נדב הלפרין בשיחה עם ביני אשכנזי-הכתב הפוליטי של ישראל היום-המצב הפוליטי

מתוך 'מנדי ביתאן'

יד באב תשפ"ו 

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

נדב הלפרין בשיחה עם ביני אשכנזי-הכתב הפוליטי של ישראל היום-המצב הפוליטי
מתוך 'מנדי ביתאן'
יד באב תשפ"ו&nbsp;
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;

כאן מורשת

החלטת הליכוד לגבי הפריימריז

לקראת ימי "בין הזמנים" מסביר הרב אברהם סתיו ,בשיחה עם נדב הלפרין בכאן מורשת,  כי עולם התרבות אינו פסול מעצם טבעו, אולם כל אדם נדרש לבחון כיצד הוא משפיע עליו מבחינה רוחנית. לדבריו, אין תשובות חד-משמעיות בנוגע לסרטים, ספרים ומופעים, אלא שיקול דעת אישי ואחריות.

עם פתיחת תקופת "בין הזמנים", שבה בני ישיבות רבים יוצאים לחופשה מלימודיהם הסדירים, התייחס הרב אברהם סתיו לסוגיית תרבות הפנאי ולמקומה בעולמו של בן התורה. הרב סתיו, שערך יחד עם אביו הרב דוד סתיו את הספר "בין הזמנים", העוסק בהדרכה הלכתית ורעיונית לימי החופשה, טוען כי עצם קיומו של פנאי אינו סותר את עבודת ה'.

לדבריו, ישנה גישה הסבורה שליהודי אין כלל זמן פנוי – "או שהוא לומד תורה או שהוא עוסק בפרנסתו" – אולם הספר מבקש להציג תפיסה אחרת. "העולם של הפנאי, של ההנאה ושל הרשות, הוא חלק מעבודת ה'. כמו שהאדם נצטווה לעבוד ולשמור את גן העדן, כך גם ליהנות ממנו."

לדבריו, השאלה איננה האם לעסוק בפנאי, אלא כיצד עושים זאת. "אדם צריך לשאול את עצמו האם הטיול, הסרט או הפעילות שבחר מחזקים את עולמו הרוחני, אילו ערכים הם מבטאים ואילו קשיים עלולים להיות בהם. כך הופך האדם לצרכן מודע יותר."

במהלך השיחה עלתה כדוגמה האפשרות לצפות בסרט "האודיסיאה" של הבמאי כריסטופר נולן. הרב סתיו הזכיר כי כבר במשנה ובתלמוד הירושלמי מוזכרים כתבי הומרוס, והסביר כי גם כיום ניתן לבחון יצירות תרבות משמעותיות, אך תוך בדיקה מוקדמת של תכניהן.

לדבריו, קיימים "קווים אדומים" ברורים, ובראשם סרטים הכוללים עירום או תכנים שאינם הולמים מבחינה הלכתית. מנגד, כאשר מדובר ביצירה בעלת ערך תרבותי משמעותי שאין בה בעיות מהותיות, ניתן להפעיל שיקול דעת אישי, ואף להסיט את המבט במקומות הבעייתיים במידת הצורך.

עם זאת, הרב סתיו הדגיש כי בתחום תרבות הפנאי אין אפשרות להעניק "חותמת כשרות" גורפת. "השאלה היא לא רק מה יש בסרט, אלא גם מאיפה האדם מגיע אליו, מה הוא מחפש בו ואיך הוא משפיע עליו. יש מי שדווקא צפייה ביצירה מסוימת תקדם אותו מבחינה רוחנית, ויש מי שעבורה היא אינה מתאימה כלל."

לדבריו, זהו ההבדל בין הלכות פנאי להלכות אחרות, שבהן ההכרעה בדרך כלל חד-משמעית. "כאן האדם נדרש להיות קשוב למקומו הרוחני ולשאיפותיו, ולכן אי אפשר לקבוע כללים מוחלטים לכל אחד."

