בימים האחרונים מופץ ברשתות ציור המיוחס לאמן גוסטב קלימט, ובו אם ושני בניה, תחת הכיתוב: "בשנות ה-30 של המאה הקודמת, גוסטב קלימט, צייר בוינה דיוקן של אישה יהודיה שאחר כך נספתה בשואה. הציור הזה חוזר על עצמו. סיוט". פניהם של שירי, כפיר ואריאל ביבס הפכו למזוהים כל כך עם אסון 7.10, ועם המאבק להשבת החטופים, ובסוף השבוע הרשת הוצפה במחוות לזכרם. אנשים שיתפו את הציור במחשבה מלאה שמדובר בציור אותנטי, על אף שמדובר ביצירה של אמנית וציירת דיגיטלית בשם דגנית צברי קרניאלי, שנעשתה בעזרת אינטליגנציה מלאכותית. צברי קרניאלי פירסמה את הציור בחשבון האינסטגרם שלה כשהיא מציינת בבירור שמדובר ביצירה שלה שנעשה בה שימוש בכלי AI.

אלעד בר-נוי משוחח עם אוצרת האומנות רותי דירקטור ועם יוצרת היצירה דגנית צברי קרניאלי, על הסיפור שמאחורי הציור, על האמן גוסטב קלימט ועל הצורך שלנו להתנחם באמצעות אומנות בימים מורכבים כאלו

עורכת: טל ניסן, עורכת משנה: קבי דסטה, תחקיר והפקה: יובל בן שושן