לקראת סיומה של השנה, הרב נתנאל אלישיב, מבית המדרש "בניין התורה" ביישוב עלי, מבקש לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש – לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמה הציבורית.

לדבריו,  בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, חשבון נפש של סוף שנה אינו אמור להסתכם רק בהתבוננות לאחור. "חשוב לעשות סיכום לשנה", הוא אומר, "אבל הסיכום הוא לא רק להסתכל אחורנית, אלא בעיקר קדימה. צריך לנתח מה קרה בשנה האחרונה, אבל עם הפנים קדימה".

הרב אלישיב מספר כי כבר בתקופת שירותו הצבאי נהג לנצל את הימים שלפני ראש השנה כדי לערוך לעצמו מעין "מאזן שנתי". "הייתה לנו איזושהי שעה נדירה פנויה", הוא נזכר, "והערכתי איזשהו מאזן שנתי, לעשות חשבון נפש לקראת ראש השנה".

הוא מדמה זאת להתנהלות של עסק: כפי שעסק חייב לערוך מאזן מדי שנה ואינו יכול להסתמך רק על המאזנים של השנים הקודמות, כך גם האדם צריך לעצור מדי שנה, לבחון את התנהלותו ולשאול את עצמו לאן הוא רוצה להתקדם.

אלא שהשנה, לדבריו, יש צורך להרחיב את חשבון הנפש מעבר לעולם הפרטי. ישראל נכנסת לשנת בחירות, והעיסוק הפוליטי צפוי ללוות את הציבור בחודשים הקרובים. "העמקה הזאת של עיסוק יתר בפוליטיקה ומחלוקות בזמן בחירות – זה רק מתחיל ביום הבחירות", הוא אומר. "אחר כך מתחילה כל הדרמה של איזו ממשלה תקום ואיך תקום".

מכאן הוא מבקש להגיע לנקודה רחבה יותר: חשבון הנפש של ראש השנה צריך לכלול גם את החיים הציבוריים.

"כשאנחנו עושים חשבון נפש ותשובה, יש את הרמה של ענייני הפרט, אבל יש גם את החיים הציבוריים", הוא מסביר. לדבריו, ניתן לפגוש אדם שבחייו האישיים מתנהל בכבוד, בנימוס ובעדינות, אך כאשר הוא עוסק בסוגיות ציבוריות ופוליטיות – ובעיקר כאשר מדובר באנשים אידיאליסטים ובעלי ערכים – הוא עלול "להרפות את הרסן" ולדבר בצורה קשה מאוד כלפי מי שחושב אחרת ממנו.

"זה בכלל לא עניין של מאיזה צד הוא", מדגיש הרב אלישיב. "בכל מחנה, בכל מפלגה ובכל דעה יש אנשים כאלה".

לדבריו, הטעות היא לחשוב שבענייני הציבור מותר להתנהל ללא אותם כללים מוסריים שמחייבים אותנו בחיים הפרטיים. "אנחנו אומרים בראש השנה – אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ. זאת אומרת, אנחנו עסוקים גם בעניינים הארציים, ומוסר הוא לא משהו שמקיף רק חלק מהחיים, אלא את כל החיים".

לכן, לקראת ראש השנה תשפ"ז, הוא מציע לערוך גם חשבון נפש ציבורי: כיצד אנחנו, כחברה וכעם, עומדים זה לצד זה? כיצד אנחנו מתייחסים לאדם שנמצא במחנה פוליטי או אידיאולוגי אחר?

לדבריו, האחדות והכבוד ההדדי אינם רק ערכים חברתיים, אלא גם זכות שעשויה לעמוד לעם ישראל בדין. "אין דבר יותר טוב מאשר זה שאנחנו נהיה אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם", הוא אומר. "אם הוא רואה שאנחנו מאוחדים ואנחנו מכבדים אחד את השני, אז גם אם בדברים אחרים אנחנו צריכים תיקון – הוא מביא את זה בחשבון".

בהקשר הזה הוא מזכיר את האמירה "איש את רעהו חיים בלעו", ומתריע מפני מצב שבו מחלוקות ציבוריות הופכות לשנאה אישית.

במהלך השיחה עולה גם הדוגמה של חבר הכנסת משה גפני והדרך שבה התקבלה החלטה פוליטית בעניינו. הרב אל־ישיב מעדיף שלא להתמקד במקרה הספציפי, אך אומר כי גם כאשר יש ביקורת מוצדקת על אדם או על מעשיו, יש משמעות גדולה לדרך שבה בוחרים להעביר אותה.

