בראשית הפסיכואנליזה לדיבור על מיניות, פנטזיות וארוטיקה היה משקל רב בחדר הטיפול, אך זה הפך עם השנים למביך ולמגונה, עד שגם המטופלים וגם המטפלים נמנעים מלגעת בנושא. למה חשוב שמטפלים ומטפלות יתעקשו לתת מקום גם לאספקט המיני של המטופל/ת? מהי העברה ומהי העברה ארוטית? מה לעשות כשמתעוררות תחושות של משיכה כלפי המטפל או המטופל? האם יש מקום לפלירטוט בסביבה טיפולית? ואיך להעלות את נושא המיניות בטיפול - תוך שמירה על מרחב בטוח ומוגן לשני הצדדים? אורח: רועי סמנה - פסיכולוג קליני, מרצה בתוכניות לפסיכותרפיה של מרכז "ויניקוט" ואוניברסיטת בר-אילן, ומטפל במבוגרים ובנוער.