 ד"ר ז'נט כהן בריאיון מיוחד ממירון על הילולה, שינויי מסורת וחלופות חדשות

בריאיון חגיגי בתוכניתו של ידידיה תנעמי  "אנעים זמירות" ב"כאן מורשת", שוחחה ד"ר ז'נט כהן, תושבת בר יוחאי ומרצה במכללת צפת, על השינויים המתחוללים סביב ההילולה של רשב"י במירון. לדבריה, "הפיוט 'בר יוחאי' מלווה אותנו כל השנה, לא רק בל"ג בעומר. זה לחן שמושר אצלנו בשולחן שבת – מהדהד עמוק בתרבות המשפחתית והרוחנית".

כהן מתארת את תחושת השייכות וההתרוממות שהיא חשה כתושבת האזור: "יש פה משהו באוויר, באנרגיה, משהו שמגשר בין הפיזי לרוחני. אנחנו סוג של שומרי הסף של המקום הזה". עם זאת, היא גם מביעה געגוע לימים שבהם מירון שיקפה מרקם מגוון יותר של קהילות. "פעם, הייתה פה חגיגה של כלל ישראל. היום, הציבור החסידי דומיננטי, וקולות מסורתיים מזרחיים נדחקו הצידה".

בהמשך הריאיון, דיברה כהן על טקסים חלופיים שהולכים ומתפתחים בשל מגבלות ההגעה למירון: "בהילולה של רבי יהודה בר עילאי הרגשתי התרוממות רוח דומה. אנשים מוצאים דרכים אחרות להתחבר, וזה מוכיח שהקדושה לא שייכת רק למקום אחד".

כהן גם נגעה בשאלות של ייצוג, מגדר וזהות, בהתייחסות מרגשת למקומה של האישה במסורת רשב"י: "אשרי יולדתך – הפייטן מזכיר את אמו של רבי שמעון. הדמעות של הנשים בציון – הן הסוד של היום הזה".

לסיכום, היא מדגישה: "החברה הישראלית עוברת תהליכים – ויש רצון עמוק לחזור למקום המסורתי. גם אם הפורמט משתנה – הרוח נשארת".

בעריכה: איתי סופרין

&nbsp;ד"ר ז'נט כהן בריאיון מיוחד ממירון על הילולה, שינויי מסורת וחלופות חדשות
בריאיון חגיגי בתוכניתו של ידידיה תנעמי&nbsp; "אנעים זמירות" ב"כאן מורשת", שוחחה ד"ר ז'נט כהן, תושבת בר יוחאי ומרצה במכללת צפת, על השינויים המתחוללים סביב ההילולה של רשב"י במירון. לדבריה, "הפיוט 'בר יוחאי' מלווה אותנו כל השנה, לא רק בל"ג בעומר. זה לחן שמושר אצלנו בשולחן שבת &ndash; מהדהד עמוק בתרבות המשפחתית והרוחנית".
כהן מתארת את תחושת השייכות וההתרוממות שהיא חשה כתושבת האזור: "יש פה משהו באוויר, באנרגיה, משהו שמגשר בין הפיזי לרוחני. אנחנו סוג של שומרי הסף של המקום הזה". עם זאת, היא גם מביעה געגוע לימים שבהם מירון שיקפה מרקם מגוון יותר של קהילות. "פעם, הייתה פה חגיגה של כלל ישראל. היום, הציבור החסידי דומיננטי, וקולות מסורתיים מזרחיים נדחקו הצידה".
בהמשך הריאיון, דיברה כהן על טקסים חלופיים שהולכים ומתפתחים בשל מגבלות ההגעה למירון: "בהילולה של רבי יהודה בר עילאי הרגשתי התרוממות רוח דומה. אנשים מוצאים דרכים אחרות להתחבר, וזה מוכיח שהקדושה לא שייכת רק למקום אחד".
כהן גם נגעה בשאלות של ייצוג, מגדר וזהות, בהתייחסות מרגשת למקומה של האישה במסורת רשב"י: "אשרי יולדתך &ndash; הפייטן מזכיר את אמו של רבי שמעון. הדמעות של הנשים בציון &ndash; הן הסוד של היום הזה".
לסיכום, היא מדגישה: "החברה הישראלית עוברת תהליכים &ndash; ויש רצון עמוק לחזור למקום המסורתי. גם אם הפורמט משתנה &ndash; הרוח נשארת".
בעריכה: איתי סופרין