מכאן הוא מציע כמה כללים מעשיים להתנהלות ציבורית נכונה.

הכלל הראשון הוא הציווי "בצדק תשפוט עמיתך". כאשר ניתן לפרש התנהגות מסוימת בשתי דרכים – לטובה או לרעה – יש חובה להשתדל לדון את האדם לכף זכות.

הרב אל־ישיב מדגיש שאין פירוש הדבר לעצום עיניים מול עוולות או להימנע מביקורת. "יש דברים שאדם עושה והם לא בסדר, וצריך למתוח על זה ביקורת. אנחנו לא בעד עצימת עיניים. חלק מהחיים הציבוריים זה גם למתוח ביקורת ולהגיד: זה לא היה בסדר".

אלא שבמקרים שבהם העובדות מאפשרות יותר מפרשנות אחת, ברירת המחדל צריכה להיות חיובית. אם איננו יודעים שהמעשה נעשה מתוך כוונה רעה, ראוי להניח שאפשר שיש הסבר אחר.

"אם זאת תהיה ברירת המחדל שלנו", הוא אומר, "כבר אנחנו נשפר פה הרבה את האווירה".

כלל נוסף שהוא מציע מכנה הרב אלישיב "ניכוס בהדרה": מצב שבו אדם או מחנה מייחסים לעצמם ערך מסוים, ובאמצעות זאת מוציאים את האחרים מחוץ לאותו ערך.

כך, למשל, כאשר מחנה פוליטי מכנה את עצמו "המחנה הלאומי", נוצרת לכאורה השאלה: אם אנחנו המחנה הלאומי – האם מי שלא נמצא איתנו אינו לאומי?

לדבריו, אותה תופעה התקיימה בעבר גם סביב המונח "מחנה השלום". עצם העובדה שמחנה מסוים מגדיר את עצמו באמצעות ערך מסוים אינה אומרת שהערך שייך רק לו.

"כשאתה מדגיש לפעמים בין יהדות או ציונות, או כל ערך, תשים לב שאתה לא עושה את זה באופן כזה שאתה אומר: זה רק אצלי, והשני אין בו את זה בכלל".

בסיום מביא הרב אלישיב משל חז"לי על שישה תלמידי חכמים שהיו מתכנסים ועוסקים בתורה תחת יריעת בד אחת, בתקופה של עוני גדול. אנשי תנועת המוסר שאלו כיצד ייתכן ששישה אנשים יכולים להתכסות ביריעה אחת.

התשובה, לדבריו, היא שכאשר כל אחד מושך את היריעה לכיוון שלו – אין מקום לכולם. "באמת אי אפשר להתכסות שישה בתלית אחת. או שהתלית תיקרע או שמישהו יידחק החוצה".

אבל כאשר כל אחד מנסה לתת גם לחברו מעט מקום, מתברר ששישה אנשים יכולים להסתופף יחד תחת אותה יריעה.

"הסמיכה הציבורית היא מאוד מתוחה", מסכם הרב אלישיב. "אם אנחנו נצליח לשנות קצת את התנועה שנקבל על עצמנו לקראת ראש השנה תשפ"ז – במקום שכל אחד ימשוך חזק מאוד רק לכיוון שלו, קצת לתת מקום, קצת להסתכל בעין טובה, קצת להבין שגם השני בסופו של דבר רוצה את טובת עם ישראל – ומתוך כך להיאבק על דרכנו ועל עמדותינו, אז אנחנו נוכל להתכסות כולנו באותה התלית".

ואולי זו, לדבריו, אחת המשימות החשובות ביותר לקראת השנה החדשה: לא לוותר על המחלוקות ועל העמדות, אלא ללמוד לנהל אותן מתוך כבוד, עין טובה והכרה בכך שגם מי שנמצא בצד השני מבקש בטובת עם ישראל.

"וגם הקדוש ברוך הוא בוודאי ידון אותנו לכף זכות, ויגזור עלינו שנה טובה ומתוקה".

