במרכזו של המאבק לשחרור החטופים, מירב לשם גונן, אמה של רומי, ששבה משבי חמאס, נעמדה במרכז השיח בראיון מרגש וחשוף עם מנדי גרוזמן ויאיר אטינגר בכאן מורשת. במהלך השיחה, שיתפה מירב בתחושות המורכבות שלה בעקבות חזרת בתה מהשבי, תהליך ההתמודדות עם המציאות החדשה והכאב האדיר על משפחות החטופים שעדיין מחכות לשוב יקיריהן.

במהלך הראיון, מירב לא הסתירה את ההתמודדות האישית שלה: "הבת שלי חזרה, אבל אני עדיין עסוקה במחשבות על כל הילדים האחרים. אני יודעת שיש עוד ילדים שנמצאים בשבי, ויש משפחות שהן עדיין בתוך הכאב הזה. אנחנו כבר לא רק משפחה אחת, אנחנו חלק מהחוויות של המשפחות האחרות שנמצאות במצב הזה".

היא הצביעה על הערבות ההדדית שראתה במהלך החודשים האחרונים, כשלדבריה, תחושת האחדות וההבנה בין משפחות החטופים הייתה עוצמתית. "הכאב הזה לא מוגבל רק אלינו. אנחנו מכירים את כל המשפחות היום, וככל שאנחנו מתקדמים, זה מרגיש כאילו כולנו חלק מאותו מארג משפחתי ענק. יש לנו חיבור שגדל עם הזמן", אמרה.

במהלך השיחה, מירב גם שיתפה את התחושות שלה על השמחה שבחזרת רומי: "השמחה היא לא פשוטה. זה לא שמחה רגילה. יש שמחה על כך שהיא חזרה אלינו, אבל זה ברור שזו רק תחילת הדרך. התהליך הזה דורש הרבה סבלנות, והמקום הזה רחוק מלהיות קל". היא הדגישה את מורכבות המצב והסבירה כי חזרת רומי אינה סוף הדרך, אלא תחילתה של תקופה חדשה.

מירב לא שוכחת את המשפחות האחרות והכאב הגדול שהן חוות, והיא מדברת בהבנה ובכבוד כלפי הדרך שבה כל משפחה בחרה לנהל את המאבק שלה לשחרור החטופים. "היו כאלה שבחרו להיאבק בדרכים שונות. כל משפחה יודעת איך להתמודד עם הכאב שלה, ואנחנו חייבים לכבד את כל הדרך שבה בחרו. כולנו עברנו את מה שעברנו, וכל אחד חיפש את הדרך שלו להתמודד עם המצב", אמרה.

בנוסף לכך, מירב לא חסכה במילים על המורכבות הביטחונית של המצב. היא ציינה כי יש לשים לב למורכבות שבשחרור החטופים, במיוחד כאשר ישנם חששות רבים בקרב הציבור בנוגע לשחרור מחבלים. "המציאות הביטחונית דורשת שינוי. אני חושבת שכולנו צריכים לדאוג לשמירה על הבטיחות שלנו כעם, וגם להילחם על שמירת זכויותיהם של כל אחד מהחטופים", אמרה.

בהמשך, היא דיברה על החשיבות שבהשפעתה האישית במהלך המאבק, כשהיא סיפרה איך השפיעה על השיח הציבורי ואילו תובנות היא למדה מהתהליך. "זה לא היה תמיד קל, היו רגעים של בלבול ושל חיפוש אחר הדרך הנכונה, אבל בסופו של דבר הבנתי שזה חשוב להישאר נאמנה לעצמי, ולדבר בקול שמייצג את מה שאני מאמינה בו", ציינה.

