 הרב עידו רכניץ: "בהלכה – הסכם ציבורי חזק מהסכם פרטי; הגיע הזמן שהמשפט הישראלי ילמד מכך"

בצל הסערות הפוליטיות של השבועות האחרונים, כמעט ונשמטה מן העין הציבורית החלטת בית דין שקבעה כי חבר הכנסת ישראל אייכלר נדרש להתפטר מן הכנסת ולקיים את ההסכם הקואליציוני עם סיעת דגל התורה.

בשיחה במסגרת הפינה  אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת  התייחס הרב עידו  רכניץ, ממכון משפטי ארץ, למשמעות ההלכתית של ההחלטה – ולפער העקרוני בינה לבין המשפט הישראלי.

המשפט הישראלי: הסכם פוליטי שאינו אכיף

לדברי הרב רכניץ, על פי הדין הקיים במדינת ישראל, הסכם פוליטי אינו ניתן לאכיפה בבית משפט. במציאות כזו, טען, נוצרה תרבות שבה הבטחות פוליטיות אינן מחייבות בהכרח את נותנן. הוא הזכיר בהקשר זה את האמירה המיוחסת ליצחק שמיר  – "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" – אמירה שהפכה לסמל של פער בין הבטחה למימושה.

לדבריו, מצב שבו החיים הציבוריים מנותקים מעולם האכיפה המשפטית והצדק הוא בעייתי: "העובדה שהחיים הציבוריים הם אקס-טריטוריה של הצדק והמשפט – זו אמירה קשה שאנו כאזרחים סובלים ממנה".

עמדת המשפט העברי: הסכם ציבורי – מחייב ואף חמור יותר

בניגוד לכך, המשפט העברי מציג גישה שונה לחלוטין. הרב רכניץ ציטט את תשובת הרשב"ש – רבי שלמה בן שמעון דוראן – שחי באלג'יר במאה ה־15, ולפיה הסכם ציבורי אינו ניתן לחזרה, ואף חמור מהסכם פרטי.

בעוד שבהסכם פרטי אדם יכול לטעון ל"טעות" או אי־הבנה, הרי שבהסכם ציבורי – כך לפי הרשב"ש – קיימת חזקה שהציבור מבין את משמעות ההתחייבות, ולכן אין אפשרות לחזור ממנה. יתרה מזו: הסכם ציבורי ניתן לאכיפה.

הרב רכניץ הדגיש כי ה"קהילה" שעליה דיברו פוסקי ההלכה לא הייתה קהילה וולונטרית במובן המודרני, אלא מסגרת פוליטית מחייבת. עצם המגורים בעיר הפכו את האדם לחלק מהמערכת החוקית שלה – על חובותיה וזכויותיה.

יישום העיקרון בימינו

לדבריו, כאשר אותו בית דין קבע כי אייכלר נדרש להתפטר – והוא אכן עשה זאת – היה בכך מימוש של עיקרון הלכתי ברור: הסכם פוליטי מחייב. בהמשך אף מונה אייכלר לשר, במסגרת יישום ההסכם.

עם זאת, הרב רכניץ הסתייג מנוקשות מוחלטת. לדבריו, גם בהלכה קיימת אפשרות לטענת פטור במקרה של שינוי נסיבות דרמטי, ההופך את קיום ההסכם לבלתי אפשרי או לתוצאות קשות במיוחד. אולם אין מדובר בפטור אוטומטי.

עוד הבחין בין הבטחה כללית לציבור – למשל, התחייבות להפחתת מסים – לבין התחייבות קונקרטית כלפי גוף או אדם מסוים. התחייבות אישית וברורה, כך לדבריו, מחייבת מכוח עצם האמירה.

קריאה לאימוץ העיקרון

"ישנה הסכמה רחבה בין פוסקי ההלכה שהסכם פוליטי הוא הסכם מחייב", סיכם הרב רכניץ. לשיטתו, אימוץ עיקרון זה במשפט הישראלי עשוי לחזק את אמון הציבור ולהעמיק את האחריות של נבחרי הציבור כלפי התחייבויותיהם.

"אני לא חושב שזה יהיה רע", אמר, "שהסכם פוליטי יצטרך לכבד. נקווה שנזכה עוד בימינו לראות את האימוץ של העיקרון הזה".

