הצ'ייסר איתי הרמן בשיחה עם ד"ר שמואל פאוסט על ידע וזיכרון, יצירתיות, עיצוב משחקים ועמידה מול קהל. מהו המניע לחדשנות? ומה אוכלים כדי לזכור סיפור ישן?

הצ'ייסר איתי הרמן בשיחה עם ד"ר שמואל פאוסט על ידע וזיכרון, יצירתיות, עיצוב משחקים ועמידה מול קהל. מהו המניע לחדשנות? ומה אוכלים כדי לזכור סיפור ישן?

ההסכת החדש "סטארט-עם" מוקדש לנושאי חדשנות, יצירתיות ויזמות בהקשר יהודי וישראלי. הד"ר שמואל פאוסט, עורך מדור הספרים במוסף "שבת", מקיים שיחות אישיות עם חוקרים ויוצרים, מנהלים, יזמים והוגים על חדשנות בהקשרים מגוונים; על חשיבה יצירתית והמצאתית; על מאפיינים של יזמים ושל מיזמים; ועל הקשר של כל אלה ל"ראש היהודי" ולסטארט-אפ ניישן הישראלית.

ההסכת החדש "סטארט-עם" מוקדש לנושאי חדשנות, יצירתיות ויזמות בהקשר יהודי וישראלי. הד"ר שמואל פאוסט, עורך מדור הספרים במוסף "שבת", מקיים שיחות אישיות עם חוקרים ויוצרים, מנהלים, יזמים והוגים על חדשנות בהקשרים מגוונים; על חשיבה יצירתית והמצאתית; על מאפיינים של יזמים ושל מיזמים; ועל הקשר של כל אלה ל"ראש היהודי" ולסטארט-אפ ניישן הישראלית.

סטארט-עם

יהדות וישראליות

סטארט עם - פרק 10: משחקי זיכרון

אודי גורן – בן דודו של טל חיימי, שנהרג תוך כדי הגנה על הקיבוץ ניר יצחק כחבר בכיתת הכוננות בשבעה באוקטובר ושגופתו נחטפה לעזה, נפגש לשיחה עם צופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי.

אודי וטל הם בני דודים, שניהם בני אותו גיל והבכורים במשפחותיהם – דבר משמעותי שחיבר ביניהם כבר בתור ילדים, מספר אודי. הוא עצמו גדל בהוד השרון ומספר על הביקורים הרבים שלו יחד עם משפחתו בקיבוץ אצל טל ומשפחתו צבעו את ילדותו.

שני הסבים וסבתות של טל ואודי הם ממייסדי קיבוץ ניר יצחק והמשפחה כולה התחנכה על הסיפורים החלוציים שלהם. אחרי שהקיבוץ התייצב הסבים וסבתות הביאו את הוריהם ניצולי השואה לחיות בקיבוץ גם הם. אודי מספר על תמונה משותפת שלו ושל טל כפעוטות מוחזקים בשני ידיו של סבא רבה שלהם עומד בגאווה. "זאת השואה והתקומה, על זה גדלנו ועל זה גדלה משפחתו של טל שהחליטו כולה להישאר בקיבוץ ולהמשיך בחיי חלוציות ואידיאולוגיה," אומר אודי, "טל היה מהנדס מוכשר, ואהוב, וגם הוא החליט להישאר בקיבוץ ולהקים שם את ביתו מתוך אותם אמונות וערכים".

"כל הדודים שלנו הפכו להיות חלק מאוד אינטגראלי בקיבוץ," אומר אודי, "יש לנו דוד שהיה חי ליטרלי לפי האמרה 'עד התלם האחרון', חקלאי שחרש עד הגדר, עד התלם האחרון. מתוך ציונות מאוד גדולה. חוויית הקהילה בקיבוץ הייתה מאוד משמעותית. טל היה נפגש עם אחותו ועם בני כל יום, ארוחות שישי ביחד כל שבוע, וטל, בתור אח בכור וגם בגלל האופי המיוחד שלו, היה מאוד משמעותי בחיבור המשפחתי הזה", מספר אודי.

