ילנה טרופנוב שנחטפה ב-7 באוקטובר ושבה לאחר 54 ימים, סיפרה למנדי גרוזמן בכאן מורשת על הרגע שבו גילתה שבעלה ויטלי נרצח ובנה עדיין בשבי: "המציאות היא פצצה לי בפנים". על האמונה שהתחזקה בשבי ובשנים שאחריו אמרה: "כשאין למי לפנות ואין על מי לסמוך, פונים לקדוש ברוך הוא".

ילנה טרופונוב, שנחטפה בעצמה ב-7 באוקטובר יחד עם בני משפחתה, איבדה את בעלה ויטלי ז"ל שנרצח באותה שבת, בעוד בנה סשה נחטף לעזה יחד עם בת זוגו ספיר. בראיון בכאן מורשת סיפרה על השבי, על הרגע שבו גילתה את גורל בעלה ובנה, על האמונה שהתחזקה ועל השינוי שעברה המשפחה מאז.

במהלך השבי לא ידעה טרופונוב דבר על גורל בני משפחתה. "לא ידעתי שום דבר על אף אחד מהמשפחה שלי. לא על אמא, לא על בעלי, זכרונו לברכה, לא על הבן שלי, על אף אחד", סיפרה.

כשבועיים לאחר שנחטפה פגשה בשבי את כלתה ספיר, שנחטפה בנפרד מסשה. "גם היא לא ידעה להגיד לי מה קרה לסשה, כי הם נחטפו בנפרד. היא נחטפה קודם. הוא ניסה לברוח, ואז ירו בו ברגליים וחטפו אותו גם".

רק לאחר שחזרה לישראל נודע לה כי בעלה נרצח ובנה עדיין מוחזק בשבי. "כשחזרתי ביום השחרור פגשתי את אמא שלי. ואחרי שחזרתי כבר שאלתי מה קורה עם בעלי והבן שלי. ונודע לי שבעלי נרצח, והבן שלי חטוף".

לדבריה, דווקא ההתמודדות לאחר השחרור הייתה קשה יותר מהשבי עצמו. "אני תמיד אומרת שמה שהיה בשבי זה היה יותר קל ממה שקרה אחר כך", אמרה. "כי בשבי עוד יכולת לקוות שכולם בבית. וכשיצאתי, וכמו שאומרים, המציאות היא פצצה לי בפנים. פשוט לא ידעתי איך אני ממשיכה מפה".

בתוך המשבר, סיפרה, התחזקה באמונה ונעזרה באנשים שהגיעו לחייה. "השם שלח אנשים טובים. באמת אנשים טובים שתמכו בי ועזרו לי, ולא הייתי מכירה אותם אם לא המקרה. ואני אומרת כל יום תודה לקדוש ברוך הוא שהוא שלח לי את האנשים האלה".

"כשאין למי לפנות ואין על מי לסמוך, אז פונים לקדוש ברוך הוא. מה יש לעשות?", אמרה.

לאחר השחרור סיפרה לה ספיר כי במהלך השבי הבטיחה שאם תחזור בחיים, תתחיל לשמור שבת. "אני פשוט אמרתי לה, בואי נשמור שבת ביחד. והתחלתי לשמור שבת", סיפרה טרפונוב.

בהמשך הצטרפה לקבוצה של משפחות חטופים שנסעה למקומות קדושים והתפללה עבור החטופים. "כל ראש חודש היו מארגנים לנו תפילות, וזה מה שחיזק אותי וזה מה שהחזיק אותי – אמונה ותפילות ואנשים טובים שפגשו אותי וחיבקו ואמרו 'אנחנו מתפללים שסשה יחזור'".

לדבריה, היא משוכנעת שלתפילות היה חלק בשובו של בנה. "אני פשוט בטוחה, בטוחה, בטוחה שבזכות תפילות של כולם השם שמר עליו והוא חזר".

גם לאחר שסשה שב לישראל, הוא התקשה לחזור לשגרת החיים כל עוד חבריו נותרו בעזה. "הוא לא היה יכול להתחיל ליהנות מהחיים באמת", סיפרה. "הוא אפילו לא רצה להתחתן כל עוד חברים שלו, אריאל ודוד קוניו, עדיין היו בשבי".

