד שיצא למסע חיפוש והמיסטיקה היהודית שתמיד הייתה שם החלה לספר בתוכו סיפור. איל חצה איתנו יד ביד, הלוך חזור, בין עולם האקדמיה והמחקר לעולם הספרות והכתיבה הספרותית, עד שמדי פעם נעצרנו על הגשר שביניהם והשקפנו על יכולותיו לנוע כשהוא בידיעה מוחלטת על שכלו (וזוהי הצניעות האמיתית), פענחנו יחד איך התנועה הטבעית שלו איפשרה לו בזמן דוקטורט לכתוב רומן שלם. נדמה כי ההפוגות האלו הן סוד כתיבתו, היכולת להתבונן, לחוש ולראות את העבר והעתיד כמקשה אחת, לאפשר למחקר להיות יתדות לפרוזה ולשכתב בדרכו את הבלתי נראה.