הרב נתנאל לב מספר על בנו, בנימין לב ז״ל, לוחם הצנחנים שנפל ב־7 באוקטובר, על הרגע שבו קיבל את הבשורה הקשה, ועל האמונה שמעניקה כוח: “הזיכרון האמיתי הוא מה אנחנו עושים עם זה בחיים שלנו”

הרב נתנאל לב, מרבני חב״ד בצרפת, מתמודד מאז ה־7 באוקטובר עם אובדן בנו, בנימין לב ז״ל, לוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, שנפל בקרבות. בשיחה מרגשת עם אלי ביתאן בכאן מורשת הוא מתאר את רגעי הבשורה, את דמותו הייחודית של בנו — ואת התובנות שמלוות אותו מאז.

“האמת היא שיום הזיכרון, עבורנו, הוא כמו כל יום”, אומר הרב לב. “הכאב נמצא כל הזמן — בבוקר, בלילה, בכל רגע. אבל ביום הזה מרגישים יותר את החיבוק של עם ישראל”.

הרגע שבו הכל השתנה

בזמן מתקפת ה־7 באוקטובר, שהתרחשה במהלך חג שמחת תורה, שהה הרב לב בצרפת. “היינו בבית הכנסת”, הוא נזכר. “אמרו לנו שיש 200 הרוגים — חשבנו שמדובר בטעות. המספרים עלו, אבל לא הבנו את גודל האירוע”.

לדבריו, גם בתוך שמחת החג הורגשה תחושת מועקה. “מצאתי את עצמי בוכה כמה פעמים, בלי להבין למה”.

רק במוצאי החג הגיעו הדפיקות בדלת. “ראינו נציגי צבא. אשתי פתחה — ומיד הבינה. היא צעקה. שם הכל התחיל”.

“הוא הלך עד הסוף — בכל דבר”

בנימין לב ז״ל תואר על ידי אביו כאדם נחוש ומעמיק. “אם הוא החליט ללמוד משהו — הוא הלך עד הסוף. גיטרה, אנגלית, לימוד תורה — תמיד בצורה מלאה ומדויקת”.

כבר בגיל צעיר הפגין מחויבות יוצאת דופן. “הוא למד סדרים שלמים במשניות, עבר מבחנים. גם בלימודי שפה — הגיע לרמה גבוהה מאוד”.

לדברי האב, התכונות הללו ליוו אותו גם בשירותו הצבאי. “יש אנשים שנועדו ללכת עד הסוף — גם בשדה הקרב, גם כשצריך לצאת מהמסתור ולעזור לאחרים. זו הייתה הנשמה שלו”.

התלבטויות של חייל מאמין

לפני גיוסו, ביקש בנימין להתכונן גם מבחינה רוחנית. “הוא רצה ללמוד הלכות פיקוח נפש — מה מותר ומה אסור בשבת בזמן מבצעי”.

הרב לב מספר על שיחה מיוחדת ביניהם: “הוא שאל אם עדיף להשתמש במכשיר קשר או בטלפון, כדי למעט חילול שבת. זה מה שהעסיק אותו — גם בתוך מציאות של סכנה”.

לדבריו, הסיפור הזה השפיע על אחרים. “אנשים אמרו לי שזה חיזק אותם בשמירת שבת. לראות חייל שחושב כך — זה משנה משהו עמוק”.

אמונה בתוך האובדן

כשנשאל כיצד מתמודדים עם אובדן כזה, משיב הרב לב בפשטות: “מתחזקים באמונה. מאמינים שהקב״ה מנהל את העולם ויודע מה נכון”.

הוא אינו מתעלם מהקושי: “יש רגעים שאתה אומר — אין לנו אותו. לא תהיה חתונה, לא יהיו נכדים ממנו. אבל אז חוזרים לשאלה: מה יותר חשוב — הגוף או הנשמה?”

לדבריו, ההתמודדות היא יומיומית: “בכל רגע אני שואל את עצמי — האם אני עושה משהו רק לגוף, או גם לנשמה”.