עורך :איתי סופרין

מפיקה :אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:שאטרסטוק 

לקראת סיומה של השנה, הרב נתנאל אלישיב, מבית המדרש "בניין התורה" ביישוב עלי, מבקש לעצור לרגע ולעשות חשבון נפש &ndash; לא רק ברמה האישית, אלא גם ברמה הציבורית.
לדבריו,&nbsp; בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת, חשבון נפש של סוף שנה אינו אמור להסתכם רק בהתבוננות לאחור. "חשוב לעשות סיכום לשנה", הוא אומר, "אבל הסיכום הוא לא רק להסתכל אחורנית, אלא בעיקר קדימה. צריך לנתח מה קרה בשנה האחרונה, אבל עם הפנים קדימה".
הרב אלישיב מספר כי כבר בתקופת שירותו הצבאי נהג לנצל את הימים שלפני ראש השנה כדי לערוך לעצמו מעין "מאזן שנתי". "הייתה לנו איזושהי שעה נדירה פנויה", הוא נזכר, "והערכתי איזשהו מאזן שנתי, לעשות חשבון נפש לקראת ראש השנה".
הוא מדמה זאת להתנהלות של עסק: כפי שעסק חייב לערוך מאזן מדי שנה ואינו יכול להסתמך רק על המאזנים של השנים הקודמות, כך גם האדם צריך לעצור מדי שנה, לבחון את התנהלותו ולשאול את עצמו לאן הוא רוצה להתקדם.
אלא שהשנה, לדבריו, יש צורך להרחיב את חשבון הנפש מעבר לעולם הפרטי. ישראל נכנסת לשנת בחירות, והעיסוק הפוליטי צפוי ללוות את הציבור בחודשים הקרובים. "העמקה הזאת של עיסוק יתר בפוליטיקה ומחלוקות בזמן בחירות &ndash; זה רק מתחיל ביום הבחירות", הוא אומר. "אחר כך מתחילה כל הדרמה של איזו ממשלה תקום ואיך תקום".
מכאן הוא מבקש להגיע לנקודה רחבה יותר: חשבון הנפש של ראש השנה צריך לכלול גם את החיים הציבוריים.
"כשאנחנו עושים חשבון נפש ותשובה, יש את הרמה של ענייני הפרט, אבל יש גם את החיים הציבוריים", הוא מסביר. לדבריו, ניתן לפגוש אדם שבחייו האישיים מתנהל בכבוד, בנימוס ובעדינות, אך כאשר הוא עוסק בסוגיות ציבוריות ופוליטיות &ndash; ובעיקר כאשר מדובר באנשים אידיאליסטים ובעלי ערכים &ndash; הוא עלול "להרפות את הרסן" ולדבר בצורה קשה מאוד כלפי מי שחושב אחרת ממנו.
"זה בכלל לא עניין של מאיזה צד הוא", מדגיש הרב אלישיב. "בכל מחנה, בכל מפלגה ובכל דעה יש אנשים כאלה".
לדבריו, הטעות היא לחשוב שבענייני הציבור מותר להתנהל ללא אותם כללים מוסריים שמחייבים אותנו בחיים הפרטיים. "אנחנו אומרים בראש השנה &ndash; אתה הוא אלוקינו בשמים ובארץ. זאת אומרת, אנחנו עסוקים גם בעניינים הארציים, ומוסר הוא לא משהו שמקיף רק חלק מהחיים, אלא את כל החיים".
לכן, לקראת ראש השנה תשפ"ז, הוא מציע לערוך גם חשבון נפש ציבורי: כיצד אנחנו, כחברה וכעם, עומדים זה לצד זה? כיצד אנחנו מתייחסים לאדם שנמצא במחנה פוליטי או אידיאולוגי אחר?
לדבריו, האחדות והכבוד ההדדי אינם רק ערכים חברתיים, אלא גם זכות שעשויה לעמוד לעם ישראל בדין. "אין דבר יותר טוב מאשר זה שאנחנו נהיה אגודה אחת, לעשות רצונך בלבב שלם", הוא אומר. "אם הוא רואה שאנחנו מאוחדים ואנחנו מכבדים אחד את השני, אז גם אם בדברים אחרים אנחנו צריכים תיקון &ndash; הוא מביא את זה בחשבון".
בהקשר הזה הוא מזכיר את האמירה "איש את רעהו חיים בלעו", ומתריע מפני מצב שבו מחלוקות ציבוריות הופכות לשנאה אישית.