נוסף לכך, מירב שיתפה את הקשר המיוחד שלה עם תהילים במהלך תקופת השבי והחזרה. לדבריה, כל יום שבו לא ידעה מה קרה עם בתה היה מלווה בתפילות ובקריאה מתוך ספר תהילים, שמלווה אותה לאורך כל הדרך. "תהילים היו לי כמו חמצן, תפילה נצחית שמסייעת לעבור את הרגעים הקשים. כל פרק בתהילים יש בו משהו שמרגש אותי, במיוחד במצבים של חוסר ודאות, כשהכל מרגיש לא ברור, אפשר למצוא בו שקט פנימי. אני תמיד הרגשתי את עוצמת המילים – גם בימים שבהם לא ידעתי אם רומי עוד חיה, תהילים הוציאו אותי מהמקום החשוך", שיתפה מירב.

בהמשך, מירב הציעה עצה למשפחות החטופים והקהל הרחב: "אני מאמינה בכוחם של תהילים ובכוחן של תפילות, כי במצבים כאלה זה מה שנותן כוח להמשיך. תפילה מחברת אותנו למקום גבוה יותר. גם ברגעים של כאב ואיבוד, זה מה שיכול להחזיר אותנו למסלול של אמונה ואור".

מירב סיימה את הראיון בהבהרה: "היה לי חשוב תמיד להיאבק על הדרך שלי, וללמוד לכבד את הדרך של האחרים. כל אחד מאיתנו עובר את זה בצורה שונה, ואין שום מקום לשיפוט, אלא רק להבנה והערכה. אנחנו לא צריכים להיות שחור ולבן, כולנו מצוי בתוך סיפור גדול יותר".

לסיום, היא פנתה לכל הציבור בבקשה שלא לשפוט את הדרך של אף אחד, והדגישה את האמונה ההדדית שהחברה הישראלית יכולה להיות מבוססת עליה: "אני מאמינה שהעם שלנו יכול לצמוח יחד גם מתוך הכאב הזה, אם רק נתמוך אחד בשני".