גורן סיפר על מסלול חייו של טל והתפתחותו. "טל היה מהנדס, אוהב לפתור בעיות ואוהב לעזור, אלו דברים במאוד אפיינו אותו. הוא היה ההנדימן של כולם, מישהו שהיו פונים אליו כל הזמן לעזרה, מהמשפחה ומהקהילה, לתקן, לתכנן, לחשוב ולהרכיב. טל היה נחבא אל הכלים, לא הבן אדם הראשון ששמעת כשנכנסת לחדר, אבל הוא היה האדם הראשון שפנו אליו לכל דבר שצריך בו עזרה ותמיד היה נעתר".

את אשתו טל הכיר בקיבוץ, הם בני אותה קבוצה ומכירים מגיל צעיר. לזוג היו שלושה ילדים וכשטל נהרג אלה אשתו הייתה בחודש השני להריונה. מאז נולד ילדם רביעי. "הוא עשה שירות קרבי משמעותי ואז מילואים המון שנים ואז גם חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ," מספר אודי, "הכול מתוך תחושת שליחות וציונות אמיתית".

אודי מספר על שאירע בניר יצחק בבוקר המתקפה בשבעה באוקטובר. "טל יצא מוקדם בבוקר כשהוא מבין היטב שיש מחבלים בשער הקיבוץ, ואלה באותו זמן נכנסה לממד עם שתי סכיני מטבח ושלושה ילדים. את כל הריהוט הכבד שהצליחה, שמה מול הדלת. טל וכיתת הכוננות ניהלו בקיבוץ קרב עיקש, מעטים מול רבים, ובסביבות 8:30 בבוקר טל, נודע לנו אחרי כחודשיים, נהרג. בהתחלה אוכן הטלפון הנייד שלו בעזה ואחרי כחודש הוא הפסיק להיות מוגדר נעדר והוגדר חטוף. אחרי עוד כחודש קיבלנו הודעה על כך שנקבע שהוא נהרג באותו יום ושגופתו נחטפה לעזה".

אודי מדבר על החשיבות הגדולה שהוא רואה בשיח בין כלל האוכלוסייה הישראלית מתוך הקשבה אמיתית וכבוד ופועל בכל כוחו להביא לשחרורו של בן דודו.

Music by JkStudios from Pixabay

 

