 מנכ״ל ישיבת ההסדר בעיר מתאר שגרה בלתי נתפסת, אופטימיות זהירה ותקווה לסיום הלחימה

בזמן שהצפון ממשיך להיות תחת איום ביטחוני, תושבי קריית שמונה מפתחים שגרת חיים חדשה – כזו שבה גם אזעקות אינן בהכרח משבשות את השקט הפנימי.

אליאב סמואל, מנכ״ל ישיבת ההסדר בעיר, מתאר  בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, שבת שגרתית לכאורה: “לא היו הרבה אזעקות, רק שתיים. היינו בגינה, בבית הכנסת – שבת נעימה”. לדבריו, מדד השגרה כבר אינו נמדד בכמות האזעקות, אלא בתחושת ההתקדמות והניצחון: “אנחנו לא במדד האזעקות, אלא במדד הניצחון”.

לדבריו, השינויים בשטח – כמו הארכת זמן ההתרעה לכ-15 שניות והצבת מיגוניות – מאפשרים חזרה מסוימת לשגרה. “אנחנו שומעים את הצבא מתקדם ומרגישים את זה”, הוא אומר.

בין חזית לעורף

סמואל, אב לשישה, מתאר מציאות שבה הגבולות בין חזית לעורף מיטשטשים: “כבר לא יודע מה החזית ומה העורף”. לצד שירות מילואים, הוא ממשיך לנהל את הישיבה ולשמור על חיי קהילה.

הילדים, הוא אומר, מקבלים הסבר פשוט אך עמוק: “יש אויבים לעם ישראל כבר עשרות שנים, אבל הקדוש ברוך הוא מצילנו”.

מערכת החינוך בעיר עדיין אינה פועלת כסדרה, והלימודים מתקיימים מרחוק בהתאם להנחיות פיקוד העורף.

ישיבה תחת אש – וחסד במקלטים

ישיבת ההסדר בקריית שמונה, המונה כ-250 תלמידים, מתמודדת גם היא עם המציאות הביטחונית. כ-100 מתלמידיה נמצאים כיום בשירות צבאי, חלקם התגייסו ממש ערב חג הפסח.

במהלך החג, בחרו תלמידים רבים להישאר בעיר – גם בתקופת “בין הזמנים” – כדי לסייע לתושבים. הם חילקו מזון, סייעו במקלטים ואף קיימו ליל סדר משותף עם תושבים.

“התלמידים ויתרו על החוויה המשפחתית שלהם”, מספר סמואל, “אבל קיבלו חיבוק גדול מהתושבים. זה חיבור של עשרות שנים בין הישיבה לעיר”.

תקווה לסיום

לצד האופטימיות, התושבים נושאים עיניהם קדימה: “כבר 50 שנה אנחנו תחת איום של קטיושות. התקווה היא שהפעם זה ייגמר”, אומר סמואל.

לגבי האפשרות להסדר מדיני עם לבנון, הוא נזהר: “אנחנו לא חשופים לכל המידע. סומכים על מקבלי ההחלטות ומתפללים שהפעם זה יצליח”.

למרות המורכבות, סמואל מסכם בגישה שמאפיינת רבים מתושבי הצפון: “פה זו השגרה”.

עורך:  איתי סופרין

מפיקה:  אירה וקסלר

קרדיט תמונה: יוסי אלוני פלאש 90 

&nbsp;מנכ״ל ישיבת ההסדר בעיר מתאר שגרה בלתי נתפסת, אופטימיות זהירה ותקווה לסיום הלחימה
בזמן שהצפון ממשיך להיות תחת איום ביטחוני, תושבי קריית שמונה מפתחים שגרת חיים חדשה &ndash; כזו שבה גם אזעקות אינן בהכרח משבשות את השקט הפנימי.
אליאב סמואל, מנכ״ל ישיבת ההסדר בעיר, מתאר&nbsp; בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, שבת שגרתית לכאורה: &ldquo;לא היו הרבה אזעקות, רק שתיים. היינו בגינה, בבית הכנסת &ndash; שבת נעימה&rdquo;. לדבריו, מדד השגרה כבר אינו נמדד בכמות האזעקות, אלא בתחושת ההתקדמות והניצחון: &ldquo;אנחנו לא במדד האזעקות, אלא במדד הניצחון&rdquo;.
לדבריו, השינויים בשטח &ndash; כמו הארכת זמן ההתרעה לכ-15 שניות והצבת מיגוניות &ndash; מאפשרים חזרה מסוימת לשגרה. &ldquo;אנחנו שומעים את הצבא מתקדם ומרגישים את זה&rdquo;, הוא אומר.
בין חזית לעורף
סמואל, אב לשישה, מתאר מציאות שבה הגבולות בין חזית לעורף מיטשטשים: &ldquo;כבר לא יודע מה החזית ומה העורף&rdquo;. לצד שירות מילואים, הוא ממשיך לנהל את הישיבה ולשמור על חיי קהילה.
הילדים, הוא אומר, מקבלים הסבר פשוט אך עמוק: &ldquo;יש אויבים לעם ישראל כבר עשרות שנים, אבל הקדוש ברוך הוא מצילנו&rdquo;.
מערכת החינוך בעיר עדיין אינה פועלת כסדרה, והלימודים מתקיימים מרחוק בהתאם להנחיות פיקוד העורף.
ישיבה תחת אש &ndash; וחסד במקלטים
ישיבת ההסדר בקריית שמונה, המונה כ-250 תלמידים, מתמודדת גם היא עם המציאות הביטחונית. כ-100 מתלמידיה נמצאים כיום בשירות צבאי, חלקם התגייסו ממש ערב חג הפסח.
במהלך החג, בחרו תלמידים רבים להישאר בעיר &ndash; גם בתקופת &ldquo;בין הזמנים&rdquo; &ndash; כדי לסייע לתושבים. הם חילקו מזון, סייעו במקלטים ואף קיימו ליל סדר משותף עם תושבים.
&ldquo;התלמידים ויתרו על החוויה המשפחתית שלהם&rdquo;, מספר סמואל, &ldquo;אבל קיבלו חיבוק גדול מהתושבים. זה חיבור של עשרות שנים בין הישיבה לעיר&rdquo;.
תקווה לסיום
לצד האופטימיות, התושבים נושאים עיניהם קדימה: &ldquo;כבר 50 שנה אנחנו תחת איום של קטיושות. התקווה היא שהפעם זה ייגמר&rdquo;, אומר סמואל.
לגבי האפשרות להסדר מדיני עם לבנון, הוא נזהר: &ldquo;אנחנו לא חשופים לכל המידע. סומכים על מקבלי ההחלטות ומתפללים שהפעם זה יצליח&rdquo;.
למרות המורכבות, סמואל מסכם בגישה שמאפיינת רבים מתושבי הצפון: &ldquo;פה זו השגרה&rdquo;.
עורך:&nbsp; איתי סופרין
מפיקה:&nbsp; אירה וקסלר
קרדיט תמונה: יוסי אלוני פלאש 90&nbsp;