סי היימן מכניסה אותנו לסלון שלה ומראה לנו איך מחמוץ של קורונה היא רוקחת לימונדה מלאת ריגושים ויצירה חדשה.
יחד עם המחאה שלה על ההשתקה של עולם ואנשי התרבות, באופן מפתיע היא מוצאת סיבות רבות להודות לקורונה ובייחוד על ההזדמנות  לחוות שוב את  הקשר האישי והבלתי אמצעי שיש בין שיר, קהל ואומן. 
בשיחה אנושית, נגישה וחשופה סי שרה ומספרת את הסיפור שלה ושל אומנים רבים בתקופה הזאת ומזמינה אותנו לליין קבלות השבת שהשיקה ולמופעים הייחודיים שהיא מקיימת בחצר ביתה.
 אי אפשר לעמוד בפני הקול המוכר שלה והאישיות הצבעונית והפורצת.
נכנסתי ויצאתי אופטימית!