הרב בני לאו עם ד"ר גילי זיון והרב יעקב נגן עוסקים בפרק הרביעי של ההסכת "קריאת כיוון" באירועי 7 באוקטובר, שהעמידו אותנו במבחן גם באשר ליחסנו למיעוט הלא יהודי שבתוכנו. מחבלי חמאס פעלו מתוך אמונה דתית והשתייכות לאומית מובהקת, מה שיצר מתח גם בתוך ישראל פנימה, והעיר תחושות של איום ופחד מפני האחר הלא יהודי. לנוכח זאת, נבקש להדגיש מושכלות יסוד. מעצם הגדרתה הכפולה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" מתחייב יחס מכבד ושוויוני לאזרחי המדינה שאינם יהודים, הן מצד היותה יהודית הן מצד היותה דמוקרטית. קביעה זו מתבססת על האמונה והמוסר, על ההלכה ועל יסודותיה החוקתיים של מדינת ישראל.

הבסיס האמוני והמוסרי: האמונה כי כל בני האדם הם ברואיו של הא־ל מחייבת אותנו מבחינה מוסרית להגנה על חייו של כל אדם שאינו מסכן את חיינו. לפיכך נפעל למען חיים הוגנים וראויים בעבור כל אחד ואחת בלי קשר לדתם. ידוע מאמרו של ר' עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם [ ...] שנאמר: כי בצלם א־לוהים עשה את האדם" (מסכת אבות ג, יד). וכבר הורה הרב קוק: "אי אפשר כלל לבוא לידי רום הרוח [...] ללא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם ולאשר את חייהם" (מוסר אביך צד).

הבסיס ההלכתי: התורה תובעת מאיתנו הגינות כלפי מי שאינם בני עמנו הגרים במחיצתנו: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" (ויקרא, יט, לג-לג). ה"גר" שבתורה, המכונה "גר תושב" בפי חז"ל, מקביל במציאות חיינו לאזרח החי עימנו שאינו יהודי, ועליו כתב הרמב"ן: "שנצטווינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו [...] ואם היה חולה נתעסק ברפואתו", ומובן ש"אסור להונותו ולכבוש את שכרו" (מסכת גרים פרק ג). על "גרי תושב" של ימינו כתב הרב קוק: "העיקר כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". הרב הרצוג פסק שיחס שוויוני לגוי במדינה היהודית מתחייב מכל אלו, והיפוכו, מהווה חילול השם. המקורות המחשבתיים וההלכתיים בנושא היחס ללא יהודים מציעים מנעד רחב של עמדות. חלק ממשימת הדור של הוגים ופוסקי ההלכה הוא להציע בפני הריבונות היהודית המתחדשת את הפנים המאירות והמכילות של המחשבה וההלכה.

הבסיס החוקתי: במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". המגילה מפרטת באשר לאזרחים הערבים: "אנו קוראים [...] לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה". הרב עמיטל אף קבע שיש תוקף הלכתי להכרזת העצמאות ובהפרתה יש משום חילול השם. חובת השוויון כלפי כלל אזרחי המדינה הוכרה בישראל באופן נרחב מאז הקמתה. "מדינה יהודית" פירושה שמדינת ישראל היא המדינה שבה היהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית כיהודים, גם במרחב הציבורי. השוויון המדובר אמנם אינו חל על זכויות לאומיות, אך היחס לפרט חייב להיות שוויוני. חובה עלינו ליצור בסיס לחיים משותפים שאין בהם יחסי אדנות בין כל אזרחי המדינה. דווקא בימים קשים אלה, נוכחנו בשותפות אזרחיה הלא יהודים של המדינה בהגנה על ביטחונה ושלומה.

ברוח זו נציין כי מעמדם של אזרחי ישראל שאינם יהודים איננו מנותק ממחויבותם האזרחית למדינת ישראל. לכן לצד ההקפדה על שוויון בזכויות אזרחיות יש לבחון מתווה שיציע פתרון של שותפות בנטל במסגרות שונות. אנו רואים חשיבות גדולה בחיזוקה של שותפות אזרחית הגונה וצודקת בין אזרחי ישראל היהודים לאזרחי ישראל הערבים. כדי להגיע לכך נציע לפעול בכמה ערוצים, בהם: קידום מאמץ מחשבתי־הלכתי היוצר שיח מחודש בנושא היחס ללא יהודים בישראל; הגברת החינוך לסובלנות בתוך מערכת החינוך; הגברת השותפות האזרחית בין אזרחי המדינה, יהודים ושאינם יהודים.

ד"ר יהודה בן־דור, הרב יהודה גלעד, הרב שלמה וילק, ד"ר גילי זיוון, הרב יעקב נגן, הרבנית ד"ר חנה פרידמן, ד"ר שוקי פרידמן