אודי גורן &ndash; בן דודו של טל חיימי, שנהרג תוך כדי הגנה על הקיבוץ ניר יצחק כחבר בכיתת הכוננות בשבעה באוקטובר ושגופתו נחטפה לעזה, נפגש לשיחה עם צופית ליבמן במסגרת הפודקאסט לב שבוי.
אודי וטל הם בני דודים, שניהם בני אותו גיל והבכורים במשפחותיהם &ndash; דבר משמעותי שחיבר ביניהם כבר בתור ילדים, מספר אודי. הוא עצמו גדל בהוד השרון ומספר על הביקורים הרבים שלו יחד עם משפחתו בקיבוץ אצל טל ומשפחתו צבעו את ילדותו.
שני הסבים וסבתות של טל ואודי הם ממייסדי קיבוץ ניר יצחק והמשפחה כולה התחנכה על הסיפורים החלוציים שלהם. אחרי שהקיבוץ התייצב הסבים וסבתות הביאו את הוריהם ניצולי השואה לחיות בקיבוץ גם הם. אודי מספר על תמונה משותפת שלו ושל טל כפעוטות מוחזקים בשני ידיו של סבא רבה שלהם עומד בגאווה. "זאת השואה והתקומה, על זה גדלנו ועל זה גדלה משפחתו של טל שהחליטו כולה להישאר בקיבוץ ולהמשיך בחיי חלוציות ואידיאולוגיה," אומר אודי, "טל היה מהנדס מוכשר, ואהוב, וגם הוא החליט להישאר בקיבוץ ולהקים שם את ביתו מתוך אותם אמונות וערכים".
"כל הדודים שלנו הפכו להיות חלק מאוד אינטגראלי בקיבוץ," אומר אודי, "יש לנו דוד שהיה חי ליטרלי לפי האמרה 'עד התלם האחרון', חקלאי שחרש עד הגדר, עד התלם האחרון. מתוך ציונות מאוד גדולה. חוויית הקהילה בקיבוץ הייתה מאוד משמעותית. טל היה נפגש עם אחותו ועם בני כל יום, ארוחות שישי ביחד כל שבוע, וטל, בתור אח בכור וגם בגלל האופי המיוחד שלו, היה מאוד משמעותי בחיבור המשפחתי הזה", מספר אודי.
גורן סיפר על מסלול חייו של טל והתפתחותו. "טל היה מהנדס, אוהב לפתור בעיות ואוהב לעזור, אלו דברים במאוד אפיינו אותו. הוא היה ההנדימן של כולם, מישהו שהיו פונים אליו כל הזמן לעזרה, מהמשפחה ומהקהילה, לתקן, לתכנן, לחשוב ולהרכיב. טל היה נחבא אל הכלים, לא הבן אדם הראשון ששמעת כשנכנסת לחדר, אבל הוא היה האדם הראשון שפנו אליו לכל דבר שצריך בו עזרה ותמיד היה נעתר".
את אשתו טל הכיר בקיבוץ, הם בני אותה קבוצה ומכירים מגיל צעיר. לזוג היו שלושה ילדים וכשטל נהרג אלה אשתו הייתה בחודש השני להריונה. מאז נולד ילדם רביעי. "הוא עשה שירות קרבי משמעותי ואז מילואים המון שנים ואז גם חבר בכיתת הכוננות בקיבוץ," מספר אודי, "הכול מתוך תחושת שליחות וציונות אמיתית".
אודי מספר על שאירע בניר יצחק בבוקר המתקפה בשבעה באוקטובר. "טל יצא מוקדם בבוקר כשהוא מבין היטב שיש מחבלים בשער הקיבוץ, ואלה באותו זמן נכנסה לממד עם שתי סכיני מטבח ושלושה ילדים. את כל הריהוט הכבד שהצליחה, שמה מול הדלת. טל וכיתת הכוננות ניהלו בקיבוץ קרב עיקש, מעטים מול רבים, ובסביבות 8:30 בבוקר טל, נודע לנו אחרי כחודשיים, נהרג. בהתחלה אוכן הטלפון הנייד שלו בעזה ואחרי כחודש הוא הפסיק להיות מוגדר נעדר והוגדר חטוף. אחרי עוד כחודש קיבלנו הודעה על כך שנקבע שהוא נהרג באותו יום ושגופתו נחטפה לעזה".
אודי מדבר על החשיבות הגדולה שהוא רואה בשיח בין כלל האוכלוסייה הישראלית מתוך הקשבה אמיתית וכבוד ופועל בכל כוחו להביא לשחרורו של בן דודו.
Music by JkStudios from Pixabay
&nbsp;

לב שבוי - פרק 16: אודי גורן, בן דודו של טל חיימי 

בבוקר שמחת תורה תמיר נמרודי כתב לאמו שיורים טילים על המגורים שלהם, ובקרוב כנראה ישחררו אותו הביתה. דקות אחר כך תועדו תמיר ושני חיילים נוספים נחטפים מהמיגונית בבסיס. בשיחה עם צופית ליבמן, מספרת האם חירות על ילד רגיש שאהב כנות ופרח בצבא, ועל המפגשים עם משפחות פצועים שנותנים כוח.