לאחר שכל החטופים שנותרו בסביבתו חזרו, סשה התחתן עם ספיר. "כשברוך השם כולם חזרו, אז זהו, הוא התחתן", אמרה.

טרופונוב סיפרה כי גם כיום היא ממשיכה להתפלל עבור בנה וכלתה. "אני תמיד אומרת תודה לקדוש ברוך הוא שהוא שמר לי על הבן שלי והחזיר לי אותו, ועל כל האנשים שהוא שלח לי שאז תמכו בי וגם עכשיו ממשיכים לעזור לי ולתמוך בי".

על בעלה ויטלי, שנרצח ב-7 באוקטובר, סיפרה: "ויטלי היה בן אדם מדהים. הוא אהב את כולם, אנשים וחיות, ודאג לכולם. והיה בן אדם הכי חרוץ שהכרתי. תמיד היה אפשר לסמוך על המילה שלו".

לדבריה, ויטלי היה אדם מרכזי בקהילת קיבוץ ניר עוז. "כולם מאוד אהבו אותו בקיבוץ כי הוא עזר לכולם. תמיד כולם ידעו שאם קורה משהו, מרימים טלפון: 'ויטלי, בוא תעזור', והוא בא ועוזר".

גם סשה, סיפרה, עדיין מרגיש את חסרונו של אביו. "הוא כל הזמן מנסה בראש שלו להתייעץ עם אבא, וכל הזמן חושב מה אבא היה אומר על זה ועל זה ועל זה".

טרופונוב, שעלתה לישראל מרוסיה בשנת 1999 במסגרת תוכנית "בית ראשון במולדת", סיפרה על הכאב לראות את ניר עוז לאחר הטבח. "היה לנו ממש טוב פה, ועכשיו כואב הלב לראות את כל ההרס הזה שהם עשו".

לדבריה, גם אם הקיבוץ ייבנה מחדש, הוא לא יהיה אותו מקום. "זה כבר לא יהיה אותו קיבוץ, וגם לא אותם אנשים, כי הרבה מאוד מהאנשים נרצחו וחלק מהאנשים לא חוזרים. אז זה יהיה קיבוץ אחר".

עם זאת, היא אומרת כי הנטייה שלה היא לחזור לניר עוז. "כרגע אני כן רוצה לחזור", אמרה, אך הוסיפה כי בעקבות 7 באוקטובר היא אינה מתכננת עוד תוכניות לטווח ארוך. "אם מאוקטובר הבנתי דבר, אז הבנתי שאני לא יכולה לתכנן, לא לטווח ארוך ולא לטווח קצר. אני פשוט מבינה שהכול בידי שמיים".

לקראת הבחירות התייחסה טרופונוב גם למחלוקת הפוליטית בישראל, ואמרה כי היא מתקשה להחליט למי להצביע. לדבריה, היא פוגשת אנשים רבים שנמצאים בהתלבטות דומה.

כשנשאלה על תחושתה כלפי מי שהיה אמור לשמור על תושבי העוטף ולא עשה זאת, השיבה: "התחושה האישית שלי, אני לא כועסת על אף אחד. אני אומרת שמה שהיה צריך לקרות קרה, ויש לזה סיבה".

את השינוי שהייתה רוצה לראות בישראל היא מנסחת במונחים של אחדות. "הייתי רוצה שיהיה יותר אחדות, פחות פילוג, פחות שנאה בין אנשים", אמרה.

"זה מאוד כואב לי לראות אנשים שאומרים: הוא מצביע ככה וככה, הוא נגד, הוא לא אח שלי, אני שונא אותו", סיפרה. "צריך לזכור תמיד מה שהיה אחרי 7 באוקטובר. הייתה פה אחדות מאוד גדולה, שמתחילה להתפורר, וזה מה שכואב לי וזה מה שמפחיד אותי".

"אנחנו חייבים להיות ביחד, לא משנה מי מצביע למי. אנחנו אחים", סיכמה. "יותר סבלנות אחד לשני".

