פרופ’ איתן גלבוע: הלחץ הכלכלי על טהרן, הפסגה עם סין והמונדיאל בארה״ב — כולם דוחפים את טראמפ להעדיף משא ומתן על פני חידוש הלחימה

נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ ממתין בימים האחרונים לתגובה האיראנית למתווה אמריקאי חדש, שלדבריו כולל עקרונות מוסכמים לסיום המלחמה ולהמשך המשא ומתן. כך אמר הבוקר פרופ’ איתן גלבוע (אונ, בר-אילן ואונ' רייכמן|) בראיון  לבני טיטלבוים בכאן מורשת.

לדברי גלבוע, טראמפ העריך תחילה שהתשובה מטהרן תגיע כבר ביום שישי, לאחר מכן דובר על שבת — אך גם כעת, ביום ראשון, טרם התקבלה תגובה רשמית.

במקביל, ציין גלבוע כי ראש ממשלת קטר, מוחמד אל־ת׳אני, קיים שורת פגישות בארצות הברית, בהן עם סגן הנשיא ג׳יי די ואנס ושר החוץ מרקו רוביו, המשמש גם כיועץ לביטחון לאומי. לדבריו, קטר פועלת יחד עם מדינות נוספות באזור כדי למנוע חידוש של הלחימה ולעודד המשך מגעים מדיניים.

לדברי גלבוע, טראמפ מאמין כי הסנקציות והלחץ הכלכלי על איראן יוכלו להשיג את מטרותיו גם ללא הסלמה צבאית נוספת. “המצור הכלכלי גורם נזקים כבדים לאיראן”, אמר, והוסיף כי לפי דיווחים מקצועיים בתחום האנרגיה, איראן מתקשה לייצא נפט בהיקפים שאליהם הורגלה.

עם זאת, לדבריו, היעדים האמריקאיים הצטמצמו משמעותית לעומת תחילת העימות. “כרגע המוקד הוא בעיקר סוגיית הגרעין”, הסביר. בין הדרישות האמריקאיות: הוצאת האורניום המועשר משטח איראן והתחייבות איראנית להימנע מהעשרה למשך שנים ארוכות.

גלבוע העריך כי איראן לא תסכים להעביר את האורניום לארצות הברית, אך ייתכן שתסכים להעבירו למדינה שלישית, אולי אפילו לפקיסטן.

לדבריו, אחד השיקולים המרכזיים של טראמפ הוא הרצון להגיע לפסגה הקרובה עם נשיא סין שי ג׳ינפינג כשהעימות מול איראן אינו מסלים. “טראמפ לא רוצה להגיע לבייג׳ין עם מלחמה בגב”, אמר. הוא הוסיף כי סין, הרוכשת חלק משמעותי מהנפט האיראני, עשויה להיות שחקן מפתח בהפעלת לחץ על טהרן.

עוד ציין גלבוע כי טראמפ ניצב בפני שורה של אירועים בינלאומיים ופוליטיים משמעותיים — בהם המונדיאל בארצות הברית, חגיגות 250 שנה לעצמאות ארה״ב ובחירות אמצע הקדנציה ב־2026 — ולכן יש לו אינטרס ברור לייצב את הזירה הבינלאומית ולהציג הישג מדיני.

“טראמפ לא יכול לסיים את המלחמה הזאת בלי הישג שאפשר להציג לציבור”, אמר גלבוע. “האירוניה מבחינתו היא שהוא עלול להגיע להסכם שלא רחוק מאוד מההסכם שעליו חתם אובמה ב־2015 — אותו טראמפ הגדיר בזמנו ‘ההסכם הגרוע ביותר בהיסטוריה של ארצות הברית’.”

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

קרדיט תמונה: שאטרסטוק