“זיכרון אמיתי הוא שינוי”

הרב לב מציע הסתכלות ייחודית על יום הזיכרון. “אם זה רק לזכור ולהצטער — מה התועלת? הזיכרון צריך להביא לשינוי”.

הוא קורא לכל אחד לקחת על עצמו מעשה קטן: “להוסיף מצווה, לשפר יחס למשפחה, לעשות טוב. ההתעוררות צריכה להחזיק — לא להיעלם”.

לדבריו, זהו ההמשך האמיתי של הנופלים: “הם נתנו את כל חייהם. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת משהו מעצמנו — ולהפוך את הזיכרון למעשה”.

שאלות בלי תשובות

הרב לב מודה כי יש שאלות קשות. “לפעמים עולה השאלה ‘למה’, אבל אנחנו דוחים אותה. יש דברים שלא נבין”.

הוא משתף בתובנה ששמע: “אם פספסתי אוטובוס — זה לא היה האוטובוס שלי. כך גם כאן — זו הייתה התחנה שלו, בגיל 23”.

למרות הכאב, הוא בוחר להישען על אמונה. “לא תמיד מבינים — אבל מאמינים שיש משמעות”.

בסיום דבריו, מבקש הרב לב מסר פשוט: לזכור — אבל גם לפעול.
“החיבוק מהעם חשוב”, הוא אומר, “אבל הדבר החשוב באמת הוא מה אנחנו עושים עם הזיכרון הזה — בחיים שלנו”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

