בשנת השמיטה שחלה בשנת תשי"ב, 1952, פסק החזו"א לחקלאים בקיבוץ חפץ חיים כי אין איסור זריעה ועבודה בגידולים שגדלים במים. עשרות שנים אחר כך, עם התפתחות האפשרויות הטכנולוגיות, גידולי המים הולכים והופכים לנפוצים יותר ויותר.

בפרק השני של "בהלכה לעתיד" יעסקו הרב רימון והרב ברטוב בהתמודדות הפוסקים עם החידושים שהגיעו במרוצת השנים.

האם יכול להיות שבשנת השמיטה הבאה גם החקלאי וגם הצרכן לא ירגישו שאנחנו בשנת שמיטה  ויותר מכך, האם הפתרון הטכנולוגי שיקבל את ההכשר ההלכתי, לא ישכיח מאיתנו את המצווה המקורית?