בסיום השיחה הדגיש הרב סתיו כי תפיסתם של הרב קוק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק וממשיכיהם רואה ערך גם בתרבות הכללית כחלק מבניית קומתו האנושית של האדם. "יש משמעות לעולם התרבותי, והוא אינו דבר שולי. הערך הזה אינו מתיר איסורים, אבל הוא בהחלט מצדיק עיסוק מושכל ומבוקר בתרבות כחלק מההתפתחות האישית והרוחנית."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

לקראת ימי "בין הזמנים" מסביר הרב אברהם סתיו ,בשיחה עם נדב הלפרין בכאן מורשת,&nbsp; כי עולם התרבות אינו פסול מעצם טבעו, אולם כל אדם נדרש לבחון כיצד הוא משפיע עליו מבחינה רוחנית. לדבריו, אין תשובות חד-משמעיות בנוגע לסרטים, ספרים ומופעים, אלא שיקול דעת אישי ואחריות.
עם פתיחת תקופת "בין הזמנים", שבה בני ישיבות רבים יוצאים לחופשה מלימודיהם הסדירים, התייחס הרב אברהם סתיו לסוגיית תרבות הפנאי ולמקומה בעולמו של בן התורה. הרב סתיו, שערך יחד עם אביו הרב דוד סתיו את הספר&nbsp;"בין הזמנים", העוסק בהדרכה הלכתית ורעיונית לימי החופשה, טוען כי עצם קיומו של פנאי אינו סותר את עבודת ה'.
לדבריו, ישנה גישה הסבורה שליהודי אין כלל זמן פנוי &ndash; "או שהוא לומד תורה או שהוא עוסק בפרנסתו" &ndash; אולם הספר מבקש להציג תפיסה אחרת. "העולם של הפנאי, של ההנאה ושל הרשות, הוא חלק מעבודת ה'. כמו שהאדם נצטווה לעבוד ולשמור את גן העדן, כך גם ליהנות ממנו."
לדבריו, השאלה איננה האם לעסוק בפנאי, אלא כיצד עושים זאת. "אדם צריך לשאול את עצמו האם הטיול, הסרט או הפעילות שבחר מחזקים את עולמו הרוחני, אילו ערכים הם מבטאים ואילו קשיים עלולים להיות בהם. כך הופך האדם לצרכן מודע יותר."
במהלך השיחה עלתה כדוגמה האפשרות לצפות בסרט "האודיסיאה" של הבמאי כריסטופר נולן. הרב סתיו הזכיר כי כבר במשנה ובתלמוד הירושלמי מוזכרים כתבי הומרוס, והסביר כי גם כיום ניתן לבחון יצירות תרבות משמעותיות, אך תוך בדיקה מוקדמת של תכניהן.
לדבריו, קיימים "קווים אדומים" ברורים, ובראשם סרטים הכוללים עירום או תכנים שאינם הולמים מבחינה הלכתית. מנגד, כאשר מדובר ביצירה בעלת ערך תרבותי משמעותי שאין בה בעיות מהותיות, ניתן להפעיל שיקול דעת אישי, ואף להסיט את המבט במקומות הבעייתיים במידת הצורך.
עם זאת, הרב סתיו הדגיש כי בתחום תרבות הפנאי אין אפשרות להעניק "חותמת כשרות" גורפת. "השאלה היא לא רק מה יש בסרט, אלא גם מאיפה האדם מגיע אליו, מה הוא מחפש בו ואיך הוא משפיע עליו. יש מי שדווקא צפייה ביצירה מסוימת תקדם אותו מבחינה רוחנית, ויש מי שעבורה היא אינה מתאימה כלל."
לדבריו, זהו ההבדל בין הלכות פנאי להלכות אחרות, שבהן ההכרעה בדרך כלל חד-משמעית. "כאן האדם נדרש להיות קשוב למקומו הרוחני ולשאיפותיו, ולכן אי אפשר לקבוע כללים מוחלטים לכל אחד."
בסיום השיחה הדגיש הרב סתיו כי תפיסתם של הרב קוק, הרב יוסף דב סולובייצ'יק וממשיכיהם רואה ערך גם בתרבות הכללית כחלק מבניית קומתו האנושית של האדם. "יש משמעות לעולם התרבותי, והוא אינו דבר שולי. הערך הזה אינו מתיר איסורים, אבל הוא בהחלט מצדיק עיסוק מושכל ומבוקר בתרבות כחלק מההתפתחות האישית והרוחנית."
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;

