אלישיב רייכנר ואיתמר גור אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת

עורך:איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

אלישיב רייכנר ואיתמר גור אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת
עורך:איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר

כאן מורשת

צפון דרום 

בן דודה של כרמל גת ז"ל מדבר על הכאב שלא מרפה, על התחושה ש"חטופים יכלו לחזור בחיים" ועל הקריאה להקמת ועדת חקירה: "אם לא נענה על השאלות – זה עלול לקרות שוב"

בציון 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר, מספר גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת ז"ל שנרצחה בשבי חמאס,  למנדי גרוזמן בכאן מורשת ,על התחושות הקשות שמלוות את המשפחה ועל המאבק הציבורי המתמשך להקמת ועדת חקירה.

"אלף ימים וכמו שאמרת זה מאוד סמלי", אמר דיקמן. "הכול צף בכל יום, אבל אתמול במיוחד, כששמענו את ניצן אלון מדבר… פתאום כל התמונות חזרו מול העיניים".

דיקמן התייחס גם לאמירה שלפיה ניתן היה להשיב חטופים בחיים: "זה לא רק עצב וגעגועים, אלא גם תחושת החמצה – איך פספסנו אותן, ואיך עד עכשיו אין ועדת חקירה שמבררת את כל מה שהיינו צריכים לעשות אחרת".

בהמשך מתח ביקורת על היעדר ועדת חקירה ממלכתית: "נציגי הממשלה אמרו בבג״ץ שלא רוצים להקים ועדת חקירה משום סוג. אי אפשר להשלים עם זה".

לצד הכאב, הוא הדגיש כי המאבק אינו רק על העבר אלא גם על העתיד: "אם לא נענה על השאלות הקשות של 7 באוקטובר – זה עלול לקרות שוב. עם ישראל מרגיש את זה כי שום דבר לא תוקן".

על כרמל גת ז"ל סיפר: "השבוע חשבתי עליה הרבה. היא הייתה אישה ערכית מאוד. קשה לחשוב שאני יכול לדבר איתה רק בראש ולא לשמוע אותה באמת".

דיקמן הוסיף כי המשפחה פועלת להנצחתה דרך עשייה וחינוך: "אנחנו מנסים להביא את האור שלה קדימה – היא הייתה אישה של אהבת אדם וריפוי".

לסיום קרא לציבור להשתתף בפעולות המחאה והזיכרון: "יש כל מיני דרכים להביע כאב ורצון לתיקון. בשמונה בערב אנשים יתכנסו בכיכרות – כיכר החטופים תישאר כיכר החטופים. תחשבו על השאלות הגדולות שנשארו לנו".

עורך איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

בן דודה של כרמל גת ז"ל מדבר על הכאב שלא מרפה, על התחושה ש"חטופים יכלו לחזור בחיים" ועל הקריאה להקמת ועדת חקירה: "אם לא נענה על השאלות &ndash; זה עלול לקרות שוב"
בציון 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר, מספר גיל דיקמן, בן דודה של כרמל גת ז"ל שנרצחה בשבי חמאס,&nbsp; למנדי גרוזמן בכאן מורשת ,על התחושות הקשות שמלוות את המשפחה ועל המאבק הציבורי המתמשך להקמת ועדת חקירה.
"אלף ימים וכמו שאמרת זה מאוד סמלי", אמר דיקמן. "הכול צף בכל יום, אבל אתמול במיוחד, כששמענו את ניצן אלון מדבר&hellip; פתאום כל התמונות חזרו מול העיניים".
דיקמן התייחס גם לאמירה שלפיה ניתן היה להשיב חטופים בחיים: "זה לא רק עצב וגעגועים, אלא גם תחושת החמצה &ndash; איך פספסנו אותן, ואיך עד עכשיו אין ועדת חקירה שמבררת את כל מה שהיינו צריכים לעשות אחרת".
בהמשך מתח ביקורת על היעדר ועדת חקירה ממלכתית: "נציגי הממשלה אמרו בבג״ץ שלא רוצים להקים ועדת חקירה משום סוג. אי אפשר להשלים עם זה".
לצד הכאב, הוא הדגיש כי המאבק אינו רק על העבר אלא גם על העתיד: "אם לא נענה על השאלות הקשות של 7 באוקטובר &ndash; זה עלול לקרות שוב. עם ישראל מרגיש את זה כי שום דבר לא תוקן".
על כרמל גת ז"ל סיפר: "השבוע חשבתי עליה הרבה. היא הייתה אישה ערכית מאוד. קשה לחשוב שאני יכול לדבר איתה רק בראש ולא לשמוע אותה באמת".
דיקמן הוסיף כי המשפחה פועלת להנצחתה דרך עשייה וחינוך: "אנחנו מנסים להביא את האור שלה קדימה &ndash; היא הייתה אישה של אהבת אדם וריפוי".
לסיום קרא לציבור להשתתף בפעולות המחאה והזיכרון: "יש כל מיני דרכים להביע כאב ורצון לתיקון. בשמונה בערב אנשים יתכנסו בכיכרות &ndash; כיכר החטופים תישאר כיכר החטופים. תחשבו על השאלות הגדולות שנשארו לנו".
עורך איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר

אי אפשר להתרגל לזה": גיל דיקמן על 1,000 ימים לטבח 7 באוקטובר והמאבק לוועדת חקירה"

בריאיון לי"ז בתמוז  אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת מזהיר הרב בני לאו,ראש מרכז "בבואה"  מפני קיטוב פנימי, משווה בין תקופת ירמיהו ויחזקאל למציאות הישראלית כיום, וקורא לשלב בין אמת לשלום: "לא לוותר על העקרונות, אבל גם לא לאבד את היכולת לראות את האדם שמולך."

לרגל  צום י"ז בתמוז וימי בין המצרים, קורא הרב ד"ר בני לאו להתבונן בסיבות הרוחניות והחברתיות שהובילו לחורבן הבית הראשון – ולבחון כיצד הן מהדהדות גם במציאות הישראלית של ימינו.

לדבריו, נביאי ישראל לא עסקו רק בתיאור החורבן, אלא בעיקר בזיהוי התהליכים שהובילו אליו. הוא מזכיר כי ישעיהו תיאר את חורבן ערי יהודה בידי אשור עוד לפני חורבן הבית, ואילו ירמיהו ויחזקאל פעלו ערב החורבן הבבלי והצביעו על משבר פנימי עמוק בחברה.

הרב לאו הסביר כי המשבר החברתי הקדים את המשבר הביטחוני. לדבריו, שכבת ההנהגה הכלכלית והרוחנית – "החרש והמסגר" – הוגלתה לבבל, בעוד שנותרו בארץ בעיקר מי שלא השכילו להבין את עומק הסכנה. הוא הזכיר את נבואת "התאנים הטובות והתאנים הרעות" בירמיהו, ואת ביקורתו החריפה של יחזקאל כלפי היחס המזלזל של הנשארים בארץ כלפי הגולים.

לדבריו, אחת הסכנות הגדולות היא התחושה ש"לי זה לא יקרה". הוא הזכיר כי גם ערב החורבן היו מי שהאמינו שבית המקדש וירושלים חסינים מכל פגיעה, בעוד ירמיהו הזהיר מפני החורבן – ואף כמעט שילם על כך בחייו.

בהמשך התייחס הרב לאו גם לסיפור התלמודי על ביטול קורבן התמיד בתקופת החשמונאים. לדבריו, בתחילה, למרות המחלוקת בין האחים היריבים, הם המשיכו לשתף פעולה כדי לאפשר את הקרבת הקורבנות. רק כאשר השנאה גברה והוחלט להעלות חזיר במקום כבשים, נשברו גם יסודות האחדות הלאומית.

"זה הרגע שבו התרסקה ארץ ישראל", אמר. "המאבקים תמיד יהיו, אבל אסור לאבד את הסולידריות הבסיסית."

הרב לאו קרא ל"פריצת חומות" במובן החיובי – לא ביטול ההגנות הביטחוניות, אלא פירוק החומות שבין חלקי החברה. "אולי פחות חומות בינינו, יותר חלונות," אמר. "כשפותחים חלון ורואים את העיניים של מי שמולך, משהו משתנה."

בהמשך התייחס לנבואת זכריה, שלפיה ימי הצום יהפכו לימי ששון ושמחה רק כאשר יתקיים הפסוק: "והאמת והשלום אהבו". לדבריו, האמת מייצגת את הנאמנות לעקרונות, ואילו השלום הוא היכולת לראות גם את האמת של הזולת.

בהתייחסו למערכת הבחירות המתקרבת אמר כי החברה הישראלית ניצבת שוב בפני המתח שבין חידוד ההבדלים האידאולוגיים לבין הצורך באחדות. "יש הרבה אמת בהרבה מקומות", אמר, "אבל אם רוצים לבנות חברה – בלי שלום זה לא ילך."