Music by GP-Music from Pixabay

הרב בני לאו עם ד"ר גילי זיון והרב יעקב נגן עוסקים בפרק הרביעי של ההסכת "קריאת כיוון" באירועי 7 באוקטובר, שהעמידו אותנו במבחן גם באשר ליחסנו למיעוט הלא יהודי שבתוכנו. מחבלי חמאס פעלו מתוך אמונה דתית והשתייכות לאומית מובהקת, מה שיצר מתח גם בתוך ישראל פנימה, והעיר תחושות של איום ופחד מפני האחר הלא יהודי. לנוכח זאת, נבקש להדגיש מושכלות יסוד. מעצם הגדרתה הכפולה של מדינת ישראל כמדינה "יהודית ודמוקרטית" מתחייב יחס מכבד ושוויוני לאזרחי המדינה שאינם יהודים, הן מצד היותה יהודית הן מצד היותה דמוקרטית. קביעה זו מתבססת על האמונה והמוסר, על ההלכה ועל יסודותיה החוקתיים של מדינת ישראל.
הבסיס האמוני והמוסרי: האמונה כי כל בני האדם הם ברואיו של הא־ל מחייבת אותנו מבחינה מוסרית להגנה על חייו של כל אדם שאינו מסכן את חיינו. לפיכך נפעל למען חיים הוגנים וראויים בעבור כל אחד ואחת בלי קשר לדתם. ידוע מאמרו של ר' עקיבא: "חביב אדם שנברא בצלם [ ...] שנאמר: כי בצלם א־לוהים עשה את האדם" (מסכת אבות ג, יד). וכבר הורה הרב קוק: "אי אפשר כלל לבוא לידי רום הרוח [...] ללא אהבה פנימית מעמקי לב ונפש להיטיב לעמים כולם, לשפר את קנייניהם ולאשר את חייהם" (מוסר אביך צד).
הבסיס ההלכתי: התורה תובעת מאיתנו הגינות כלפי מי שאינם בני עמנו הגרים במחיצתנו: "וְכִי יָגוּר אִתְּךָ גֵּר בְּאַרְצְכֶם לֹא תוֹנוּ אֹתוֹ. כְּאֶזְרָח מִכֶּם יִהְיֶה לָכֶם הַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם, וְאָהַבְתָּ לוֹ כָּמוֹךָ כִּי גֵרִים הֱיִיתֶם בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱ־לֹהֵיכֶם" (ויקרא, יט, לג-לג). ה"גר" שבתורה, המכונה "גר תושב" בפי חז"ל, מקביל במציאות חיינו לאזרח החי עימנו שאינו יהודי, ועליו כתב הרמב"ן: "שנצטווינו להחיות גר תושב להציל לו מרעתו [...] ואם היה חולה נתעסק ברפואתו", ומובן ש"אסור להונותו ולכבוש את שכרו" (מסכת גרים פרק ג). על "גרי תושב" של ימינו כתב הרב קוק: "העיקר כדעת המאירי, שכל העמים שהם גדורים בנימוסים הגונים בין אדם לחברו הם כבר נחשבים לגרים תושבים בכל חיובי האדם". הרב הרצוג פסק שיחס שוויוני לגוי במדינה היהודית מתחייב מכל אלו, והיפוכו, מהווה חילול השם. המקורות המחשבתיים וההלכתיים בנושא היחס ללא יהודים מציעים מנעד רחב של עמדות. חלק ממשימת הדור של הוגים ופוסקי ההלכה הוא להציע בפני הריבונות היהודית המתחדשת את הפנים המאירות והמכילות של המחשבה וההלכה.
הבסיס החוקתי: במגילת העצמאות נכתב: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת, גזע ומין". המגילה מפרטת באשר לאזרחים הערבים: "אנו קוראים [...] לבני העם הערבי תושבי מדינת ישראל לשמור על השלום וליטול חלקם בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה ועל יסוד נציגות מתאימה בכל מוסדותיה". הרב עמיטל אף קבע שיש תוקף הלכתי להכרזת העצמאות ובהפרתה יש משום חילול השם. חובת השוויון כלפי כלל אזרחי המדינה הוכרה בישראל באופן נרחב מאז הקמתה. "מדינה יהודית" פירושה שמדינת ישראל היא המדינה שבה היהודים מממשים את זכותם להגדרה עצמית כיהודים, גם במרחב הציבורי. השוויון המדובר אמנם אינו חל על זכויות לאומיות, אך היחס לפרט חייב להיות שוויוני. חובה עלינו ליצור בסיס לחיים משותפים שאין בהם יחסי אדנות בין כל אזרחי המדינה. דווקא בימים קשים אלה, נוכחנו בשותפות אזרחיה הלא יהודים של המדינה בהגנה על ביטחונה ושלומה.
ברוח זו נציין כי מעמדם של אזרחי ישראל שאינם יהודים איננו מנותק ממחויבותם האזרחית למדינת ישראל. לכן לצד ההקפדה על שוויון בזכויות אזרחיות יש לבחון מתווה שיציע פתרון של שותפות בנטל במסגרות שונות. אנו רואים חשיבות גדולה בחיזוקה של שותפות אזרחית הגונה וצודקת בין אזרחי ישראל היהודים לאזרחי ישראל הערבים. כדי להגיע לכך נציע לפעול בכמה ערוצים, בהם: קידום מאמץ מחשבתי־הלכתי היוצר שיח מחודש בנושא היחס ללא יהודים בישראל; הגברת החינוך לסובלנות בתוך מערכת החינוך; הגברת השותפות האזרחית בין אזרחי המדינה, יהודים ושאינם יהודים.
ד"ר יהודה בן־דור, הרב יהודה גלעד, הרב שלמה וילק, ד"ר גילי זיוון, הרב יעקב נגן, הרבנית ד"ר חנה פרידמן, ד"ר שוקי פרידמן
Music by <a href="https://pixabay.com/users/gp-music-20199743/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">GP-Music</a> from <a href="https://pixabay.com/music/?utm_source=link-attribution&amp;utm_medium=referral&amp;utm_campaign=music&amp;utm_content=203268">Pixabay</a>

Advertisement