עמית המחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה מתנגד להצעה להעביר קולות של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה למפלגה אחרת: "אנחנו עלולים לקבל כנסת שמורכבת מ-120 מפלגות". במקום זאת, הוא מציע לאפשר לבוחרים לסמן מועמדים ספציפיים בתוך הרשימה שבה בחרו.

ד"ר אסף שפירא, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתנגד להצעה שלפיה מפלגות יוכלו להעביר למפלגה אחרת את הקולות שקיבלו במקרה שלא יעברו את אחוז החסימה. לדבריו, אף שאחוז החסימה מעסיק מפלגות, פוליטיקאים והציבור, שינוי גובהו אינו הפתרון לבעיות הפוליטיקה הישראלית.

"הניסיון לתקן את הפוליטיקה הישראלית באמצעות העלאת או הורדת אחוז החסימה זו טעות", אמר שפירא לבני טיטלבוים בכאן מורשת. לדבריו, העלאת אחוז החסימה לא הביאה לשיפור המצופה בפיצול הפוליטי וביציבות השלטונית, ואילו בתקופה שבה אחוז החסימה עמד על אחוז אחד, עד 1992, נרשמו תופעות שליליות של פיצול פוליטי וסחטנות.

שפירא הסביר כי גם להצעה להעביר קולות של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה למפלגות אחרות יש חסרונות משמעותיים. לדבריו, השיטה עשויה לעודד מצביעים לתמוך במפלגות קטנות מאוד, מתוך ידיעה שקולם לא יאבד אם המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.

"התוצאה תהיה לא קצת ייצוגיות יותר טובה בכנסת, שזה יכול להיות טוב, אלא כנסת שמורכבת מ-120 מפלגות", הזהיר. הוא הוסיף כי מפלגות גדולות עלולות להקים בעצמן מפלגות קטנות, כדי למשוך קולות של קבוצות בעלות אינטרסים ממוקדים.

בתגובה לטענה כי השיטה תאפשר לציבור לקבל ייצוג מדויק יותר לעמדותיו, הסביר שפירא כי למפלגות קטנות רבות לא תהיה יכולת ממשית להשפיע על המדיניות. "התוצאה הצפויה תהיה איזושהי סוג של שחיתות וקניית קולות יותר מאשר השפעה אמיתית", אמר.

לדבריו, הדרך האפקטיבית להשפיע על הפוליטיקה היא לפעול בתוך מפלגות קיימות. כדוגמה הזכיר את יריב לוין בליכוד ואת שמחה רוטמן בציונות הדתית, שלדבריו פעלו במשך שנים בתוך מפלגותיהם כדי לקדם את סוגיית מערכת המשפט.

"פתק חצי פתוח" במקום שינוי אחוז החסימה

במקום להתמקד באחוז החסימה, שפירא מציע לקדם רפורמות שיחזקו את הקשר הישיר בין הציבור לנבחריו. בין היתר, הוא מצביע על הצורך לחזק את הכנסת ואת יכולתה לפקח על הממשלה, וכן להעניק לבוחרים השפעה ישירה יותר על זהות חברי הכנסת.

הרפורמה המרכזית שהוא מקדם מכונה "פתק חצי פתוח". לפי ההצעה, הבוחר יוכל לבחור את הרשימה שבה הוא תומך, ובתוכה לסמן מועמדים ספציפיים שהוא מעוניין לראות בכנסת.

"זו באמת רפורמה שתגרום לנבחרי הציבור להקשיב לציבור, לפחות תיתן להם את האינטרס לעשות את זה", הסביר שפירא. לדבריו, השיטה תיצור קשר ישיר יותר בין חברי הכנסת לבוחריהם, משום שהנבחרים יידעו שהציבור עצמו השפיע על בחירתם ושיוכלו לעמוד שוב לבחירתו בבחירות הבאות.

שפירא ציין כי קיימת קואליציה של ארגונים התומכים ברפורמה, ובהם המכון הישראלי לדמוקרטיה וקהלת. עם זאת, לדבריו, מפלגות שבהן מתקיימים פריימריז עשויות לחשוש מהשינוי, משום שהוא יעביר חלק מהכוח מחברי המפלגה לציבור הרחב של מצביעיה.

הוא הוסיף כי השיטה עשויה גם לצמצם את כוחם של שריונים ברשימות המפלגות. לדבריו, אם מועמד ששוריין במקום גבוה יזכה לתמיכה רחבה מצד הבוחרים, הדבר יצדיק את ההחלטה; אם יקבל תמיכה מועטה, יהיה בכך סימן לכך שהבחירה לא הייתה נכונה.