בסיום הריאיון הציג הרב לאו את מרכז "בבואה", שהקים לאחרונה. לדבריו, מטרת המרכז היא ליצור מפגשים אמיתיים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. "לא פיוס שטחי", אמר, "אלא הקשבה אמיתית לדופק של האחר, ומתוך כך לבנות יחד תקומה חדשה."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

בריאיון לי"ז בתמוז&nbsp; אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת מזהיר הרב בני לאו,ראש מרכז "בבואה"&nbsp; מפני קיטוב פנימי, משווה בין תקופת ירמיהו ויחזקאל למציאות הישראלית כיום, וקורא לשלב בין אמת לשלום: "לא לוותר על העקרונות, אבל גם לא לאבד את היכולת לראות את האדם שמולך."
לרגל&nbsp; צום י"ז בתמוז וימי בין המצרים, קורא הרב ד"ר בני לאו להתבונן בסיבות הרוחניות והחברתיות שהובילו לחורבן הבית הראשון &ndash; ולבחון כיצד הן מהדהדות גם במציאות הישראלית של ימינו.
לדבריו, נביאי ישראל לא עסקו רק בתיאור החורבן, אלא בעיקר בזיהוי התהליכים שהובילו אליו. הוא מזכיר כי ישעיהו תיאר את חורבן ערי יהודה בידי אשור עוד לפני חורבן הבית, ואילו ירמיהו ויחזקאל פעלו ערב החורבן הבבלי והצביעו על משבר פנימי עמוק בחברה.
הרב לאו הסביר כי המשבר החברתי הקדים את המשבר הביטחוני. לדבריו, שכבת ההנהגה הכלכלית והרוחנית &ndash; "החרש והמסגר" &ndash; הוגלתה לבבל, בעוד שנותרו בארץ בעיקר מי שלא השכילו להבין את עומק הסכנה. הוא הזכיר את נבואת "התאנים הטובות והתאנים הרעות" בירמיהו, ואת ביקורתו החריפה של יחזקאל כלפי היחס המזלזל של הנשארים בארץ כלפי הגולים.
לדבריו, אחת הסכנות הגדולות היא התחושה ש"לי זה לא יקרה". הוא הזכיר כי גם ערב החורבן היו מי שהאמינו שבית המקדש וירושלים חסינים מכל פגיעה, בעוד ירמיהו הזהיר מפני החורבן &ndash; ואף כמעט שילם על כך בחייו.
בהמשך התייחס הרב לאו גם לסיפור התלמודי על ביטול קורבן התמיד בתקופת החשמונאים. לדבריו, בתחילה, למרות המחלוקת בין האחים היריבים, הם המשיכו לשתף פעולה כדי לאפשר את הקרבת הקורבנות. רק כאשר השנאה גברה והוחלט להעלות חזיר במקום כבשים, נשברו גם יסודות האחדות הלאומית.
"זה הרגע שבו התרסקה ארץ ישראל", אמר. "המאבקים תמיד יהיו, אבל אסור לאבד את הסולידריות הבסיסית."
הרב לאו קרא ל"פריצת חומות" במובן החיובי &ndash; לא ביטול ההגנות הביטחוניות, אלא פירוק החומות שבין חלקי החברה. "אולי פחות חומות בינינו, יותר חלונות," אמר. "כשפותחים חלון ורואים את העיניים של מי שמולך, משהו משתנה."
בהמשך התייחס לנבואת זכריה, שלפיה ימי הצום יהפכו לימי ששון ושמחה רק כאשר יתקיים הפסוק: "והאמת והשלום אהבו". לדבריו, האמת מייצגת את הנאמנות לעקרונות, ואילו השלום הוא היכולת לראות גם את האמת של הזולת.
בהתייחסו למערכת הבחירות המתקרבת אמר כי החברה הישראלית ניצבת שוב בפני המתח שבין חידוד ההבדלים האידאולוגיים לבין הצורך באחדות. "יש הרבה אמת בהרבה מקומות", אמר, "אבל אם רוצים לבנות חברה &ndash; בלי שלום זה לא ילך."
בסיום הריאיון הציג הרב לאו את מרכז "בבואה", שהקים לאחרונה. לדבריו, מטרת המרכז היא ליצור מפגשים אמיתיים בין קבוצות שונות בחברה הישראלית. "לא פיוס שטחי", אמר, "אלא הקשבה אמיתית לדופק של האחר, ומתוך כך לבנות יחד תקומה חדשה."
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר

" הרב ד"רר בני לאו: "חורבן הבית לא התחיל באויב מבחוץ – אלא בשבר החברתי מבפנים 

יוסף בן דוד, מתלמידיו הקרובים של הרב עמוס גואטה ז"ל, סיפר על הרב שנהג לפתוח את דלתו גם בארבע לפנות בוקר, להקשיב לכל אדם באהבה ולבכות על השנאה בעם ישראל. “זה היה רבי עמוס – אהבה, נתינה ואחדות”, אמר.