"הרב אברהם סתיו: "תרבות הפנאי יכולה להיות חלק מעבודת ה' – אבל אין לה כשרות אוטומטית 

לקראת ט"ו באב מסביר ד"ר ארי אנגלברג כי שיעורי הרווקות בציונות הדתית לא השתנו דרמטית בעשורים האחרונים, אך התפיסה שלה כ"בעיה ציבורית" היא מאפיין ייחודי של המגזר. לדבריו, הפתרון אינו בהכרח שינוי המציאות, אלא גם שינוי נקודת המבט.

לקראת ט"ו באב התייחס ד"ר ארי אנגלברג, מרצה בכיר במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים ומחבר הספר "רווקות מתמשכת בציונות הדתית", לתופעת הרווקות בציבור הדתי-לאומי ולהתייחסות הרחבה שהיא מקבלת במשך עשרות שנים.

לדבריו,בשיחה עם נדב הלפרין בכאן מורשת,  למרות התחושה הרווחת כי מדובר בתופעה שהולכת ומחריפה, הנתונים אינם מצביעים על שינוי דרמטי. "הסטטיסטיקה מלמדת שאין פערים משמעותיים מאוד בשלושים השנים האחרונות", אמר. עם זאת, לדבריו, השאיפה להתחתן בגיל צעיר היא מאפיין מובהק של הציונות הדתית, ולכן מי שאינו מתחתן בגיל המקובל נתפס כחריג.

אנגלברג הסביר כי בחר להשתמש במונח "רווקות מתמשכת" ולא "רווקות מאוחרת", מתוך רצון להימנע משיפוט ערכי. לדבריו, אחד המאפיינים הייחודיים של הציבור הדתי-לאומי הוא עצם ההתייחסות לרווקות כאל סוגיה ציבורית ולא רק אישית. "בציבור החילוני זו נתפסת בדרך כלל כבעיה פרטית של האדם עצמו, ואילו בציונות הדתית יש תחושת אחריות ודאגה קהילתית", אמר.

לדבריו, המעורבות הציבורית באה לידי ביטוי גם בזירה הפוליטית והציבורית, כאשר לאורך השנים הנושא הגיע לדיונים בכנסת ואף הופיע במצעי מפלגות. הוא סבור כי הדבר משקף את אופייה הקהילתי של החברה הדתית, הרואה בהקמת משפחה ערך מרכזי.

בהתייחסו לסיבות לרווקות המתמשכת, ציין אנגלברג כי המעבר מבחירת בני זוג באמצעות מסגרות משפחתיות וחברתיות לבחירה אישית המבוססת על אהבה והיכרות מעמיקה, יצר תהליך מורכב יותר. לדבריו, תהליך דומה מתרחש גם בחברה החרדית, ככל שהצעירים זוכים לעצמאות רבה יותר בבחירת בני זוגם.

עם זאת, הוא הדגיש כי הציונות הדתית הצליחה לייצר מודל ביניים בין החברה החרדית לחברה החילונית. "אנשים רוצים להתאהב ולבחור בעצמם, אבל עדיין רובם מתחתנים בגיל צעיר יחסית – סביב גיל 22–23 – ולא בגילאים מאוחרים יותר המקובלים בציבור החילוני."

אנגלברג הוסיף כי חלק מהקושי נובע גם מהציפיות החברתיות. לדבריו, ההגדרה של אדם בן 29 כ"רווק מבוגר" היא במידה רבה תוצר של נורמות תרבותיות ולא של המציאות עצמה. "התסריט החברתי שאנחנו מצפים לו משפיע מאוד על התחושות שלנו כשהוא אינו מתממש", אמר.