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

&nbsp;הרב עידו רכניץ: "בהלכה &ndash; הסכם ציבורי חזק מהסכם פרטי; הגיע הזמן שהמשפט הישראלי ילמד מכך"
בצל הסערות הפוליטיות של השבועות האחרונים, כמעט ונשמטה מן העין הציבורית החלטת בית דין שקבעה כי חבר הכנסת ישראל אייכלר נדרש להתפטר מן הכנסת ולקיים את ההסכם הקואליציוני עם סיעת דגל התורה.
בשיחה במסגרת הפינה&nbsp; אצל בני טיטלבוים בכאן מורשת&nbsp; התייחס הרב עידו&nbsp; רכניץ, ממכון משפטי ארץ, למשמעות ההלכתית של ההחלטה &ndash; ולפער העקרוני בינה לבין המשפט הישראלי.
המשפט הישראלי: הסכם פוליטי שאינו אכיף
לדברי הרב רכניץ, על פי הדין הקיים במדינת ישראל, הסכם פוליטי אינו ניתן לאכיפה בבית משפט. במציאות כזו, טען, נוצרה תרבות שבה הבטחות פוליטיות אינן מחייבות בהכרח את נותנן. הוא הזכיר בהקשר זה את האמירה המיוחסת ליצחק שמיר&nbsp; &ndash; "הבטחתי, אבל לא הבטחתי לקיים" &ndash; אמירה שהפכה לסמל של פער בין הבטחה למימושה.
לדבריו, מצב שבו החיים הציבוריים מנותקים מעולם האכיפה המשפטית והצדק הוא בעייתי: "העובדה שהחיים הציבוריים הם אקס-טריטוריה של הצדק והמשפט &ndash; זו אמירה קשה שאנו כאזרחים סובלים ממנה".
עמדת המשפט העברי: הסכם ציבורי &ndash; מחייב ואף חמור יותר
בניגוד לכך, המשפט העברי מציג גישה שונה לחלוטין. הרב רכניץ ציטט את תשובת הרשב"ש &ndash; רבי שלמה בן שמעון דוראן &ndash; שחי באלג'יר במאה ה־15, ולפיה הסכם ציבורי אינו ניתן לחזרה, ואף חמור מהסכם פרטי.
בעוד שבהסכם פרטי אדם יכול לטעון ל"טעות" או אי־הבנה, הרי שבהסכם ציבורי &ndash; כך לפי הרשב"ש &ndash; קיימת חזקה שהציבור מבין את משמעות ההתחייבות, ולכן אין אפשרות לחזור ממנה. יתרה מזו: הסכם ציבורי ניתן לאכיפה.
הרב רכניץ הדגיש כי ה"קהילה" שעליה דיברו פוסקי ההלכה לא הייתה קהילה וולונטרית במובן המודרני, אלא מסגרת פוליטית מחייבת. עצם המגורים בעיר הפכו את האדם לחלק מהמערכת החוקית שלה &ndash; על חובותיה וזכויותיה.
יישום העיקרון בימינו
לדבריו, כאשר אותו בית דין קבע כי אייכלר נדרש להתפטר &ndash; והוא אכן עשה זאת &ndash; היה בכך מימוש של עיקרון הלכתי ברור: הסכם פוליטי מחייב. בהמשך אף מונה אייכלר לשר, במסגרת יישום ההסכם.
עם זאת, הרב רכניץ הסתייג מנוקשות מוחלטת. לדבריו, גם בהלכה קיימת אפשרות לטענת פטור במקרה של שינוי נסיבות דרמטי, ההופך את קיום ההסכם לבלתי אפשרי או לתוצאות קשות במיוחד. אולם אין מדובר בפטור אוטומטי.
עוד הבחין בין הבטחה כללית לציבור &ndash; למשל, התחייבות להפחתת מסים &ndash; לבין התחייבות קונקרטית כלפי גוף או אדם מסוים. התחייבות אישית וברורה, כך לדבריו, מחייבת מכוח עצם האמירה.
קריאה לאימוץ העיקרון
"ישנה הסכמה רחבה בין פוסקי ההלכה שהסכם פוליטי הוא הסכם מחייב", סיכם הרב רכניץ. לשיטתו, אימוץ עיקרון זה במשפט הישראלי עשוי לחזק את אמון הציבור ולהעמיק את האחריות של נבחרי הציבור כלפי התחייבויותיהם.
"אני לא חושב שזה יהיה רע", אמר, "שהסכם פוליטי יצטרך לכבד. נקווה שנזכה עוד בימינו לראות את האימוץ של העיקרון הזה".
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;