עורך:איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

קרדיט תמונה:אבשלום ששוני פלאש 90 

ילנה טרופנוב שנחטפה ב-7 באוקטובר ושבה לאחר 54 ימים, סיפרה למנדי גרוזמן בכאן מורשת על הרגע שבו גילתה שבעלה ויטלי נרצח ובנה עדיין בשבי: "המציאות היא פצצה לי בפנים". על האמונה שהתחזקה בשבי ובשנים שאחריו אמרה: "כשאין למי לפנות ואין על מי לסמוך, פונים לקדוש ברוך הוא".
ילנה טרופונוב, שנחטפה בעצמה ב-7 באוקטובר יחד עם בני משפחתה, איבדה את בעלה ויטלי ז"ל שנרצח באותה שבת, בעוד בנה סשה נחטף לעזה יחד עם בת זוגו ספיר. בראיון בכאן מורשת סיפרה על השבי, על הרגע שבו גילתה את גורל בעלה ובנה, על האמונה שהתחזקה ועל השינוי שעברה המשפחה מאז.
במהלך השבי לא ידעה טרופונוב דבר על גורל בני משפחתה. "לא ידעתי שום דבר על אף אחד מהמשפחה שלי. לא על אמא, לא על בעלי, זכרונו לברכה, לא על הבן שלי, על אף אחד", סיפרה.
כשבועיים לאחר שנחטפה פגשה בשבי את כלתה ספיר, שנחטפה בנפרד מסשה. "גם היא לא ידעה להגיד לי מה קרה לסשה, כי הם נחטפו בנפרד. היא נחטפה קודם. הוא ניסה לברוח, ואז ירו בו ברגליים וחטפו אותו גם".
רק לאחר שחזרה לישראל נודע לה כי בעלה נרצח ובנה עדיין מוחזק בשבי. "כשחזרתי ביום השחרור פגשתי את אמא שלי. ואחרי שחזרתי כבר שאלתי מה קורה עם בעלי והבן שלי. ונודע לי שבעלי נרצח, והבן שלי חטוף".
לדבריה, דווקא ההתמודדות לאחר השחרור הייתה קשה יותר מהשבי עצמו. "אני תמיד אומרת שמה שהיה בשבי זה היה יותר קל ממה שקרה אחר כך", אמרה. "כי בשבי עוד יכולת לקוות שכולם בבית. וכשיצאתי, וכמו שאומרים, המציאות היא פצצה לי בפנים. פשוט לא ידעתי איך אני ממשיכה מפה".
בתוך המשבר, סיפרה, התחזקה באמונה ונעזרה באנשים שהגיעו לחייה. "השם שלח אנשים טובים. באמת אנשים טובים שתמכו בי ועזרו לי, ולא הייתי מכירה אותם אם לא המקרה. ואני אומרת כל יום תודה לקדוש ברוך הוא שהוא שלח לי את האנשים האלה".
"כשאין למי לפנות ואין על מי לסמוך, אז פונים לקדוש ברוך הוא. מה יש לעשות?", אמרה.
לאחר השחרור סיפרה לה ספיר כי במהלך השבי הבטיחה שאם תחזור בחיים, תתחיל לשמור שבת. "אני פשוט אמרתי לה, בואי נשמור שבת ביחד. והתחלתי לשמור שבת", סיפרה טרפונוב.
בהמשך הצטרפה לקבוצה של משפחות חטופים שנסעה למקומות קדושים והתפללה עבור החטופים. "כל ראש חודש היו מארגנים לנו תפילות, וזה מה שחיזק אותי וזה מה שהחזיק אותי &ndash; אמונה ותפילות ואנשים טובים שפגשו אותי וחיבקו ואמרו 'אנחנו מתפללים שסשה יחזור'".
לדבריה, היא משוכנעת שלתפילות היה חלק בשובו של בנה. "אני פשוט בטוחה, בטוחה, בטוחה שבזכות תפילות של כולם השם שמר עליו והוא חזר".
גם לאחר שסשה שב לישראל, הוא התקשה לחזור לשגרת החיים כל עוד חבריו נותרו בעזה. "הוא לא היה יכול להתחיל ליהנות מהחיים באמת", סיפרה. "הוא אפילו לא רצה להתחתן כל עוד חברים שלו, אריאל ודוד קוניו, עדיין היו בשבי".