לסיום הדגיש כי אין פתרון פשוט לתופעה. "אפשר להמשיך לעודד היכרות ולסייע לרווקים ולרווקות, והדאגה הקהילתית היא דבר חיובי. אבל אי אפשר לשנות את התרבות כך שאנשים יפסיקו להסתבך בדרך למציאת אהבה. זה חלק מהחוויה האנושית."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

לקראת ט"ו באב מסביר ד"ר ארי אנגלברג כי שיעורי הרווקות בציונות הדתית לא השתנו דרמטית בעשורים האחרונים, אך התפיסה שלה כ"בעיה ציבורית" היא מאפיין ייחודי של המגזר. לדבריו, הפתרון אינו בהכרח שינוי המציאות, אלא גם שינוי נקודת המבט.
לקראת ט"ו באב התייחס ד"ר ארי אנגלברג, מרצה בכיר במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים ומחבר הספר&nbsp;"רווקות מתמשכת בציונות הדתית", לתופעת הרווקות בציבור הדתי-לאומי ולהתייחסות הרחבה שהיא מקבלת במשך עשרות שנים.
לדבריו,בשיחה עם נדב הלפרין בכאן מורשת,&nbsp; למרות התחושה הרווחת כי מדובר בתופעה שהולכת ומחריפה, הנתונים אינם מצביעים על שינוי דרמטי. "הסטטיסטיקה מלמדת שאין פערים משמעותיים מאוד בשלושים השנים האחרונות", אמר. עם זאת, לדבריו, השאיפה להתחתן בגיל צעיר היא מאפיין מובהק של הציונות הדתית, ולכן מי שאינו מתחתן בגיל המקובל נתפס כחריג.
אנגלברג הסביר כי בחר להשתמש במונח "רווקות מתמשכת" ולא "רווקות מאוחרת", מתוך רצון להימנע משיפוט ערכי. לדבריו, אחד המאפיינים הייחודיים של הציבור הדתי-לאומי הוא עצם ההתייחסות לרווקות כאל סוגיה ציבורית ולא רק אישית. "בציבור החילוני זו נתפסת בדרך כלל כבעיה פרטית של האדם עצמו, ואילו בציונות הדתית יש תחושת אחריות ודאגה קהילתית", אמר.
לדבריו, המעורבות הציבורית באה לידי ביטוי גם בזירה הפוליטית והציבורית, כאשר לאורך השנים הנושא הגיע לדיונים בכנסת ואף הופיע במצעי מפלגות. הוא סבור כי הדבר משקף את אופייה הקהילתי של החברה הדתית, הרואה בהקמת משפחה ערך מרכזי.
בהתייחסו לסיבות לרווקות המתמשכת, ציין אנגלברג כי המעבר מבחירת בני זוג באמצעות מסגרות משפחתיות וחברתיות לבחירה אישית המבוססת על אהבה והיכרות מעמיקה, יצר תהליך מורכב יותר. לדבריו, תהליך דומה מתרחש גם בחברה החרדית, ככל שהצעירים זוכים לעצמאות רבה יותר בבחירת בני זוגם.
עם זאת, הוא הדגיש כי הציונות הדתית הצליחה לייצר מודל ביניים בין החברה החרדית לחברה החילונית. "אנשים רוצים להתאהב ולבחור בעצמם, אבל עדיין רובם מתחתנים בגיל צעיר יחסית &ndash; סביב גיל 22&ndash;23 &ndash; ולא בגילאים מאוחרים יותר המקובלים בציבור החילוני."
אנגלברג הוסיף כי חלק מהקושי נובע גם מהציפיות החברתיות. לדבריו, ההגדרה של אדם בן 29 כ"רווק מבוגר" היא במידה רבה תוצר של נורמות תרבותיות ולא של המציאות עצמה. "התסריט החברתי שאנחנו מצפים לו משפיע מאוד על התחושות שלנו כשהוא אינו מתממש", אמר.
לסיום הדגיש כי אין פתרון פשוט לתופעה. "אפשר להמשיך לעודד היכרות ולסייע לרווקים ולרווקות, והדאגה הקהילתית היא דבר חיובי. אבל אי אפשר לשנות את התרבות כך שאנשים יפסיקו להסתבך בדרך למציאת אהבה. זה חלק מהחוויה האנושית."
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;

