כאן מורשת

כאן תהיה לנו: עמירן דביר בכאן מורשת

הרב ד"ר יוחאי מקבילי, ראש מפעל משנה תורה לרמב"ם, וראש הישיבה הקדם צבאית "שלם" משוחח עם ידידיה תנעמי על מושג החירות לימנו, כיצד ניתן ליישם את הרעיונות הגדולים הלכה למעשה.

מתוך 'אנעים זמירות'.

קרדיט תמונה: באדיבות המצולם.

הרב ד"ר יוחאי מקבילי, ראש מפעל משנה תורה לרמב"ם, וראש הישיבה הקדם צבאית "שלם" משוחח עם ידידיה תנעמי על מושג החירות לימנו, כיצד ניתן ליישם את הרעיונות הגדולים הלכה למעשה.
מתוך 'אנעים זמירות'.
קרדיט תמונה: באדיבות המצולם.

חירות

מתכוננים לשבת חול המועד פסח עם הרב ברוך פורטנוי רב קהילת אוהל שמואל באשדוד

מתכוננים לשבת חול המועד פסח עם הרב ברוך פורטנוי רב קהילת אוהל שמואל באשדוד

מתכוננים לשבת - שבת חול המועד פסח

אוריה אלקיים  מכאן חדשות מתאר מציאות של ירי בלתי פוסק, חוסר אמון בהבטחות המדינה וייאוש גובר – עד כדי כך שתושבים, כולל הוריו, שוקלים לעזוב את העיר: “רוצים לדעת את האמת – גם אם היא קשה”

על רקע ההסלמה בצפון, תושבי קריית שמונה מתמודדים עם אחת התקופות הקשות שידעו. בריאיון לאלי ביתאן בכאן מורשת , מתאר אוריה אלקיים – יליד העיר – מציאות יומיומית של פחד, חוסר ודאות ותחושת נטישה.

לדבריו, הפער בין ההבטחות לביטחון לבין המציאות בשטח יוצר שבר עמוק:
“הכול מתחיל באמירת אמת. הבטיחו לתושבים שקט וביטחון – אבל בפועל, הם חיים תחת טילים בלי הפסקה, כמעט בלי זמן התראה”.

“מי שיכול – עוזב. מי שלא – נשאר במציאות בלתי נסבלת”

אלקיים מצייר תמונה קשה: תושבים בעלי אמצעים עוזבים זמנית למלונות או לבני משפחה, אך רבים אחרים נותרים מאחור.
“יש אנשים שפשוט לא יכולים לעזוב – והם נשארים בתוך מציאות בלתי נסבלת של ירי מתמשך”.

לדבריו, גם הארכת זמן ההתרעה לכמה שניות אינה משנה את התמונה:
“זה לא מאפשר חיים תקינים”.

משבר אמון ושחיקה: גם החזקים נשברים

אחד הסממנים המדאיגים ביותר, לדבריו, הוא השחיקה בקרב תושבים שבחרו להישאר למרות הכול:
“דווקא אלה שאמרו ‘נחזיק ונשמור על העיר’ – נשברים עכשיו. הם לא ציפו שזה יימשך כך, בטח לא אחרי שחזרו בהבטחת ביטחון”.

לדבריו, התושבים אינם תמימים:
“הם למודי מלחמות. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם לא האמינו לגמרי להבטחות – אבל כן ציפו לשנים של שקט, לא לשנה אחת בלבד”.

הפחד לצאת מהבית – והסכנה שבדרך

המציאות הקשה מגיעה לשיא גם בפעולות הפשוטות ביותר:
“אנשים פוחדים להעמיס את הרכב ולנסוע – כי כל רגע מחוץ למרחב המוגן הוא סכנה. עד אזור חצור, אתה ממש בלב האיום”.

הוא מתאר ביקור אישי בעיר:
“בתוך שעה ורבע היו חמש אזעקות. באחת מהן נפגע נהג אוטובוס קשה. זה בלתי נתפס”.

“אבא שלי מחפש דירה בעיר אחרת”

אולי הרגע הכואב ביותר בריאיון מגיע כשהוא מספר על הוריו:
“ראיתי שאבא שלי פרסם בפייסבוק שהוא מחפש לקנות דירה בעיר אחרת. זה שבר אותי”.

עם זאת, הוא מודה כי לצד הכאב יש גם הבנה:
“אני רוצה שהם יהיו בטוחים. הם מבוגרים, וצריך גם שירותי רפואה – שגם לפני המלחמה היו חסרים בעיר”.

בין ייאוש לתקווה

למרות הכול, אלקיים מנסה להיאחז בתקווה – גם דרך אמונה:
“אני שואב נחמה מהמחשבה שאנחנו בתקופה משמעותית, אולי לקראת גאולה. אבל לצד זה – צריך להתמודד עם המציאות”.

לקראת חג הפסח, הוריו כבר עזבו לחריש, לאחר שבועות שבהם פחדו אפילו לצאת מהעיר.