Music by JkStudios from Pixabay

בבוקר שמחת תורה תמיר נמרודי כתב לאמו שיורים טילים על המגורים שלהם, ובקרוב כנראה ישחררו אותו הביתה. דקות אחר כך תועדו תמיר ושני חיילים נוספים נחטפים מהמיגונית בבסיס. בשיחה עם צופית ליבמן, מספרת האם חירות על ילד רגיש שאהב כנות ופרח בצבא, ועל המפגשים עם משפחות פצועים שנותנים כוח.
Music by JkStudios from Pixabay

לב שבוי - פרק 15: חירות נמרודי, אמא של רב"ט תמיר נמרודי

עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט החטוף בעזה, שוחח עם צופית ליבמן בפודקאסט לב שבוי על דמותו של דודו שגדל והשתרש בקיבוץ ניר עוז והיווה עבורו דמות אב משלימה בילדותו ועל הקושי המורכב ששני ילדיו, שחיים בדנמרק, צריכים להתמודד עימו - אב חטוף בעזה כשהם בקושי מדברים עברית או מעורים בהוויה הישראלית.

"איציק גדל בניר עוז. משפחת אלגרט הם 'חמולה' בניר עוז, בין המייסדים וחיו הרבה מבני המשפחה", מספר עמית וממשיך: "בצעירותו איציק הכיר מתנדבת דנית שהגיעה לקיבוץ והם התאהבו והפכו לבני זוג. הוא עבר לחיות איתה בדנמרק, נולדו להם שם שני ילדים, רוני ומקס. מאוחר יותר הם התגרשו ואיציק חזר לארץ לחיות בניר עוז. הוא המשיך להיות בקשר הדוק עם ילדיו, הם היו מגיעים לבקר בארץ, בניר עוז, והוא היה נוסע אליהם לדנמרק".

דני, אחיו של איציק ואביו של עמית, עבר מניר עוז לאשדוד ושם עמית גדל. "אבא שלי הוא איש כוחות הביטחון, הקדיש את כל חייו למדינה. בגלל עבודתו האינטנסיבית והחשובה ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. איציק היווה עבורי סוג של דמות אב משלימה, הוא אפילו לא יודע את זה, אבל ככה הרגשתי. בגלל שעבד כל כך הרבה, אבא היה צמא לזמן משפחתי וכמעט בכל סופ"ש וחג היינו נוסעים לניר עוז להיות עם המשפחה. איציק הוא האח הצמוד של אבא, הם קרובים מאוד".

עמית נזכר בחוויות משפחתיות רבות יחד עם איציק בתקופות החופש הגדול, כשהיו מגיעים לשבוע או יותר לקיבוץ שם ישן בדירתו של איציק. הוא מספר על היותו של איציק אהוב ומוערך מאוד על ידי רבים, "איציק היה אהוב מאוד. הוא היה סוג של אבא או דוד של כולם בקיבוץ".

"אני מרגיש שחטפו חלק ממני, איבר מהגוף שלי. אין לי דוד שהוא קרוב אליי יותר מאיציק. הוא איש העולם הגדול,  חולה  כדורגל, מאוד אוהב לטייל בעולם, לחקור תרבויות. לא הרבה לפני השבעה באוקטובר הוא טס לבקר את הילדים שלו בדנמרק וגם עשה טיול בנורווגיה, וזה מנחם במעט הידיעה שלפחות הוא הספיק לעשות משהו שכל כך אהב ולפגוש את ילדיו לפני שנחטף. הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו כל הזמן זה שאיציק הוא איש של חופש. ולקחו לו את החופש".

עמית מספר על יום החטיפה. ב-6:30 בבוקר התחילו להבין שקורה משהו חריג ולאורך כל הבוקר עד שנחטף עמית ואביו היו בקשר עם איציק. הוא הסתתר בממ"ד בזמן שמחבלים פשטו על כל קיבוץ ניר עוז, בשלב מסוים הוא נפצע, מחבלים ירו על דלת הממד, איציק חשב שהוא נפצע מהידית של הדלת עוד לא הבין שזה פצע ירי ובשיחה האחרונה שלו עם דני אחיו, דני ניסה להנחות אותו איך לעשות חוסם עורקים שמתאים לפציעה ביד. המילים האחרונות שנשמעות בטלפון היו שאיציק אומר: "זה הסוף, זה הסוף", ולא שומעים ממנו יותר. "למשך שבוע שלם לא ידענו שום דבר על איציק, אחרי שבוע הגיעו אלינו מהצבא ואמרו שיתכן שהוא נחטף. ואז לא הייתה שום אינדיקציה ממנו עד שחזרו בעסק החטופים אחרי 54 ימים נשים מהשבי שאמרו שראו אותו במנהרות בעזה. הייתה שמחה שהחזיקה בדיוק ל-24 שעות ומאז אנחנו שוב נמצאים באפלה ולא יודעים כלום".

עמית משתף על המורכבות שהגדולה של הילדים של איציק. "מקס ורוני, ילדיו של איציק, חווים קושי מורכב במיוחד. הם לא ישראלים, בקושי יודעים עברית, הם לא מכירים או חיים את התרבות הישראלית. כשהם היו באים לבקר בארץ הבית שלהם היה ניר עוז. עכשיו אין להם בית להגיע אליו. אנחנו מנסים להיות שם בשבילם, לכבד את האופן שבו הם פועלים, ללוות אותם במאבק להשיב את אביהם בצורה ובמידה שהם מרגישים שמתאים להם ולא ללחוץ עליהם בשום צורה. אנחנו מנסים לתמוך בהם ולהיות שם בשבילם תוך כדי שאנחנו מנהלים מאבק עיקש להשיב אותו וכואבים מאוד את המצב הכל כך מורכב. הילדים של איציק לא גדלו כאן, הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הלחצים האדירים שיש כאן בארץ. עבורם, כל הסיטואציה הזו עוד יותר לא נתפסת".