" חוקר הרווקות בציונות הדתית: "הבעיה אינה חדשה – אבל האופן שבו החברה תופסת אותה הוא הייחודי 

רב השומרון מגיב לדבריו של ח"כ אורי מקלב: "המציאות הוכיחה שאפשר לגדל תלמידי חכמים גדולים גם אחרי שירות צבאי"; על הקרע עם הציבור החרדי: "הציבור עצמו טוב, ההנהגה מחריפה את השיח כדי לשמר את האג'נדה"

בריאיון אצל נדב הלפרין בכאן מורשת הרב אליקים לבנון, רב השומרון ,מייסד וראש ישיבת  "ברכת יוסף" באלון מורה, לדבריו של ח"כ אורי מקלב, שטען כי הרעיון של שילוב לימוד תורה עם שירות צבאי הוא "נזק שלא ייסולח".

בראשית השיחה ביקש הרב לבנון לדייק בתוארו. "אני לא רב המועצה האזורית שומרון, אלא רב השומרון. חשוב לדייק בכך", אמר.

בהתייחסו לדבריו של מקלב אמר כי מנקודת מבטו של חבר הכנסת החרדי, הדברים עקביים עם תפיסת עולמו.

"מנקודת המבט של אורי מקלב הוא צודק לגמרי. במשך עשרות שנים הייתה תפיסה שאומרת שחייבים רק תורה, ושכל שילוב אחר פוגע בתורה, ושמי שמתגייס לצה"ל נהפך לחילוני."

לדבריו, המציאות שהציגה הציונות הדתית ערערה את התפיסה הזאת מן היסוד.

"הציונות הדתית לא רק שברה את התזה הזאת – היא ריסקה אותה. הנה באים בחורים, לומדים תורה שנים רבות, מתגייסים לצה"ל, משרתים, חוזרים לישיבה וגדלים תלמידי חכמים לא פחות מאלה שבחברה החרדית."

"התורה בציונות הדתית פורחת"

הרב לבנון הדגיש כי השירות הצבאי אינו סותר את עולם התורה, ואף הצביע על רבנים ודיינים רבים ששירתו בצה"ל.

"יש היום אלפי בחורי ישיבות שלומדים תורה, משרתים בצה"ל, חוזרים ללמוד וללמד, ויוצאים תלמידי חכמים גדולים. יש מאות דיינים שסיימו מבחני דיינות בהצטיינות. אין שום סתירה בין הדברים."

לדבריו, גם המקורות התורניים אינם שוללים שילוב בין תורה לעשייה. הוא הזכיר את דברי חז"ל: "כל תלמוד תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון", וכן את האמרה: "כל האומר אין לי אלא תורה – אפילו תורה אין לו".

"יש בצה"ל דברים שדורשים תיקון – ואנחנו נאבקים עליהם"

בתגובה לטענה כי גם רבנים בציונות הדתית מותחים ביקורת על צה"ל, בעיקר בסוגיית שילוב נשים, השיב הרב לבנון כי ביקורת אינה שוללת את עצם השירות.

"תמיד יש מה לתקן. גם בישיבות אין הכול מושלם. בצה"ל יש הרבה טוב, יש גם דברים שדורשים תיקון, ואנחנו עובדים על זה."

הוא הזכיר כנס של למעלה מאלף תלמידי ישיבות הסדר שבו הובהר כי לא ישתתפו במסגרות המשלבות בנים ובנות. "אנחנו מכבדים את הבנות, אבל יש דברים שצריך לתקן."

