בסוף השבוע, בהכרזה וירטואלית נוצצת, הכריז נשיא פיפ"א, ג'אני אינפנטינו על בחירת המדינה המארחת לגביע העולם בכדורגל, המונדיאל, של שנת 2034 - ערב הסעודית. לצד החדשות המשמחות עבור העיתונאים הסעודים, העיתונאים המערבים העלו חששות לגבי חייהם וזכויותיהם של פועלי הבניין הזרים שייבנו את 11 האיצטדיונים החדשים והתשתיות שמלוות את האירוע הענק. זה מבלי לציין את הרקורד הרע של בית המלוכה בחופש ביטוי, זכויות נשים ולהט"ב.

אבל למעשה סעודיה עוברת שינוי עומק בתהליכים חברתיים ומדיניים ששואפים ליצור במדבר הערבי מדינה מודרנית, דמוקרטית וחדשנית שלא מסתמכת אך ורק על נפט. תחת השם הכולל של חזון 2030, יורש העצר ומנהיג המדינה הנסיך מוחמד בן סלמאן מוביל את הממלכה לעידן חדש והארחת גביע העולם בכדורגל הוא סימן לבאות.

בו זמנית, בן סלמאן מנהל מדיניות מתונה מול איראן וארצות הברית ומקשיב לדעת הקהל שלו, שאוהבת כדורגל וסולדת מישראל. יחד עם ד"ר אלעד גלעדי, מרצה בחוג ללימודי המזרח התיכון והאסלאם באוניברסיטת חיפה ועמית מחקר במרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי, ניסינו להבין איך היחס של סעודיה לישראל השתנה מאז ה-7 באוקטובר ולמה התנאים לנורמליזציה הפכו ליותר קשיחים וקשים למשא ומתן. וגם - למה התמוטטות משטר אסד תקעה לנסיך מקלות בגלגלים?

// מגישה: שרון כידון
// תחקיר, הפקה ועריכה: גיא סאלם ועדן דוידוב