Music by JkStudios from Pixabay

עמית אלגרט, אחיינו של איציק אלגרט החטוף בעזה, שוחח עם צופית ליבמן בפודקאסט לב שבוי על דמותו של דודו שגדל והשתרש בקיבוץ ניר עוז והיווה עבורו דמות אב משלימה בילדותו ועל הקושי המורכב ששני ילדיו, שחיים בדנמרק, צריכים להתמודד עימו - אב חטוף בעזה כשהם בקושי מדברים עברית או מעורים בהוויה הישראלית.
"איציק גדל בניר עוז. משפחת אלגרט הם 'חמולה' בניר עוז, בין המייסדים וחיו הרבה מבני המשפחה", מספר עמית וממשיך: "בצעירותו איציק הכיר מתנדבת דנית שהגיעה לקיבוץ והם התאהבו והפכו לבני זוג. הוא עבר לחיות איתה בדנמרק, נולדו להם שם שני ילדים, רוני ומקס. מאוחר יותר הם התגרשו ואיציק חזר לארץ לחיות בניר עוז. הוא המשיך להיות בקשר הדוק עם ילדיו, הם היו מגיעים לבקר בארץ, בניר עוז, והוא היה נוסע אליהם לדנמרק".
דני, אחיו של איציק ואביו של עמית, עבר מניר עוז לאשדוד ושם עמית גדל. "אבא שלי הוא איש כוחות הביטחון, הקדיש את כל חייו למדינה. בגלל עבודתו האינטנסיבית והחשובה ראינו אותו בעיקר בסופי שבוע. איציק היווה עבורי סוג של דמות אב משלימה, הוא אפילו לא יודע את זה, אבל ככה הרגשתי. בגלל שעבד כל כך הרבה, אבא היה צמא לזמן משפחתי וכמעט בכל סופ"ש וחג היינו נוסעים לניר עוז להיות עם המשפחה. איציק הוא האח הצמוד של אבא, הם קרובים מאוד".
עמית נזכר בחוויות משפחתיות רבות יחד עם איציק בתקופות החופש הגדול, כשהיו מגיעים לשבוע או יותר לקיבוץ שם ישן בדירתו של איציק. הוא מספר על היותו של איציק אהוב ומוערך מאוד על ידי רבים, "איציק היה אהוב מאוד. הוא היה סוג של אבא או דוד של כולם בקיבוץ".
"אני מרגיש שחטפו חלק ממני, איבר מהגוף שלי. אין לי דוד שהוא קרוב אליי יותר מאיציק. הוא איש העולם הגדול, &nbsp;חולה &nbsp;כדורגל, מאוד אוהב לטייל בעולם, לחקור תרבויות. לא הרבה לפני השבעה באוקטובר הוא טס לבקר את הילדים שלו בדנמרק וגם עשה טיול בנורווגיה, וזה מנחם במעט הידיעה שלפחות הוא הספיק לעשות משהו שכל כך אהב ולפגוש את ילדיו לפני שנחטף. הדבר שהכי קשה לי לחשוב עליו כל הזמן זה שאיציק הוא איש של חופש. ולקחו לו את החופש".
עמית מספר על יום החטיפה. ב-6:30 בבוקר התחילו להבין שקורה משהו חריג ולאורך כל הבוקר עד שנחטף עמית ואביו היו בקשר עם איציק. הוא הסתתר בממ"ד בזמן שמחבלים פשטו על כל קיבוץ ניר עוז, בשלב מסוים הוא נפצע, מחבלים ירו על דלת הממד, איציק חשב שהוא נפצע מהידית של הדלת עוד לא הבין שזה פצע ירי ובשיחה האחרונה שלו עם דני אחיו, דני ניסה להנחות אותו איך לעשות חוסם עורקים שמתאים לפציעה ביד. המילים האחרונות שנשמעות בטלפון היו שאיציק אומר: "זה הסוף, זה הסוף", ולא שומעים ממנו יותר. "למשך שבוע שלם לא ידענו שום דבר על איציק, אחרי שבוע הגיעו אלינו מהצבא ואמרו שיתכן שהוא נחטף. ואז לא הייתה שום אינדיקציה ממנו עד שחזרו בעסק החטופים אחרי 54 ימים נשים מהשבי שאמרו שראו אותו במנהרות בעזה. הייתה שמחה שהחזיקה בדיוק ל-24 שעות ומאז אנחנו שוב נמצאים באפלה ולא יודעים כלום".
עמית משתף על המורכבות שהגדולה של הילדים של איציק. "מקס ורוני, ילדיו של איציק, חווים קושי מורכב במיוחד. הם לא ישראלים, בקושי יודעים עברית, הם לא מכירים או חיים את התרבות הישראלית. כשהם היו באים לבקר בארץ הבית שלהם היה ניר עוז. עכשיו אין להם בית להגיע אליו. אנחנו מנסים להיות שם בשבילם, לכבד את האופן שבו הם פועלים, ללוות אותם במאבק להשיב את אביהם בצורה ובמידה שהם מרגישים שמתאים להם ולא ללחוץ עליהם בשום צורה. אנחנו מנסים לתמוך בהם ולהיות שם בשבילם תוך כדי שאנחנו מנהלים מאבק עיקש להשיב אותו וכואבים מאוד את המצב הכל כך מורכב. הילדים של איציק לא גדלו כאן, הם לא יודעים מה זה להתמודד עם הלחצים האדירים שיש כאן בארץ. עבורם, כל הסיטואציה הזו עוד יותר לא נתפסת".
Music by JkStudios from Pixabay

סטארט עם - פרק 10: משחקי זיכרון

סטארט-עם

In 1 playlist(s)

יהדות וישראליות

Recent clips