"לפי התפיסה החרדית – המדינה אינה אתחלתא דגאולה"

בהמשך השיחה עסק הרב לבנון במחלוקת סביב הגדרת מלחמת מצווה. לדבריו, כדי להבין את העמדה החרדית יש להבין את תפיסתה ביחס למדינת ישראל.

"הציבור החרדי הקלאסי אינו רואה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה. מבחינתו המדינה קמה שלא בזמן הגאולה, ולכן גם קשה לו לראות במלחמותיה מלחמות מצווה."

מנגד הציג את תפיסתו שלו.

"אנחנו חיים בימות המשיח, בעיצומם של ימות המשיח. אפילו את נוסח התפילה לשלום המדינה שיניתי מ'ראשית צמיחת גאולתנו' ל'יסוד גאולתנו', כי אנחנו כבר לא בראשית הדרך."

"הציבור החרדי טוב – ההנהגה חוששת לאבד שליטה"

לקראת סיום נשאל הרב לבנון על החרפת היחסים בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי.

לדבריו, יש להבחין בין הציבור הרחב לבין הנהגתו.

"הציבור החרדי הוא ציבור נפלא. יש בו אנשים שמעריכים את הציבור הדתי-לאומי, אבל אינם מעזים לומר זאת מחשש לנידוי חברתי."

לטענתו, ההנהגה החרדית מקצינה את המסרים כדי לשמר את הציבור סביבה.

"הם מחריפים את הביטויים כדי לשמר את האג'נדה שלהם. הם חוששים שאם ירפו ממנה – הציבור יברח."

עם זאת, הוא הביע אופטימיות לגבי העתיד.

"אני מאמין שהשינוי יבוא מלמטה, דרך הציבור ולא דרך ההנהגה. לא כולם יתגייסו לצה"ל, וגם אינני תומך בכפייה, אבל בהדרגה יהיו יותר שיתופי פעולה, יותר שירות למען עם ישראל, ובסופו של דבר נגיע לאהבה, לאחווה, לשלום ולרעות."

