מה זה הדחף הזה להשמיע מילים מדודות, מדויקות? איך זה שחוויה של שמחה גדולה או עצב עמוק מייצרים הכרח, ממש כורח להלביש לה בגד מילים נאה ולהעניק לה, לחוויה הזו, ריתמוס, וכל כך לרצות לשתף בה את הזולת? על שירה ארס פואטית.