ההלם בנתניה נמשך לאחר רצח הרב המקובל עמוס גואטה, בן 75, שנדקר למוות בחדרו שבכולל שבו נהג לקבל קהל במשך שנים. תלמידו, יוסף בן דוד, שוחח על דמותו של הרב ועל נסיבות האירוע הקשה.

“הרב היה תמיד מקבל כל אדם, לא משנה מאיזה זרם הוא, ולא משנה באיזה מצב נפשי או אישי הוא נמצא”, סיפר בן דוד למנדי גרוזמן בכאן מורשת .“אותו אדם ביקש להיכנס לחדרו של הרב כדי להתפלל לידו – דבר שהיה קורה כמעט מדי יום. הרב תמיד חיבק וקירב את כולם”.

לדבריו, האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות, עוד לפני תפילת הנץ. חדרו של הרב שימש גם כחדר קבלת קהל וגם כחדרו הפרטי, והדלת הייתה פתוחה כמעט בכל שעה.

“אין אצל הרב שעות קבלה מסודרות. אנשים היו מגיעים בארבע או חמש לפנות בוקר עם סיפורים קשים ומוזרים, והרב היה יושב ומקשיב. זה היה הרב”, אמר.

“כל אחד היה אצלו כמו בן”

בן דוד, שמשפחתו קשורה לרב שנים רבות, תיאר קשר אישי וחם במיוחד.

“אני מנגן בגיטרה, והרב היה מושיב אותי לידו ואומר: ‘תנגן, תנגן’. כל אחד היה חשוב לו. אם היה שומע שמישהו בצרה, מיד היה שואל בדאגה: ‘מה אבויה? מה אתה צריך?’. כל תושב בנתניה יספר לך את אותם דברים – אהבה, נתינה, חיבוק”.

לימוד תורה עד אור הבוקר

על סדר יומו של הרב סיפר כי הוא החל בחצות הלילה בלימוד תורה, זוהר וקבלה, המשיך בתפילת נץ, ולאחר מכן בקבלת קהל שנמשכה כמעט ללא הפסקה.

“תמיד היה ספר פתוח ולומדים סביבו. אם מישהו היה מפסיק לקרוא, הרב היה מבקש מאדם אחר להמשיך. לא פסקה הגרסה מפיו אף פעם”.

“הוא רק החזיק לי את היד”

בן דוד שיתף גם בסיפור אישי: לאחר שנכשל בשמונה מבחני נהיגה, הגיע לרב לפני הטסט התשיעי.

“אמרתי לו שקשה לי. הרב תפס לי את היד, דפק עליה ואמר: ‘הכול יהיה בסדר’. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא בכלל אמר משהו על הטסט. באותו מבחן עברתי בקלות”.

המסר האחרון: אהבת ישראל

לדבריו, הרב לא אהב פרסום ולא רצה שיצלמו אותו. מה שהיה חשוב לו באמת היה מסר של אחדות.

“הרב היה בוכה שעות על המחלוקות בעם ישראל. הוא היה אומר: ‘המחבלים לא באמת הורסים אותנו – השנאה שבתוכנו היא שהורגת אותנו’. הוא הלך לעולמו ערב ימי בין המצרים, והוא כל הזמן דיבר על שנאת חינם ועל אהבת ישראל”.

“עוד לא חושבים על היום שאחרי”

לשאלה כיצד תמשיך הקהילה ללא מנהיגה הרוחני, השיב בן דוד בכאב:

“אף אחד לא יכול למלא את מקומו. כרגע אנחנו רק מתחזקים ומאמינים שהכול משמיים. עוד לא חושבים על היום שאחרי – קודם עוברים את ימי האבל”.

את דבריו חתם בתקווה לגאולה ולשלום בעם ישראל: “אנחנו מקווים שהרב ימליץ יושר על כל עם ישראל. זה מה שהוא רצה כל חייו – אחדות ואהבה”.

