היום אנחנו משדרים לכם מקיבוץ חולית. מקום שבו התאריך הזה הוא לא רק זיכרון לאומי, אלא זיכרון שנמצא בכל שביל, בכל בית, בכל פינה. מקום שבו שבעה באוקטובר הוא לא משהו שקוראים עליו בעיתון או שומעים עליו בחדשות, הוא משהו שנוכח כאן, בתוך הקהילה, בתוך המשפחות, בתוך הסיפורים של האנשים שחיים כאן.

עשרים מחברי הקיבוץ, בניו ועובדיו נפלו בשבעה באוקטובר ובמהלך המלחמה, ושמונה אנשים נחטפו מכאן לעזה. חלקם חזרו, חלקם שוחררו, ויש גם מי שנרצחו בשבי וגופותיהם הושבו לישראל.

בשלוש השנים האלה שמענו אינספור סיפורים על אותו היום. סיפורי גבורה והצלה, סיפורים על אנשים שלא ויתרו, על מי שנשארו להגן, על מי שחיפשו את יקיריהם, על מי שפונו, על מי שחזרו, ועל מי שעדיין מחכים לחזור לבית שהכירו.

בשעתיים הקרובות נהיה כאן עם אנשי חולית, שחוו את שבעה באוקטובר מקרוב ועושים עכשיו את הדבר הקשה והאמיץ ביותר - מנסים לבנות כאן מחדש את החיים. כי לצד  כל מה שנלקח באותו יום, יש כאן גם הרבה מאוד חיים. ילדים שגדלים, בתים שנבנים מחדש, משפחות שמחכות לחזור, וקהילה שמנסה לאסוף את השברים ולחבר אותם מחדש.