הרב דורון פרץ מתאר את המעבר הקשה מחוסר הוודאות לקבורה, את עומק האובדן לאחר השבת גופת בנו, וקורא לשמור על יום הזיכרון כמרחב של אחדות ולא פוליטיקה

בערב יום הזיכרון, התראיין הרב דורון פרץ, אביו של סרן דניאל פרץ ז״ל ונשיא ההסתדרות הציונית העולמית, לבני טיטלבוים בכאן מורשת ושיתף בתחושותיו הקשות מאז נפילת בנו במתקפת 7 באוקטובר.

פרץ סיפר כי השנתיים הראשונות לאחר האירוע התאפיינו בחוסר ודאות מתמשך, כאשר בנו הוגדר נעדר. בתקופה זו, לדבריו, גם המציאות סביב הקבר בהר הרצל הייתה מורכבת: “היה שם קבר, אבל הוא לא היה שם. הייתה תחושה של קבר ריק”. רק לאחר זמן, בעקבות עדויות וראיות חד-משמעיות, התקבלה ההכרה הרשמית במותו של דניאל והתקיימה לוויה צבאית.

לדבריו, דווקא לאחר השבת גופת בנו לקבורה, התחושות הפכו קשות יותר: “כשאין קבר, עדיין יש תקווה ומשימה. עכשיו אין לאן לברוח – הוא שם, והכאב נשאר בלבד”.

פרץ התייחס גם לאופי יום הזיכרון, והביע התנגדות נחרצת להפיכתו לזירה פוליטית: “אם יש יום שאסור שיהיה פוליטי – זה יום הזיכרון. זה יום של התייחדות עם הנופלים, לא של מחלוקות”.

בהמשך שיתף על המתח המתמיד בין כאב לתקווה בחיי המשפחה, במיוחד בתקופה שבה בנם השני נישא זמן קצר לאחר החטיפה: “למדתי שהחרדה והחדווה הולכות יחד. הכאב והתקווה מתקיימים במקביל”.

על בנו דניאל סיפר כי היה אדם יוצא דופן ביכולתו להתחבר לאנשים: “מאות אנשים אמרו לנו שהוא היה החבר הכי טוב שלהם”. הוא תיאר אותו כלוחם ומפקד מסור בצוות הטנק שלו, שפעל מתוך אחריות עמוקה ומסירות לחבריו ולמשימתו. “אם לא אני אז מי – זו הייתה תפיסת העולם שלו”, אמר.

בסיום דבריו הדגיש פרץ את תחושת החיבוק הציבורי סביב הקבר ואת חשיבות הזיכרון המשותף: “מרגישים את האהבה ואת החיבוק. זה נותן כוח בתוך הכאב הגדול”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר 

לפי חוק זכויות היוצרים 27א 

הרב דורון פרץ מתאר את המעבר הקשה מחוסר הוודאות לקבורה, את עומק האובדן לאחר השבת גופת בנו, וקורא לשמור על יום הזיכרון כמרחב של אחדות ולא פוליטיקה
בערב יום הזיכרון, התראיין הרב דורון פרץ, אביו של סרן דניאל פרץ ז״ל ונשיא ההסתדרות הציונית העולמית, לבני טיטלבוים בכאן מורשת ושיתף בתחושותיו הקשות מאז נפילת בנו במתקפת 7 באוקטובר.
פרץ סיפר כי השנתיים הראשונות לאחר האירוע התאפיינו בחוסר ודאות מתמשך, כאשר בנו הוגדר נעדר. בתקופה זו, לדבריו, גם המציאות סביב הקבר בהר הרצל הייתה מורכבת: &ldquo;היה שם קבר, אבל הוא לא היה שם. הייתה תחושה של קבר ריק&rdquo;. רק לאחר זמן, בעקבות עדויות וראיות חד-משמעיות, התקבלה ההכרה הרשמית במותו של דניאל והתקיימה לוויה צבאית.
לדבריו, דווקא לאחר השבת גופת בנו לקבורה, התחושות הפכו קשות יותר: &ldquo;כשאין קבר, עדיין יש תקווה ומשימה. עכשיו אין לאן לברוח &ndash; הוא שם, והכאב נשאר בלבד&rdquo;.
פרץ התייחס גם לאופי יום הזיכרון, והביע התנגדות נחרצת להפיכתו לזירה פוליטית: &ldquo;אם יש יום שאסור שיהיה פוליטי &ndash; זה יום הזיכרון. זה יום של התייחדות עם הנופלים, לא של מחלוקות&rdquo;.
בהמשך שיתף על המתח המתמיד בין כאב לתקווה בחיי המשפחה, במיוחד בתקופה שבה בנם השני נישא זמן קצר לאחר החטיפה: &ldquo;למדתי שהחרדה והחדווה הולכות יחד. הכאב והתקווה מתקיימים במקביל&rdquo;.
על בנו דניאל סיפר כי היה אדם יוצא דופן ביכולתו להתחבר לאנשים: &ldquo;מאות אנשים אמרו לנו שהוא היה החבר הכי טוב שלהם&rdquo;. הוא תיאר אותו כלוחם ומפקד מסור בצוות הטנק שלו, שפעל מתוך אחריות עמוקה ומסירות לחבריו ולמשימתו. &ldquo;אם לא אני אז מי &ndash; זו הייתה תפיסת העולם שלו&rdquo;, אמר.
בסיום דבריו הדגיש פרץ את תחושת החיבוק הציבורי סביב הקבר ואת חשיבות הזיכרון המשותף: &ldquo;מרגישים את האהבה ואת החיבוק. זה נותן כוח בתוך הכאב הגדול&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר&nbsp;
לפי חוק זכויות היוצרים 27א&nbsp;