עורך:איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר

יוסף בן דוד, מתלמידיו הקרובים של הרב עמוס גואטה ז"ל, סיפר על הרב שנהג לפתוח את דלתו גם בארבע לפנות בוקר, להקשיב לכל אדם באהבה ולבכות על השנאה בעם ישראל. &ldquo;זה היה רבי עמוס &ndash; אהבה, נתינה ואחדות&rdquo;, אמר.
ההלם בנתניה נמשך לאחר רצח הרב המקובל עמוס גואטה, בן 75, שנדקר למוות בחדרו שבכולל שבו נהג לקבל קהל במשך שנים. תלמידו, יוסף בן דוד, שוחח על דמותו של הרב ועל נסיבות האירוע הקשה.
&ldquo;הרב היה תמיד מקבל כל אדם, לא משנה מאיזה זרם הוא, ולא משנה באיזה מצב נפשי או אישי הוא נמצא&rdquo;, סיפר בן דוד למנדי גרוזמן בכאן מורשת .&ldquo;אותו אדם ביקש להיכנס לחדרו של הרב כדי להתפלל לידו &ndash; דבר שהיה קורה כמעט מדי יום. הרב תמיד חיבק וקירב את כולם&rdquo;.
לדבריו, האירוע התרחש בשעות הבוקר המוקדמות, עוד לפני תפילת הנץ. חדרו של הרב שימש גם כחדר קבלת קהל וגם כחדרו הפרטי, והדלת הייתה פתוחה כמעט בכל שעה.
&ldquo;אין אצל הרב שעות קבלה מסודרות. אנשים היו מגיעים בארבע או חמש לפנות בוקר עם סיפורים קשים ומוזרים, והרב היה יושב ומקשיב. זה היה הרב&rdquo;, אמר.
&ldquo;כל אחד היה אצלו כמו בן&rdquo;
בן דוד, שמשפחתו קשורה לרב שנים רבות, תיאר קשר אישי וחם במיוחד.
&ldquo;אני מנגן בגיטרה, והרב היה מושיב אותי לידו ואומר: &lsquo;תנגן, תנגן&rsquo;. כל אחד היה חשוב לו. אם היה שומע שמישהו בצרה, מיד היה שואל בדאגה: &lsquo;מה אבויה? מה אתה צריך?&rsquo;. כל תושב בנתניה יספר לך את אותם דברים &ndash; אהבה, נתינה, חיבוק&rdquo;.
לימוד תורה עד אור הבוקר
על סדר יומו של הרב סיפר כי הוא החל בחצות הלילה בלימוד תורה, זוהר וקבלה, המשיך בתפילת נץ, ולאחר מכן בקבלת קהל שנמשכה כמעט ללא הפסקה.
&ldquo;תמיד היה ספר פתוח ולומדים סביבו. אם מישהו היה מפסיק לקרוא, הרב היה מבקש מאדם אחר להמשיך. לא פסקה הגרסה מפיו אף פעם&rdquo;.
&ldquo;הוא רק החזיק לי את היד&rdquo;
בן דוד שיתף גם בסיפור אישי: לאחר שנכשל בשמונה מבחני נהיגה, הגיע לרב לפני הטסט התשיעי.
&ldquo;אמרתי לו שקשה לי. הרב תפס לי את היד, דפק עליה ואמר: &lsquo;הכול יהיה בסדר&rsquo;. זו הייתה הפעם הראשונה שהוא בכלל אמר משהו על הטסט. באותו מבחן עברתי בקלות&rdquo;.
המסר האחרון: אהבת ישראל
לדבריו, הרב לא אהב פרסום ולא רצה שיצלמו אותו. מה שהיה חשוב לו באמת היה מסר של אחדות.
&ldquo;הרב היה בוכה שעות על המחלוקות בעם ישראל. הוא היה אומר: &lsquo;המחבלים לא באמת הורסים אותנו &ndash; השנאה שבתוכנו היא שהורגת אותנו&rsquo;. הוא הלך לעולמו ערב ימי בין המצרים, והוא כל הזמן דיבר על שנאת חינם ועל אהבת ישראל&rdquo;.
&ldquo;עוד לא חושבים על היום שאחרי&rdquo;
לשאלה כיצד תמשיך הקהילה ללא מנהיגה הרוחני, השיב בן דוד בכאב:
&ldquo;אף אחד לא יכול למלא את מקומו. כרגע אנחנו רק מתחזקים ומאמינים שהכול משמיים. עוד לא חושבים על היום שאחרי &ndash; קודם עוברים את ימי האבל&rdquo;.
את דבריו חתם בתקווה לגאולה ולשלום בעם ישראל: &ldquo;אנחנו מקווים שהרב ימליץ יושר על כל עם ישראל. זה מה שהוא רצה כל חייו &ndash; אחדות ואהבה&rdquo;.
עורך:איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר

צפון דרום

כאן מורשת

Social links

Recent clips