יב בשבט תשפה 

עורך איתי סופרין 

מפיקה אירה וקסלר 

קרדיט תמונה:אבשלום ששון פלאש 90 

במרכזו של המאבק לשחרור החטופים, מירב לשם גונן, אמה של רומי, ששבה משבי חמאס, נעמדה במרכז השיח בראיון מרגש וחשוף עם מנדי גרוזמן ויאיר אטינגר בכאן מורשת. במהלך השיחה, שיתפה מירב בתחושות המורכבות שלה בעקבות חזרת בתה מהשבי, תהליך ההתמודדות עם המציאות החדשה והכאב האדיר על משפחות החטופים שעדיין מחכות לשוב יקיריהן.
במהלך הראיון, מירב לא הסתירה את ההתמודדות האישית שלה: "הבת שלי חזרה, אבל אני עדיין עסוקה במחשבות על כל הילדים האחרים. אני יודעת שיש עוד ילדים שנמצאים בשבי, ויש משפחות שהן עדיין בתוך הכאב הזה. אנחנו כבר לא רק משפחה אחת, אנחנו חלק מהחוויות של המשפחות האחרות שנמצאות במצב הזה".
היא הצביעה על הערבות ההדדית שראתה במהלך החודשים האחרונים, כשלדבריה, תחושת האחדות וההבנה בין משפחות החטופים הייתה עוצמתית. "הכאב הזה לא מוגבל רק אלינו. אנחנו מכירים את כל המשפחות היום, וככל שאנחנו מתקדמים, זה מרגיש כאילו כולנו חלק מאותו מארג משפחתי ענק. יש לנו חיבור שגדל עם הזמן", אמרה.
במהלך השיחה, מירב גם שיתפה את התחושות שלה על השמחה שבחזרת רומי: "השמחה היא לא פשוטה. זה לא שמחה רגילה. יש שמחה על כך שהיא חזרה אלינו, אבל זה ברור שזו רק תחילת הדרך. התהליך הזה דורש הרבה סבלנות, והמקום הזה רחוק מלהיות קל". היא הדגישה את מורכבות המצב והסבירה כי חזרת רומי אינה סוף הדרך, אלא תחילתה של תקופה חדשה.
מירב לא שוכחת את המשפחות האחרות והכאב הגדול שהן חוות, והיא מדברת בהבנה ובכבוד כלפי הדרך שבה כל משפחה בחרה לנהל את המאבק שלה לשחרור החטופים. "היו כאלה שבחרו להיאבק בדרכים שונות. כל משפחה יודעת איך להתמודד עם הכאב שלה, ואנחנו חייבים לכבד את כל הדרך שבה בחרו. כולנו עברנו את מה שעברנו, וכל אחד חיפש את הדרך שלו להתמודד עם המצב", אמרה.
בנוסף לכך, מירב לא חסכה במילים על המורכבות הביטחונית של המצב. היא ציינה כי יש לשים לב למורכבות שבשחרור החטופים, במיוחד כאשר ישנם חששות רבים בקרב הציבור בנוגע לשחרור מחבלים. "המציאות הביטחונית דורשת שינוי. אני חושבת שכולנו צריכים לדאוג לשמירה על הבטיחות שלנו כעם, וגם להילחם על שמירת זכויותיהם של כל אחד מהחטופים", אמרה.
בהמשך, היא דיברה על החשיבות שבהשפעתה האישית במהלך המאבק, כשהיא סיפרה איך השפיעה על השיח הציבורי ואילו תובנות היא למדה מהתהליך. "זה לא היה תמיד קל, היו רגעים של בלבול ושל חיפוש אחר הדרך הנכונה, אבל בסופו של דבר הבנתי שזה חשוב להישאר נאמנה לעצמי, ולדבר בקול שמייצג את מה שאני מאמינה בו", ציינה.
נוסף לכך, מירב שיתפה את הקשר המיוחד שלה עם תהילים במהלך תקופת השבי והחזרה. לדבריה, כל יום שבו לא ידעה מה קרה עם בתה היה מלווה בתפילות ובקריאה מתוך ספר תהילים, שמלווה אותה לאורך כל הדרך. "תהילים היו לי כמו חמצן, תפילה נצחית שמסייעת לעבור את הרגעים הקשים. כל פרק בתהילים יש בו משהו שמרגש אותי, במיוחד במצבים של חוסר ודאות, כשהכל מרגיש לא ברור, אפשר למצוא בו שקט פנימי. אני תמיד הרגשתי את עוצמת המילים &ndash; גם בימים שבהם לא ידעתי אם רומי עוד חיה, תהילים הוציאו אותי מהמקום החשוך", שיתפה מירב.
בהמשך, מירב הציעה עצה למשפחות החטופים והקהל הרחב: "אני מאמינה בכוחם של תהילים ובכוחן של תפילות, כי במצבים כאלה זה מה שנותן כוח להמשיך. תפילה מחברת אותנו למקום גבוה יותר. גם ברגעים של כאב ואיבוד, זה מה שיכול להחזיר אותנו למסלול של אמונה ואור".
מירב סיימה את הראיון בהבהרה: "היה לי חשוב תמיד להיאבק על הדרך שלי, וללמוד לכבד את הדרך של האחרים. כל אחד מאיתנו עובר את זה בצורה שונה, ואין שום מקום לשיפוט, אלא רק להבנה והערכה. אנחנו לא צריכים להיות שחור ולבן, כולנו מצוי בתוך סיפור גדול יותר".
לסיום, היא פנתה לכל הציבור בבקשה שלא לשפוט את הדרך של אף אחד, והדגישה את האמונה ההדדית שהחברה הישראלית יכולה להיות מבוססת עליה: "אני מאמינה שהעם שלנו יכול לצמוח יחד גם מתוך הכאב הזה, אם רק נתמוך אחד בשני".
יב בשבט תשפה&nbsp;
עורך איתי סופרין&nbsp;
מפיקה אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה:אבשלום ששון פלאש 90&nbsp;