עורך: איתי סופרין 

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה :נתי שוחט פלאש 90 

רב השומרון מגיב לדבריו של ח"כ אורי מקלב: "המציאות הוכיחה שאפשר לגדל תלמידי חכמים גדולים גם אחרי שירות צבאי"; על הקרע עם הציבור החרדי: "הציבור עצמו טוב, ההנהגה מחריפה את השיח כדי לשמר את האג'נדה"
בריאיון אצל נדב הלפרין בכאן מורשת הרב אליקים לבנון, רב השומרון ,מייסד וראש ישיבת&nbsp; "ברכת יוסף" באלון מורה, לדבריו של ח"כ אורי מקלב, שטען כי הרעיון של שילוב לימוד תורה עם שירות צבאי הוא "נזק שלא ייסולח".
בראשית השיחה ביקש הרב לבנון לדייק בתוארו. "אני לא רב המועצה האזורית שומרון, אלא רב השומרון. חשוב לדייק בכך", אמר.
בהתייחסו לדבריו של מקלב אמר כי מנקודת מבטו של חבר הכנסת החרדי, הדברים עקביים עם תפיסת עולמו.
"מנקודת המבט של אורי מקלב הוא צודק לגמרי. במשך עשרות שנים הייתה תפיסה שאומרת שחייבים רק תורה, ושכל שילוב אחר פוגע בתורה, ושמי שמתגייס לצה"ל נהפך לחילוני."
לדבריו, המציאות שהציגה הציונות הדתית ערערה את התפיסה הזאת מן היסוד.
"הציונות הדתית לא רק שברה את התזה הזאת &ndash; היא ריסקה אותה. הנה באים בחורים, לומדים תורה שנים רבות, מתגייסים לצה"ל, משרתים, חוזרים לישיבה וגדלים תלמידי חכמים לא פחות מאלה שבחברה החרדית."
"התורה בציונות הדתית פורחת"
הרב לבנון הדגיש כי השירות הצבאי אינו סותר את עולם התורה, ואף הצביע על רבנים ודיינים רבים ששירתו בצה"ל.
"יש היום אלפי בחורי ישיבות שלומדים תורה, משרתים בצה"ל, חוזרים ללמוד וללמד, ויוצאים תלמידי חכמים גדולים. יש מאות דיינים שסיימו מבחני דיינות בהצטיינות. אין שום סתירה בין הדברים."
לדבריו, גם המקורות התורניים אינם שוללים שילוב בין תורה לעשייה. הוא הזכיר את דברי חז"ל: "כל תלמוד תורה שאין עמה מלאכה &ndash; סופה בטלה וגוררת עוון", וכן את האמרה: "כל האומר אין לי אלא תורה &ndash; אפילו תורה אין לו".
"יש בצה"ל דברים שדורשים תיקון &ndash; ואנחנו נאבקים עליהם"
בתגובה לטענה כי גם רבנים בציונות הדתית מותחים ביקורת על צה"ל, בעיקר בסוגיית שילוב נשים, השיב הרב לבנון כי ביקורת אינה שוללת את עצם השירות.
"תמיד יש מה לתקן. גם בישיבות אין הכול מושלם. בצה"ל יש הרבה טוב, יש גם דברים שדורשים תיקון, ואנחנו עובדים על זה."
הוא הזכיר כנס של למעלה מאלף תלמידי ישיבות הסדר שבו הובהר כי לא ישתתפו במסגרות המשלבות בנים ובנות. "אנחנו מכבדים את הבנות, אבל יש דברים שצריך לתקן."
"לפי התפיסה החרדית &ndash; המדינה אינה אתחלתא דגאולה"
בהמשך השיחה עסק הרב לבנון במחלוקת סביב הגדרת מלחמת מצווה. לדבריו, כדי להבין את העמדה החרדית יש להבין את תפיסתה ביחס למדינת ישראל.
"הציבור החרדי הקלאסי אינו רואה במדינת ישראל אתחלתא דגאולה. מבחינתו המדינה קמה שלא בזמן הגאולה, ולכן גם קשה לו לראות במלחמותיה מלחמות מצווה."
מנגד הציג את תפיסתו שלו.
"אנחנו חיים בימות המשיח, בעיצומם של ימות המשיח. אפילו את נוסח התפילה לשלום המדינה שיניתי מ'ראשית צמיחת גאולתנו' ל'יסוד גאולתנו', כי אנחנו כבר לא בראשית הדרך."
"הציבור החרדי טוב &ndash; ההנהגה חוששת לאבד שליטה"
לקראת סיום נשאל הרב לבנון על החרפת היחסים בין הציבור החרדי לציבור הדתי-לאומי.
לדבריו, יש להבחין בין הציבור הרחב לבין הנהגתו.
"הציבור החרדי הוא ציבור נפלא. יש בו אנשים שמעריכים את הציבור הדתי-לאומי, אבל אינם מעזים לומר זאת מחשש לנידוי חברתי."
לטענתו, ההנהגה החרדית מקצינה את המסרים כדי לשמר את הציבור סביבה.
"הם מחריפים את הביטויים כדי לשמר את האג'נדה שלהם. הם חוששים שאם ירפו ממנה &ndash; הציבור יברח."
עם זאת, הוא הביע אופטימיות לגבי העתיד.
"אני מאמין שהשינוי יבוא מלמטה, דרך הציבור ולא דרך ההנהגה. לא כולם יתגייסו לצה"ל, וגם אינני תומך בכפייה, אבל בהדרגה יהיו יותר שיתופי פעולה, יותר שירות למען עם ישראל, ובסופו של דבר נגיע לאהבה, לאחווה, לשלום ולרעות."
עורך: איתי סופרין&nbsp;
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה :נתי שוחט פלאש 90&nbsp;

החלטת הליכוד לגבי הפריימריז

כאן מורשת

Social links

Recent clips