למה אנחנו מודאגים? הנה דוגמא ראשונה. לאחר שרוב ערוצי הטלוויזיה הלכו בשנתיים האחרונות ימינה, מטעמי רייטיניג ופרסומות, אין היום ספק שעם החזרה לשלטון, ראש הממשלה העתידי בנימין נתניהו מחדש את ניסיונותיו לשלוט בתקשורת – המטרה הנוכחית: תאגיד השידור. בעבר נתניהו אמר על התאגיד שהוא "ברח לו" בגלל אירועים ביטחוניים, ועכשיו ח"כ שלמה קרעי מהליכוד הגיש הצעת חוק להפריט את תאגיד השידור הציבורי. האם זו רק הפחדה שנועדה לרמוז לעיתונאים כיצד להתנהל כלפי נתניהו, או איום אמיתי? נתי טוקר, כתבנו, יהיה אתנו וידווח.

אם כבר מדברים על תקשורת ימנית, אי אפשר שלא לקיים דיון על אדם אחד: יעקב ברדוגו. הוא מגיש תוכנית בערוץ 14, יש לו תוכנית ברדיו גלי ישראל והוא כותב פרשנות בעיתון 'ישראל היום'.  במקביל הוא גם איש עסקים וגם, כפי שדווחה השבוע רפאלה גויכמן, מנהל מו"מ עבור הליכוד מול המפלגות האחרות בקואליציה. כיצד זה ייתכן? מדוע כלי התקשורת בישראל מעניקות במה לאדם שמצהיר שהוא "לא עיתונאי" ושהוא שחקן פוליטי באופן רשמי? אנחנו נדבר עם אבנר הופשטיין, תחקירן "זמן ישראל", שפרסם בעבר שורה של תחקירים על ברדוגו ועל עבודתו בתחנת הרדיו גלי צה"ל.

והנה עוד המתפתחות מורכבת: האם יתכן שדווקא ממשלת ימין מלא-מלא תהפוך את ירושלים לעיר בה יש רוב מוסלמי, לראשונה בהיסטוריה  - ולכן תפתח גם האפשרות לבחירת ראש עיר ערבי? ובכן, זו עשויה להיות אחת התוצאות של קידום תכניות בניה מאסיביות ביהודה ושומרון – שזה עניין נדלנ"י לפני הכל. כך לפחות טוען עו"ד אמנון לורך, יו"ר החברה לפיתוח מזרח ירושלים לשעבר. אנחנו נדבר איתו.