 מיכל אורבך על שבת "והדרת" לזכרו של בעלה השר אורי אורבך ז"ל 

מיכל אורבך, אלמנתו של השר אורי אורבך ז"ל, התארחה בתוכנית "אנעים זמירות" עם ידידיה תנעמי בכאן מורשת, לרגל "שבת והדרת" – מיזם שהקים אורי לפני 12 שנה, מתוך רצון לייחד זמן בשנה שבו יועמק הכבוד וההוקרה כלפי האזרחים הוותיקים.

לדבריה, אמנם מצוות כיבוד הורים וזקנים נוכחת ביום-יום, אך המציאות מוכיחה שדווקא הדברים הבסיסיים – כמו לקום לאדם מבוגר באוטובוס – אינם תמיד מיושמים, ועל כן חשובה נקודת עצירה שנתית שתבליט את הערך הזה. "כבר בגמרא מדברים על כך שאדם לא יעשה את עצמו כאילו לא ראה את הזקן, כדי לא לקום בפניו," היא אומרת. "כנראה שכבר אז זה היה עניין."

אורבך מדגישה ששבת והדרת נושאת שתי מטרות עיקריות: האחת היא ההוקרה כלפי האזרחים הוותיקים, והשנייה היא חינוכית – לפנות את תשומת הלב של הדור הצעיר כלפיהם. "קיבלתי תמונות מילדים בגנים שציירו ציורים, הכינו חבילות שי עם מבוגרים, עשו פעילויות – זה מחנך גם את הילדים להוקיר את הדור שקדם להם."

אחת היוזמות המרגשות שהעלתה היא "עֵצה ופרח" – קריאה לציבור לא רק להביא שי סמלי לאדם מבוגר, אלא לבקש ממנו עצה, ולתעד ממי התקבלה. "לא באתי כאן באיזה פטרונות, אלא ללמוד. מזקנים אתבונן."

מתוך החזון של אורי ממשיכה מיכל להוביל את העמותה "בדרכו של אורי אורבך", שמטרתה להמשיך יוזמות קיימות, ובהמשך גם לפתח תחומים כמו חונכות בין-דורית – ותיעוד סיפורי חיים. "הזיכרון שנשאר – סרטון שבו שומעים את הסבא מספר, צוחק, מספר על ילדותו – הוא נכס."

בסיום השיחה, הזכירה מיכל את ספרו של אורי "איפה באמת מסוכן", שיצא לאחרונה במהדורה מיוחדת לרגל עשור לפטירתו. "זה טקסט קצר שאורי כתב ב־2000, והוא כל כך מדויק ומצחיק, גם על המקום הכי מסוכן – ליד הפריזר", היא מחייכת. "וכמו שאתה אמרת – אולי המקום הכי מסוכן הוא כשמתייחסים לאנשים בקור."

באתר המיזם ניתן למצוא חומרי לימוד, את תפילת השר לאזרחים ותיקים שחיבר אורי, ורעיונות פשוטים ליישום – כמו להזמין שכן לארוחה, להתעניין בשלומו של אדם מבוגר, ולהציע עזרה. "נקודה קטנה בשנה," מסכמת מיכל, "יכולה להפוך לקשר שנשאר לכל החיים."

בתמונה: אורי אורבך ז"ל, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90

&nbsp;מיכל אורבך על שבת "והדרת" לזכרו של בעלה השר אורי אורבך ז"ל&nbsp;
מיכל אורבך, אלמנתו של השר אורי אורבך ז"ל, התארחה בתוכנית "אנעים זמירות" עם ידידיה תנעמי בכאן מורשת, לרגל "שבת והדרת" &ndash; מיזם שהקים אורי לפני 12 שנה, מתוך רצון לייחד זמן בשנה שבו יועמק הכבוד וההוקרה כלפי האזרחים הוותיקים.
לדבריה, אמנם מצוות כיבוד הורים וזקנים נוכחת ביום-יום, אך המציאות מוכיחה שדווקא הדברים הבסיסיים &ndash; כמו לקום לאדם מבוגר באוטובוס &ndash; אינם תמיד מיושמים, ועל כן חשובה נקודת עצירה שנתית שתבליט את הערך הזה. "כבר בגמרא מדברים על כך שאדם לא יעשה את עצמו כאילו לא ראה את הזקן, כדי לא לקום בפניו," היא אומרת. "כנראה שכבר אז זה היה עניין."
אורבך מדגישה ששבת והדרת נושאת שתי מטרות עיקריות: האחת היא ההוקרה כלפי האזרחים הוותיקים, והשנייה היא חינוכית &ndash; לפנות את תשומת הלב של הדור הצעיר כלפיהם. "קיבלתי תמונות מילדים בגנים שציירו ציורים, הכינו חבילות שי עם מבוגרים, עשו פעילויות &ndash; זה מחנך גם את הילדים להוקיר את הדור שקדם להם."
אחת היוזמות המרגשות שהעלתה היא "עֵצה ופרח" &ndash; קריאה לציבור לא רק להביא שי סמלי לאדם מבוגר, אלא לבקש ממנו עצה, ולתעד ממי התקבלה. "לא באתי כאן באיזה פטרונות, אלא ללמוד. מזקנים אתבונן."
מתוך החזון של אורי ממשיכה מיכל להוביל את העמותה "בדרכו של אורי אורבך", שמטרתה להמשיך יוזמות קיימות, ובהמשך גם לפתח תחומים כמו חונכות בין-דורית &ndash; ותיעוד סיפורי חיים. "הזיכרון שנשאר &ndash; סרטון שבו שומעים את הסבא מספר, צוחק, מספר על ילדותו &ndash; הוא נכס."
בסיום השיחה, הזכירה מיכל את ספרו של אורי "איפה באמת מסוכן", שיצא לאחרונה במהדורה מיוחדת לרגל עשור לפטירתו. "זה טקסט קצר שאורי כתב ב־2000, והוא כל כך מדויק ומצחיק, גם על המקום הכי מסוכן &ndash; ליד הפריזר", היא מחייכת. "וכמו שאתה אמרת &ndash; אולי המקום הכי מסוכן הוא כשמתייחסים לאנשים בקור."
באתר המיזם ניתן למצוא חומרי לימוד, את תפילת השר לאזרחים ותיקים שחיבר אורי, ורעיונות פשוטים ליישום &ndash; כמו להזמין שכן לארוחה, להתעניין בשלומו של אדם מבוגר, ולהציע עזרה. "נקודה קטנה בשנה," מסכמת מיכל, "יכולה להפוך לקשר שנשאר לכל החיים."
בתמונה: אורי אורבך ז"ל, צילום: מרים אלסטר, פלאש 90