במסגרת השליחות ב"לב יהודי", העיקרון המרכזי שלנו כמשפחה כאן בבית היה נוכחות. משעות הבוקר המוקדמות ועד השעות הקטנות של הלילה, היה לנו חשוב שכל ישראלי, יהודי, מטייל או משפחה שמסתובבת בהודו, ידעו שיש להם כתובת. מקום לשים את התיק, להכין משהו חם לשתות ובעיקר לקבל חיבוק. בית פתוח ולב פתוח.

המשמעות המיידית של עיקרון זה היא שעל אף שאנחנו נמצאים למרגלות הרי ההימלאיה ההודיים - אחד האזורים היפים ביותר שיש להודו בפרט ולאסיה בכלל להציע, פגשנו לכל היותר את הקילומטר הרבוע שסביבנו. אומנם גם הקילומטר הרבוע הזה, בהחלט מרשים ביופיו, אך יש עוד כ"כ הרבה מה לראות!

לכן החלטנו שלקראת סיומה של תקופה זו כאן בהודו, ורגע לפני מעבר לתחנה הבאה במסענו, נצא לקחת אוויר הרים, נטייל בסביבה, ונשתף קצת מרשמינו על הנוף המיוחד שיש באזור.  כאמור, אנחנו נמצאים למרגלות הרי ההימלאיה, והכפרים הצפוניים לעיר דרמסאלה, בהם נמצאים הישראלים וגם אנחנו, ממוקמים בעליות התלולות של ההרים.

כל נסיעה באזור דורשת ירידה ועליה בשלוחות ההרים, דרכים עקלקלות עד מאוד, וכזכור, התשתיות בהודו הן לא דבר להתגאות בו. השילוב של דרכים אלו עם רוב הנהגים ההודיים וילדה אחת מתוקה, יוצרים מציאות לא נעימה של בחילות וצורך קיומי בשקיות אטומות. אין ספק שכדי להסתובב בצפון הודו חשוב שיהיה לך קיבה אמיצה!

אחרי שהמנוע נדם ויוצאים מהמרחב המחניק של הרכב, מתגלה נוף ירוק מהפנט ממש. מצאנו את עצמנו, מרחק שעתיים וחצי מזרחית מהמיקום בו אנחנו שוהים בדרך כלל, בכפר תיירותי שקט ונעים בשם ביר. הכפר הירוק, נמצא בנקודה מישורית יחסית בינות ההרים, ודרכו זורמים נחלים גועשים היורדים מההרים. מה שמייחד את הכפר, וגורם לתנועה תיירותית משמעותית, זו האפשרות הנוחה להתנסות בו בספורט אתגרי שנקרא - פראגליידינג, או בשמו העברי - מצנחי רחיפה.

מדובר על קפיצה (בליווי מדריך כמובן) ממרום ההר המתנשא לגובה 2500 מטר, ולאחריו ריחוף עדין ואיטי במהירות שאינה עולה על 20 קמ"ש עד הנחיתה. 1000 מטר מטה במשטח נחיתה עצום בתוך הכפר עצמו. אנחנו אומנם לא חסידי אקסטרים, אבל האפשרות לראות את היופי הזה מלמעלה, לא חמקה מעינינו, וכך, מצאנו את עצמנו על פסגת ההר, ממתינים בקוצר רוח שהענן האפור יואיל לפנות את השמיים, ויאפשר לנו לקפוץ בבטחה אל העמק הפתוח.

זו חוויה מיוחדת לקפוץ בהודו מגובה רב מחובר להודי עם כפכפים ולקוות לטוב, אך על אף הגובה הרב, מדובר דווקא בספורט בטוח ביחס לשאר מקצועות הצניחה בענף, וגם מי חושב על כך כשהנוף הירוק נפרס תחתיו, והנחלים שזורמים בין השדות בפסטורליה לא נורמלית.

אין מילים לתאר את הפער העצום בין המחשבה על הבית, הבית האמיתי, זה שבגבול לבנון, האזור היפה והקסום כל-כך, שאליו נשלחות בכל יום עשרות רקטות וכטב"מים, לבין הרוגע האינסופי הזה שבגובה 2000 מטר. ובכל מסע, ובכל תחנה שלנו, אנחנו לוקחים איתנו, את הבית, את החיילים, את המפונים, את החטופים.

חיים אותם ומתפללים לשלום כולם.

קרדיט לאות הפתיחה: Music by ShidenBeatsMusic from Pixabay