במהלך השיחה עולה גם הדוגמה של חבר הכנסת משה גפני והדרך שבה התקבלה החלטה פוליטית בעניינו. הרב אל־ישיב מעדיף שלא להתמקד במקרה הספציפי, אך אומר כי גם כאשר יש ביקורת מוצדקת על אדם או על מעשיו, יש משמעות גדולה לדרך שבה בוחרים להעביר אותה.
מכאן הוא מציע כמה כללים מעשיים להתנהלות ציבורית נכונה.
הכלל הראשון הוא הציווי "בצדק תשפוט עמיתך". כאשר ניתן לפרש התנהגות מסוימת בשתי דרכים &ndash; לטובה או לרעה &ndash; יש חובה להשתדל לדון את האדם לכף זכות.
הרב אל־ישיב מדגיש שאין פירוש הדבר לעצום עיניים מול עוולות או להימנע מביקורת. "יש דברים שאדם עושה והם לא בסדר, וצריך למתוח על זה ביקורת. אנחנו לא בעד עצימת עיניים. חלק מהחיים הציבוריים זה גם למתוח ביקורת ולהגיד: זה לא היה בסדר".
אלא שבמקרים שבהם העובדות מאפשרות יותר מפרשנות אחת, ברירת המחדל צריכה להיות חיובית. אם איננו יודעים שהמעשה נעשה מתוך כוונה רעה, ראוי להניח שאפשר שיש הסבר אחר.
"אם זאת תהיה ברירת המחדל שלנו", הוא אומר, "כבר אנחנו נשפר פה הרבה את האווירה".
כלל נוסף שהוא מציע מכנה הרב אלישיב "ניכוס בהדרה": מצב שבו אדם או מחנה מייחסים לעצמם ערך מסוים, ובאמצעות זאת מוציאים את האחרים מחוץ לאותו ערך.
כך, למשל, כאשר מחנה פוליטי מכנה את עצמו "המחנה הלאומי", נוצרת לכאורה השאלה: אם אנחנו המחנה הלאומי &ndash; האם מי שלא נמצא איתנו אינו לאומי?
לדבריו, אותה תופעה התקיימה בעבר גם סביב המונח "מחנה השלום". עצם העובדה שמחנה מסוים מגדיר את עצמו באמצעות ערך מסוים אינה אומרת שהערך שייך רק לו.
"כשאתה מדגיש לפעמים בין יהדות או ציונות, או כל ערך, תשים לב שאתה לא עושה את זה באופן כזה שאתה אומר: זה רק אצלי, והשני אין בו את זה בכלל".
בסיום מביא הרב אלישיב משל חז"לי על שישה תלמידי חכמים שהיו מתכנסים ועוסקים בתורה תחת יריעת בד אחת, בתקופה של עוני גדול. אנשי תנועת המוסר שאלו כיצד ייתכן ששישה אנשים יכולים להתכסות ביריעה אחת.
התשובה, לדבריו, היא שכאשר כל אחד מושך את היריעה לכיוון שלו &ndash; אין מקום לכולם. "באמת אי אפשר להתכסות שישה בתלית אחת. או שהתלית תיקרע או שמישהו יידחק החוצה".
אבל כאשר כל אחד מנסה לתת גם לחברו מעט מקום, מתברר ששישה אנשים יכולים להסתופף יחד תחת אותה יריעה.
"הסמיכה הציבורית היא מאוד מתוחה", מסכם הרב אלישיב. "אם אנחנו נצליח לשנות קצת את התנועה שנקבל על עצמנו לקראת ראש השנה תשפ"ז &ndash; במקום שכל אחד ימשוך חזק מאוד רק לכיוון שלו, קצת לתת מקום, קצת להסתכל בעין טובה, קצת להבין שגם השני בסופו של דבר רוצה את טובת עם ישראל &ndash; ומתוך כך להיאבק על דרכנו ועל עמדותינו, אז אנחנו נוכל להתכסות כולנו באותה התלית".
ואולי זו, לדבריו, אחת המשימות החשובות ביותר לקראת השנה החדשה: לא לוותר על המחלוקות ועל העמדות, אלא ללמוד לנהל אותן מתוך כבוד, עין טובה והכרה בכך שגם מי שנמצא בצד השני מבקש בטובת עם ישראל.
"וגם הקדוש ברוך הוא בוודאי ידון אותנו לכף זכות, ויגזור עלינו שנה טובה ומתוקה".
עורך :איתי סופרין
מפיקה :אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:שאטרסטוק&nbsp;