בסיום, המסר שלו ברור:
“תושבי קריית שמונה הם פטריוטים. הם רוצים לגור שם – אבל מגיע להם לדעת את האמת. גם אם היא קשה”.

עורך איתי סופרין

מפיקה אירה וקסלר

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

אוריה אלקיים&nbsp; מכאן חדשות מתאר מציאות של ירי בלתי פוסק, חוסר אמון בהבטחות המדינה וייאוש גובר &ndash; עד כדי כך שתושבים, כולל הוריו, שוקלים לעזוב את העיר: &ldquo;רוצים לדעת את האמת &ndash; גם אם היא קשה&rdquo;
על רקע ההסלמה בצפון, תושבי קריית שמונה מתמודדים עם אחת התקופות הקשות שידעו. בריאיון לאלי ביתאן בכאן מורשת , מתאר אוריה אלקיים &ndash; יליד העיר &ndash; מציאות יומיומית של פחד, חוסר ודאות ותחושת נטישה.
לדבריו, הפער בין ההבטחות לביטחון לבין המציאות בשטח יוצר שבר עמוק: &ldquo;הכול מתחיל באמירת אמת. הבטיחו לתושבים שקט וביטחון &ndash; אבל בפועל, הם חיים תחת טילים בלי הפסקה, כמעט בלי זמן התראה&rdquo;.
&ldquo;מי שיכול &ndash; עוזב. מי שלא &ndash; נשאר במציאות בלתי נסבלת&rdquo;
אלקיים מצייר תמונה קשה: תושבים בעלי אמצעים עוזבים זמנית למלונות או לבני משפחה, אך רבים אחרים נותרים מאחור. &ldquo;יש אנשים שפשוט לא יכולים לעזוב &ndash; והם נשארים בתוך מציאות בלתי נסבלת של ירי מתמשך&rdquo;.
לדבריו, גם הארכת זמן ההתרעה לכמה שניות אינה משנה את התמונה: &ldquo;זה לא מאפשר חיים תקינים&rdquo;.
משבר אמון ושחיקה: גם החזקים נשברים
אחד הסממנים המדאיגים ביותר, לדבריו, הוא השחיקה בקרב תושבים שבחרו להישאר למרות הכול: &ldquo;דווקא אלה שאמרו &lsquo;נחזיק ונשמור על העיר&rsquo; &ndash; נשברים עכשיו. הם לא ציפו שזה יימשך כך, בטח לא אחרי שחזרו בהבטחת ביטחון&rdquo;.
לדבריו, התושבים אינם תמימים: &ldquo;הם למודי מלחמות. הם יודעים בדיוק מה קורה. הם לא האמינו לגמרי להבטחות &ndash; אבל כן ציפו לשנים של שקט, לא לשנה אחת בלבד&rdquo;.
הפחד לצאת מהבית &ndash; והסכנה שבדרך
המציאות הקשה מגיעה לשיא גם בפעולות הפשוטות ביותר: &ldquo;אנשים פוחדים להעמיס את הרכב ולנסוע &ndash; כי כל רגע מחוץ למרחב המוגן הוא סכנה. עד אזור חצור, אתה ממש בלב האיום&rdquo;.
הוא מתאר ביקור אישי בעיר: &ldquo;בתוך שעה ורבע היו חמש אזעקות. באחת מהן נפגע נהג אוטובוס קשה. זה בלתי נתפס&rdquo;.
&ldquo;אבא שלי מחפש דירה בעיר אחרת&rdquo;
אולי הרגע הכואב ביותר בריאיון מגיע כשהוא מספר על הוריו: &ldquo;ראיתי שאבא שלי פרסם בפייסבוק שהוא מחפש לקנות דירה בעיר אחרת. זה שבר אותי&rdquo;.
עם זאת, הוא מודה כי לצד הכאב יש גם הבנה: &ldquo;אני רוצה שהם יהיו בטוחים. הם מבוגרים, וצריך גם שירותי רפואה &ndash; שגם לפני המלחמה היו חסרים בעיר&rdquo;.
בין ייאוש לתקווה
למרות הכול, אלקיים מנסה להיאחז בתקווה &ndash; גם דרך אמונה: &ldquo;אני שואב נחמה מהמחשבה שאנחנו בתקופה משמעותית, אולי לקראת גאולה. אבל לצד זה &ndash; צריך להתמודד עם המציאות&rdquo;.
לקראת חג הפסח, הוריו כבר עזבו לחריש, לאחר שבועות שבהם פחדו אפילו לצאת מהעיר.
בסיום, המסר שלו ברור: &ldquo;תושבי קריית שמונה הם פטריוטים. הם רוצים לגור שם &ndash; אבל מגיע להם לדעת את האמת. גם אם היא קשה&rdquo;.
עורך איתי סופרין
מפיקה אירה וקסלר
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;

כאן תהיה לנו: עמירן דביר בכאן מורשת

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips