את המילים הכואבות האלה משמיעה אילת קולמן – רימל בפרק חדש בהסכת עד האהבה בו היא חולקת את התהליך הרגשי שעברה מהרגע שהשמים נפלו עם הרצחו של בעלה האהוב עדיאל בעיר העתיקה לפני שש שנים ועד לזוגיות פרק ב' שהיא זכתה לה עם בעלה הנוכחי אפרים רימל.

את המילים הכואבות האלה משמיעה אילת קולמן – רימל בפרק חדש בהסכת עד האהבה בו היא חולקת את התהליך הרגשי שעברה מהרגע שהשמים נפלו עם הרצחו של בעלה האהוב עדיאל בעיר העתיקה לפני שש שנים ועד לזוגיות פרק ב' שהיא זכתה לה עם בעלה הנוכחי אפרים רימל.

שירת מלאך בסדרת שיחות אישיות עם מבקשי זוגיות על האתגרים, הסיפורים והחוויות בדרך למציאת זיווג ועל איך החיים נראים לצידם.

שירת מלאך בסדרת שיחות אישיות עם מבקשי זוגיות על האתגרים, הסיפורים והחוויות בדרך למציאת זיווג ועל איך החיים נראים לצידם.

עד האהבה

ההסכתים של ערוץ ראשונות מבית מקור ראשון. 

ההסכתים של ערוץ ראשונות מבית מקור ראשון.&nbsp;

ראשונות

עד האהבה - פרק 50: "הייתי עסוקה בלתת מקום לאבל"

בגילוי לב אמיץ עדנה סרוסי-נוגה, שאיבדה את ארוסה הדר גולדין במבצע "צוק איתן" ונישאה מאז, משתפת על השבר הגדול, התקומה שאחריו, והסטטוס "ארוסה" שגם אחרי נישואיה היא ממשיכה להחזיק: "אצלי הפסוק 'וארשתיך לי לעולם' משקף את המציאות".

בגילוי לב אמיץ עדנה סרוסי-נוגה, שאיבדה את ארוסה הדר גולדין במבצע "צוק איתן" ונישאה מאז, משתפת על השבר הגדול, התקומה שאחריו, והסטטוס "ארוסה" שגם אחרי נישואיה היא ממשיכה להחזיק: "אצלי הפסוק 'וארשתיך לי לעולם' משקף את המציאות".

עד האהבה - פרק 54: חלל של ארוסה

בעיתוי מושלם לפני החגים, עולה הפרק החדש של ההסכת עד האהבה, בו אירחתי את יוצרות ושחקניות ההצגה "דירת רווקות". כשצפיתי בהצגה, יצאתי עם חיוך רחב וראש מלא מחשבות. כמטפלת במבקשי זוגיות לא יכולתי שלא לחשוב על המטופלים שלי.

יש משהו בחגים שגורם לכולנו להרגיש כמו בהצגה - לפעמים קומדיה, לפעמים דרמה. רגעים של צחוק ורגעים של תסכול. בקליניקה שלי, החגים תמיד מביאים איתם סיפורים מרגשים, כמו זה של רותי שסיפרה לי בדמעות איך אמא שלה הפתיעה אותה השנה. במקום השאלה המסורתית: "נו, מתי כבר חתונה?", אמא שלה פשוט חיבקה אותה ואמרה: "אני כל כך שמחה שאת איתנו השנה. את יודעת שאני תמיד כאן בשבילך, נכון?". רותי אמרה שזה היה רגע מאד מיוחד עבורה.

אבל מעבר לרגעים המתוקים, יש גם עומק והתבוננות על השנה שעברה, והשנה הזו במיוחד כשכולה מלאה באתגרים ואובדנים.

רוני, שחקנית מדהימה, שאיבדה את אחיה יונתן לובר במלחמת חרבות ברזל, מספרת בפרק החדש את המורכבות לעלות להציג ואת החיזוק שיונתן הספיק לתת לה כשההצגה עלתה. השיח איתה הזכיר לי כמה החיים שבריריים, וכמה חשוב לחבק את היקרים לנו. המפגש עם השחקניות פנים אל פנים נתן הצצה מרגשת למורכבות של מערכות יחסים בתקופה הזו של חיפוש זוגיות, והשאיר חיוך אופטימי. הן פשוט טובות, גם בחיים ולא רק בהצגה.