צילום: אצר דובר צהל

הרב נתנאל לב מספר על בנו, בנימין לב ז״ל, לוחם הצנחנים שנפל ב־7 באוקטובר, על הרגע שבו קיבל את הבשורה הקשה, ועל האמונה שמעניקה כוח: &ldquo;הזיכרון האמיתי הוא מה אנחנו עושים עם זה בחיים שלנו&rdquo;
הרב נתנאל לב, מרבני חב״ד בצרפת, מתמודד מאז ה־7 באוקטובר עם אובדן בנו, בנימין לב ז״ל, לוחם בגדוד 202 של חטיבת הצנחנים, שנפל בקרבות. בשיחה מרגשת עם אלי ביתאן בכאן מורשת הוא מתאר את רגעי הבשורה, את דמותו הייחודית של בנו &mdash; ואת התובנות שמלוות אותו מאז.
&ldquo;האמת היא שיום הזיכרון, עבורנו, הוא כמו כל יום&rdquo;, אומר הרב לב. &ldquo;הכאב נמצא כל הזמן &mdash; בבוקר, בלילה, בכל רגע. אבל ביום הזה מרגישים יותר את החיבוק של עם ישראל&rdquo;.
הרגע שבו הכל השתנה
בזמן מתקפת ה־7 באוקטובר, שהתרחשה במהלך חג שמחת תורה, שהה הרב לב בצרפת. &ldquo;היינו בבית הכנסת&rdquo;, הוא נזכר. &ldquo;אמרו לנו שיש 200 הרוגים &mdash; חשבנו שמדובר בטעות. המספרים עלו, אבל לא הבנו את גודל האירוע&rdquo;.
לדבריו, גם בתוך שמחת החג הורגשה תחושת מועקה. &ldquo;מצאתי את עצמי בוכה כמה פעמים, בלי להבין למה&rdquo;.
רק במוצאי החג הגיעו הדפיקות בדלת. &ldquo;ראינו נציגי צבא. אשתי פתחה &mdash; ומיד הבינה. היא צעקה. שם הכל התחיל&rdquo;.
&ldquo;הוא הלך עד הסוף &mdash; בכל דבר&rdquo;
בנימין לב ז״ל תואר על ידי אביו כאדם נחוש ומעמיק. &ldquo;אם הוא החליט ללמוד משהו &mdash; הוא הלך עד הסוף. גיטרה, אנגלית, לימוד תורה &mdash; תמיד בצורה מלאה ומדויקת&rdquo;.
כבר בגיל צעיר הפגין מחויבות יוצאת דופן. &ldquo;הוא למד סדרים שלמים במשניות, עבר מבחנים. גם בלימודי שפה &mdash; הגיע לרמה גבוהה מאוד&rdquo;.
לדברי האב, התכונות הללו ליוו אותו גם בשירותו הצבאי. &ldquo;יש אנשים שנועדו ללכת עד הסוף &mdash; גם בשדה הקרב, גם כשצריך לצאת מהמסתור ולעזור לאחרים. זו הייתה הנשמה שלו&rdquo;.
התלבטויות של חייל מאמין
לפני גיוסו, ביקש בנימין להתכונן גם מבחינה רוחנית. &ldquo;הוא רצה ללמוד הלכות פיקוח נפש &mdash; מה מותר ומה אסור בשבת בזמן מבצעי&rdquo;.
הרב לב מספר על שיחה מיוחדת ביניהם: &ldquo;הוא שאל אם עדיף להשתמש במכשיר קשר או בטלפון, כדי למעט חילול שבת. זה מה שהעסיק אותו &mdash; גם בתוך מציאות של סכנה&rdquo;.
לדבריו, הסיפור הזה השפיע על אחרים. &ldquo;אנשים אמרו לי שזה חיזק אותם בשמירת שבת. לראות חייל שחושב כך &mdash; זה משנה משהו עמוק&rdquo;.
אמונה בתוך האובדן
כשנשאל כיצד מתמודדים עם אובדן כזה, משיב הרב לב בפשטות: &ldquo;מתחזקים באמונה. מאמינים שהקב״ה מנהל את העולם ויודע מה נכון&rdquo;.
הוא אינו מתעלם מהקושי: &ldquo;יש רגעים שאתה אומר &mdash; אין לנו אותו. לא תהיה חתונה, לא יהיו נכדים ממנו. אבל אז חוזרים לשאלה: מה יותר חשוב &mdash; הגוף או הנשמה?&rdquo;
לדבריו, ההתמודדות היא יומיומית: &ldquo;בכל רגע אני שואל את עצמי &mdash; האם אני עושה משהו רק לגוף, או גם לנשמה&rdquo;.
&ldquo;זיכרון אמיתי הוא שינוי&rdquo;
הרב לב מציע הסתכלות ייחודית על יום הזיכרון. &ldquo;אם זה רק לזכור ולהצטער &mdash; מה התועלת? הזיכרון צריך להביא לשינוי&rdquo;.
הוא קורא לכל אחד לקחת על עצמו מעשה קטן: &ldquo;להוסיף מצווה, לשפר יחס למשפחה, לעשות טוב. ההתעוררות צריכה להחזיק &mdash; לא להיעלם&rdquo;.
לדבריו, זהו ההמשך האמיתי של הנופלים: &ldquo;הם נתנו את כל חייהם. המעט שאנחנו יכולים לעשות הוא לתת משהו מעצמנו &mdash; ולהפוך את הזיכרון למעשה&rdquo;.
שאלות בלי תשובות
הרב לב מודה כי יש שאלות קשות. &ldquo;לפעמים עולה השאלה &lsquo;למה&rsquo;, אבל אנחנו דוחים אותה. יש דברים שלא נבין&rdquo;.
הוא משתף בתובנה ששמע: &ldquo;אם פספסתי אוטובוס &mdash; זה לא היה האוטובוס שלי. כך גם כאן &mdash; זו הייתה התחנה שלו, בגיל 23&rdquo;.
למרות הכאב, הוא בוחר להישען על אמונה. &ldquo;לא תמיד מבינים &mdash; אבל מאמינים שיש משמעות&rdquo;.
בסיום דבריו, מבקש הרב לב מסר פשוט: לזכור &mdash; אבל גם לפעול. &ldquo;החיבוק מהעם חשוב&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;אבל הדבר החשוב באמת הוא מה אנחנו עושים עם הזיכרון הזה &mdash; בחיים שלנו&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר
צילום: אצר דובר צהל