"זה אכן מקשה על שריונים, אבל לדעתי לטובה", סיכם שפירא.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר  

עמית המחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה מתנגד להצעה להעביר קולות של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה למפלגה אחרת: "אנחנו עלולים לקבל כנסת שמורכבת מ-120 מפלגות". במקום זאת, הוא מציע לאפשר לבוחרים לסמן מועמדים ספציפיים בתוך הרשימה שבה בחרו.
ד"ר אסף שפירא, עמית מחקר במכון הישראלי לדמוקרטיה, מתנגד להצעה שלפיה מפלגות יוכלו להעביר למפלגה אחרת את הקולות שקיבלו במקרה שלא יעברו את אחוז החסימה. לדבריו, אף שאחוז החסימה מעסיק מפלגות, פוליטיקאים והציבור, שינוי גובהו אינו הפתרון לבעיות הפוליטיקה הישראלית.
"הניסיון לתקן את הפוליטיקה הישראלית באמצעות העלאת או הורדת אחוז החסימה זו טעות", אמר שפירא לבני טיטלבוים בכאן מורשת. לדבריו, העלאת אחוז החסימה לא הביאה לשיפור המצופה בפיצול הפוליטי וביציבות השלטונית, ואילו בתקופה שבה אחוז החסימה עמד על אחוז אחד, עד 1992, נרשמו תופעות שליליות של פיצול פוליטי וסחטנות.
שפירא הסביר כי גם להצעה להעביר קולות של מפלגות שלא עברו את אחוז החסימה למפלגות אחרות יש חסרונות משמעותיים. לדבריו, השיטה עשויה לעודד מצביעים לתמוך במפלגות קטנות מאוד, מתוך ידיעה שקולם לא יאבד אם המפלגה לא תעבור את אחוז החסימה.
"התוצאה תהיה לא קצת ייצוגיות יותר טובה בכנסת, שזה יכול להיות טוב, אלא כנסת שמורכבת מ-120 מפלגות", הזהיר. הוא הוסיף כי מפלגות גדולות עלולות להקים בעצמן מפלגות קטנות, כדי למשוך קולות של קבוצות בעלות אינטרסים ממוקדים.
בתגובה לטענה כי השיטה תאפשר לציבור לקבל ייצוג מדויק יותר לעמדותיו, הסביר שפירא כי למפלגות קטנות רבות לא תהיה יכולת ממשית להשפיע על המדיניות. "התוצאה הצפויה תהיה איזושהי סוג של שחיתות וקניית קולות יותר מאשר השפעה אמיתית", אמר.
לדבריו, הדרך האפקטיבית להשפיע על הפוליטיקה היא לפעול בתוך מפלגות קיימות. כדוגמה הזכיר את יריב לוין בליכוד ואת שמחה רוטמן בציונות הדתית, שלדבריו פעלו במשך שנים בתוך מפלגותיהם כדי לקדם את סוגיית מערכת המשפט.
"פתק חצי פתוח" במקום שינוי אחוז החסימה
במקום להתמקד באחוז החסימה, שפירא מציע לקדם רפורמות שיחזקו את הקשר הישיר בין הציבור לנבחריו. בין היתר, הוא מצביע על הצורך לחזק את הכנסת ואת יכולתה לפקח על הממשלה, וכן להעניק לבוחרים השפעה ישירה יותר על זהות חברי הכנסת.
הרפורמה המרכזית שהוא מקדם מכונה "פתק חצי פתוח". לפי ההצעה, הבוחר יוכל לבחור את הרשימה שבה הוא תומך, ובתוכה לסמן מועמדים ספציפיים שהוא מעוניין לראות בכנסת.
"זו באמת רפורמה שתגרום לנבחרי הציבור להקשיב לציבור, לפחות תיתן להם את האינטרס לעשות את זה", הסביר שפירא. לדבריו, השיטה תיצור קשר ישיר יותר בין חברי הכנסת לבוחריהם, משום שהנבחרים יידעו שהציבור עצמו השפיע על בחירתם ושיוכלו לעמוד שוב לבחירתו בבחירות הבאות.
שפירא ציין כי קיימת קואליציה של ארגונים התומכים ברפורמה, ובהם המכון הישראלי לדמוקרטיה וקהלת. עם זאת, לדבריו, מפלגות שבהן מתקיימים פריימריז עשויות לחשוש מהשינוי, משום שהוא יעביר חלק מהכוח מחברי המפלגה לציבור הרחב של מצביעיה.
הוא הוסיף כי השיטה עשויה גם לצמצם את כוחם של שריונים ברשימות המפלגות. לדבריו, אם מועמד ששוריין במקום גבוה יזכה לתמיכה רחבה מצד הבוחרים, הדבר יצדיק את ההחלטה; אם יקבל תמיכה מועטה, יהיה בכך סימן לכך שהבחירה לא הייתה נכונה.
"זה אכן מקשה על שריונים, אבל לדעתי לטובה", סיכם שפירא.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;&nbsp;