אז השנה, כשתשבו סביב שולחן החג, זכרו - כולנו קצת רווקים, קצת משפחה, והרבה אהבה. ואם מישהו שואל "נו, מתי כבר?", פשוט תחייכו ותגידו "עוד מעט". כי באמת, הכל מגיע בזמנו הטוב.

חג שמח, ושתהיה לכולנו שנה של נחמות וישועות ומערכות יחסים מיטיבות.

בעיתוי מושלם לפני החגים, עולה הפרק החדש של ההסכת עד האהבה, בו אירחתי את יוצרות ושחקניות ההצגה "דירת רווקות". כשצפיתי בהצגה, יצאתי עם חיוך רחב וראש מלא מחשבות. כמטפלת במבקשי זוגיות לא יכולתי שלא לחשוב על המטופלים שלי.
יש משהו בחגים שגורם לכולנו להרגיש כמו בהצגה - לפעמים קומדיה, לפעמים דרמה. רגעים של צחוק ורגעים של תסכול. בקליניקה שלי, החגים תמיד מביאים איתם סיפורים מרגשים, כמו זה של רותי שסיפרה לי בדמעות איך אמא שלה הפתיעה אותה השנה. במקום השאלה המסורתית: "נו, מתי כבר חתונה?", אמא שלה פשוט חיבקה אותה ואמרה: "אני כל כך שמחה שאת איתנו השנה. את יודעת שאני תמיד כאן בשבילך, נכון?". רותי אמרה שזה היה רגע מאד מיוחד עבורה.
אבל מעבר לרגעים המתוקים, יש גם עומק והתבוננות על השנה שעברה, והשנה הזו במיוחד כשכולה מלאה באתגרים ואובדנים.
רוני, שחקנית מדהימה, שאיבדה את אחיה יונתן לובר במלחמת חרבות ברזל, מספרת בפרק החדש את המורכבות לעלות להציג ואת החיזוק שיונתן הספיק לתת לה כשההצגה עלתה. השיח איתה הזכיר לי כמה החיים שבריריים, וכמה חשוב לחבק את היקרים לנו. המפגש עם השחקניות פנים אל פנים נתן הצצה מרגשת למורכבות של מערכות יחסים בתקופה הזו של חיפוש זוגיות, והשאיר חיוך אופטימי. הן פשוט טובות, גם בחיים ולא רק בהצגה.
אז השנה, כשתשבו סביב שולחן החג, זכרו - כולנו קצת רווקים, קצת משפחה, והרבה אהבה. ואם מישהו שואל "נו, מתי כבר?", פשוט תחייכו ותגידו "עוד מעט". כי באמת, הכל מגיע בזמנו הטוב.
חג שמח, ושתהיה לכולנו שנה של נחמות וישועות ומערכות יחסים מיטיבות.

עד האהבה - פרק 53: דירת רווקות - החיים מול ההצגה

בדרך כלל, אנחנו מחפשים אהבה, חיבור ומציאה מתוך הדומה. עד כמה יש תחומי עניין דומים, הומור משותף מאוד מחבר בנינו, השקפת חיים דומה או השקפה דתית. אבל האמת היא שהשונה קיים שם, מההתחלה, והוא דווקא יכול להיות המפתח לחיבור זוגי עמוק – אם רק נדע להקשיב לו.

קוראים לי נעמה דקל, אני עוסקת בייעוץ זוגי ומיני ובהדרכת כלות. אצלי השינוי הגיע חצי שנה אחרי החתונה. התחתנתי עם עמרי, חוזר בתשובה טרי שלמד במכון מאיר, מעוז שמייצג את הציונות הדתית בצורה הכי חזקה. והיום, אני נשואה לאותו עמרי, חב"דניק, מאלה שאומרים "יחי" בכל הזדמנות ומחכים שהרבי יתגלה, במהרה בימינו, אמן!