לאחר שכל החטופים שנותרו בסביבתו חזרו, סשה התחתן עם ספיר. "כשברוך השם כולם חזרו, אז זהו, הוא התחתן", אמרה.
טרופונוב סיפרה כי גם כיום היא ממשיכה להתפלל עבור בנה וכלתה. "אני תמיד אומרת תודה לקדוש ברוך הוא שהוא שמר לי על הבן שלי והחזיר לי אותו, ועל כל האנשים שהוא שלח לי שאז תמכו בי וגם עכשיו ממשיכים לעזור לי ולתמוך בי".
על בעלה ויטלי, שנרצח ב-7 באוקטובר, סיפרה: "ויטלי היה בן אדם מדהים. הוא אהב את כולם, אנשים וחיות, ודאג לכולם. והיה בן אדם הכי חרוץ שהכרתי. תמיד היה אפשר לסמוך על המילה שלו".
לדבריה, ויטלי היה אדם מרכזי בקהילת קיבוץ ניר עוז. "כולם מאוד אהבו אותו בקיבוץ כי הוא עזר לכולם. תמיד כולם ידעו שאם קורה משהו, מרימים טלפון: 'ויטלי, בוא תעזור', והוא בא ועוזר".
גם סשה, סיפרה, עדיין מרגיש את חסרונו של אביו. "הוא כל הזמן מנסה בראש שלו להתייעץ עם אבא, וכל הזמן חושב מה אבא היה אומר על זה ועל זה ועל זה".
טרופונוב, שעלתה לישראל מרוסיה בשנת 1999 במסגרת תוכנית "בית ראשון במולדת", סיפרה על הכאב לראות את ניר עוז לאחר הטבח. "היה לנו ממש טוב פה, ועכשיו כואב הלב לראות את כל ההרס הזה שהם עשו".
לדבריה, גם אם הקיבוץ ייבנה מחדש, הוא לא יהיה אותו מקום. "זה כבר לא יהיה אותו קיבוץ, וגם לא אותם אנשים, כי הרבה מאוד מהאנשים נרצחו וחלק מהאנשים לא חוזרים. אז זה יהיה קיבוץ אחר".
עם זאת, היא אומרת כי הנטייה שלה היא לחזור לניר עוז. "כרגע אני כן רוצה לחזור", אמרה, אך הוסיפה כי בעקבות 7 באוקטובר היא אינה מתכננת עוד תוכניות לטווח ארוך. "אם מאוקטובר הבנתי דבר, אז הבנתי שאני לא יכולה לתכנן, לא לטווח ארוך ולא לטווח קצר. אני פשוט מבינה שהכול בידי שמיים".
לקראת הבחירות התייחסה טרופונוב גם למחלוקת הפוליטית בישראל, ואמרה כי היא מתקשה להחליט למי להצביע. לדבריה, היא פוגשת אנשים רבים שנמצאים בהתלבטות דומה.
כשנשאלה על תחושתה כלפי מי שהיה אמור לשמור על תושבי העוטף ולא עשה זאת, השיבה: "התחושה האישית שלי, אני לא כועסת על אף אחד. אני אומרת שמה שהיה צריך לקרות קרה, ויש לזה סיבה".
את השינוי שהייתה רוצה לראות בישראל היא מנסחת במונחים של אחדות. "הייתי רוצה שיהיה יותר אחדות, פחות פילוג, פחות שנאה בין אנשים", אמרה.
"זה מאוד כואב לי לראות אנשים שאומרים: הוא מצביע ככה וככה, הוא נגד, הוא לא אח שלי, אני שונא אותו", סיפרה. "צריך לזכור תמיד מה שהיה אחרי 7 באוקטובר. הייתה פה אחדות מאוד גדולה, שמתחילה להתפורר, וזה מה שכואב לי וזה מה שמפחיד אותי".
"אנחנו חייבים להיות ביחד, לא משנה מי מצביע למי. אנחנו אחים", סיכמה. "יותר סבלנות אחד לשני".
עורך:איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר
קרדיט תמונה:אבשלום ששוני פלאש 90&nbsp;