אחרי הזכייה של מכבי תל אביב בגביע המדינה, התכנסנו משה ברדה, לי נוף וגיא קפוצ׳ינסקי לפרק חגיגי במיוחד – כזה שמרגיש כמו סיכום ביניים לעידן חדש-ישן שנבנה בהיכל.

דיברנו קודם כל על האיש על הקווים עודד קטש. אם בעבר הוא היה שנוי במחלוקת, היום נדמה שהוא קונצנזוס מוחלט בקרב אוהדי מכבי. לא רק בגלל התוצאה, אלא בגלל הדרך. קטש הצליח לבנות קבוצה עם זהות ברורה, היררכיה מסודרת, אמון הדדי, ובעיקר  שקט. כזה שמחלחל מהספסל לפרקט. עלתה גם השאלה הגדולה: האם בעידן הזה הוא צריך להיות ה”ראלף קליין“ של המועדון? המאמן שמסמל תקופה, שמקבל גב לאורך זמן, שמזוהה עם ה-DNA של המועדון לא פחות מהשחקנים. וכמובן שדיברנו על החוזה של קטש לעונה הבאה , כמה זה יעלה למכבי והעובדה שזה פשוט חייב לקרות. 

נגענו גם בסורקין שהפך לגבוה הישראלי הטוב ביותר בכל הזמנים והוא עושה את זה בנונשלנטיות וכמה הוא שיפר את המשחק שלו. 

דיברנו גם על מה שקטש מוציא מהשחקנים שלו. יש משהו בעבודה שלו שמצליח למקסם כל שחקן בתוך תפקיד מוגדר. אין בלבול, אין אגו שמתנגש. כל אחד יודע מתי הוא על המגרש, מה מצופה ממנו ואיפה הכדור צריך להיות בדקות ההכרעה. ההיררכיה ברורה וזה אולי ההישג הכי גדול של המאמן.