בפרק החדש של הפודקאסט עד האהבה עם שירת מלאך, אספר על המסע שלי ושל עמרי יחד בתוך זוגיות משתנה, ואילו תובנות לחיים שקיבלתי מהשינוי אני מביאה לחיי. תקופת "ירח הדבש", כמו שקוראים לה התאורטיקנים, הסתיימה לנו די מהר ובמקומה תפס מקום החשש מפני הבאות – מחשבות שמתחילות ב"אתה לא מי שהתחתנתי איתו" ועד ל"איפה הילדים ילמדו".

לקחו לנו כמה שנות נישואין טובות להתייצב, להבין שאנחנו כאן כדי להישאר יחד, למרות ההבדלים בהשקפות העולם. היו ויתורים והתגמשויות מצד שנינו כדי להתאים את עצמנו למצב החדש, אך אני חושבת שדווקא הניסיון הזה הוציא אותנו יותר בוגרים. הוצרכנו לחפור עמוק כדי לברר את המקום שלנו ביחד. המקום של כבוד לשוני בנינו, להסכים שאנחנו לא צריכים להסכים, להפחית דעות קדומות ומזלזלות ולראות אחד את השני בתוך המצב הזה.



אז לא, לא הפכתי לחב"דניקית בעצמי ויש דברים שמאוד מדברים אלי בחסידות חב"ד כמו גם דברים שעד היום מפריעים לי בה. אני זה אני, והוא זה הוא, והיחד שלנו בנוי מהדמיון והשוני גם יחד. בסוף, כל זוג מורכב משני אנשים שונים מאוד. עצם העובדה שאנחנו גבר ואישה זה כבר הכי הפוך בעולם! בכל זוגיות יש התנגשויות, והן מגיעות ממקומות מבורכים של צמיחה והתחדשות. ב"ה שאנחנו לא אנשים קפואים, ובבסיס הזוגיות, אנחנו גם רוצים להיות יותר עצמנו, יותר אותנטיים ולהתפתח.

כיועצת זוגית, בקליניקה, עולים בעיקר הפערים כאילו הם ה"דפקט" של הזוגיות. שאם רק נצליח להיפטר מהם, הכול יהיה מושלם. הרבה פעמים זוג מגיע עם אמירה פנימית, לא מדוברת: "רק תתקני אותה/אותו, והכל יהיה טוב", אך זה לא עובד ככה. לא לקבל ולכבד את השונות בינינו, רק יגדיל את הפער, יגרור אותנו ליותר מאבקי כוח ובסופו של דבר ירחיק בנינו.

אני למדתי "על בשרי" שיש נושאים שעליהם עדיף עבורנו שלא לדבר. אנחנו יודעים שאנחנו חושבים אחרת, אז בשביל מה? כמובן גם שאכפתיות וכבוד הרבה יותר חשובים מכנות כואבת. מה שווה להביא כנות לקשר, אם היא רק מרחיקה? מי אמר שצריך להקריב כ"כ הרבה על מזבח הכנות? הבנתי שאם אני אוהבת אותו, אני צריכה לשחרר ממי שחשבתי שהוא, ולתת למי שהוא באמת להגיע, כי כשאוהבים רוצים שלשני יהיה טוב, נכון?

עדיין, פערים מאיימים עלי ולא הייתי בוחרת בהם  מלכתחילה, אבל הם כאן. כדי להישאר. ובעצם, גם בשלב של בניית זוגיות, כמו שאנחנו מחפשים את הדומה והמחבר, צריך שלא להעלים עין מהשונה לדעת לחבק גם אותו בחום. את האישיות השלמה.

בדרך כלל, אנחנו מחפשים אהבה, חיבור ומציאה מתוך הדומה. עד כמה יש תחומי עניין דומים, הומור משותף מאוד מחבר בנינו, השקפת חיים דומה או השקפה דתית. אבל האמת היא שהשונה קיים שם, מההתחלה, והוא דווקא יכול להיות המפתח לחיבור זוגי עמוק – אם רק נדע להקשיב לו.
קוראים לי נעמה דקל, אני עוסקת בייעוץ זוגי ומיני ובהדרכת כלות. אצלי השינוי הגיע חצי שנה אחרי החתונה. התחתנתי עם עמרי, חוזר בתשובה טרי שלמד במכון מאיר, מעוז שמייצג את הציונות הדתית בצורה הכי חזקה. והיום, אני נשואה לאותו עמרי, חב"דניק, מאלה שאומרים "יחי" בכל הזדמנות ומחכים שהרבי יתגלה, במהרה בימינו, אמן!
בפרק החדש של הפודקאסט עד האהבה עם שירת מלאך, אספר על המסע שלי ושל עמרי יחד בתוך זוגיות משתנה, ואילו תובנות לחיים שקיבלתי מהשינוי אני מביאה לחיי. תקופת "ירח הדבש", כמו שקוראים לה התאורטיקנים, הסתיימה לנו די מהר ובמקומה תפס מקום החשש מפני הבאות – מחשבות שמתחילות ב"אתה לא מי שהתחתנתי איתו" ועד ל"איפה הילדים ילמדו".
לקחו לנו כמה שנות נישואין טובות להתייצב, להבין שאנחנו כאן כדי להישאר יחד, למרות ההבדלים בהשקפות העולם. היו ויתורים והתגמשויות מצד שנינו כדי להתאים את עצמנו למצב החדש, אך אני חושבת שדווקא הניסיון הזה הוציא אותנו יותר בוגרים. הוצרכנו לחפור עמוק כדי לברר את המקום שלנו ביחד. המקום של כבוד לשוני בנינו, להסכים שאנחנו לא צריכים להסכים, להפחית דעות קדומות ומזלזלות ולראות אחד את השני בתוך המצב הזה.
 
אז לא, לא הפכתי לחב"דניקית בעצמי ויש דברים שמאוד מדברים אלי בחסידות חב"ד כמו גם דברים שעד היום מפריעים לי בה. אני זה אני, והוא זה הוא, והיחד שלנו בנוי מהדמיון והשוני גם יחד. בסוף, כל זוג מורכב משני אנשים שונים מאוד. עצם העובדה שאנחנו גבר ואישה זה כבר הכי הפוך בעולם! בכל זוגיות יש התנגשויות, והן מגיעות ממקומות מבורכים של צמיחה והתחדשות. ב"ה שאנחנו לא אנשים קפואים, ובבסיס הזוגיות, אנחנו גם רוצים להיות יותר עצמנו, יותר אותנטיים ולהתפתח.
כיועצת זוגית, בקליניקה, עולים בעיקר הפערים כאילו הם ה"דפקט" של הזוגיות. שאם רק נצליח להיפטר מהם, הכול יהיה מושלם. הרבה פעמים זוג מגיע עם אמירה פנימית, לא מדוברת: "רק תתקני אותה/אותו, והכל יהיה טוב", אך זה לא עובד ככה. לא לקבל ולכבד את השונות בינינו, רק יגדיל את הפער, יגרור אותנו ליותר מאבקי כוח ובסופו של דבר ירחיק בנינו.
אני למדתי "על בשרי" שיש נושאים שעליהם עדיף עבורנו שלא לדבר. אנחנו יודעים שאנחנו חושבים אחרת, אז בשביל מה? כמובן גם שאכפתיות וכבוד הרבה יותר חשובים מכנות כואבת. מה שווה להביא כנות לקשר, אם היא רק מרחיקה? מי אמר שצריך להקריב כ"כ הרבה על מזבח הכנות? הבנתי שאם אני אוהבת אותו, אני צריכה לשחרר ממי שחשבתי שהוא, ולתת למי שהוא באמת להגיע, כי כשאוהבים רוצים שלשני יהיה טוב, נכון?
עדיין, פערים מאיימים עלי ולא הייתי בוחרת בהם  מלכתחילה, אבל הם כאן. כדי להישאר. ובעצם, גם בשלב של בניית זוגיות, כמו שאנחנו מחפשים את הדומה והמחבר, צריך שלא להעלים עין מהשונה לדעת לחבק גם אותו בחום. את האישיות השלמה.

עד האהבה - פרק 50: "הייתי עסוקה בלתת מקום לאבל"

In 1 playlist(s)

ראשונות

Recent clips