לקראת ט"ו באב מסביר ד"ר ארי אנגלברג כי שיעורי הרווקות בציונות הדתית לא השתנו דרמטית בעשורים האחרונים, אך התפיסה שלה כ"בעיה ציבורית" היא מאפיין ייחודי של המגזר. לדבריו, הפתרון אינו בהכרח שינוי המציאות, אלא גם שינוי נקודת המבט.

לקראת ט"ו באב התייחס ד"ר ארי אנגלברג, מרצה בכיר במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים ומחבר הספר "רווקות מתמשכת בציונות הדתית", לתופעת הרווקות בציבור הדתי-לאומי ולהתייחסות הרחבה שהיא מקבלת במשך עשרות שנים.

לדבריו,בשיחה עם נדב הלפרין בכאן מורשת,  למרות התחושה הרווחת כי מדובר בתופעה שהולכת ומחריפה, הנתונים אינם מצביעים על שינוי דרמטי. "הסטטיסטיקה מלמדת שאין פערים משמעותיים מאוד בשלושים השנים האחרונות", אמר. עם זאת, לדבריו, השאיפה להתחתן בגיל צעיר היא מאפיין מובהק של הציונות הדתית, ולכן מי שאינו מתחתן בגיל המקובל נתפס כחריג.

אנגלברג הסביר כי בחר להשתמש במונח "רווקות מתמשכת" ולא "רווקות מאוחרת", מתוך רצון להימנע משיפוט ערכי. לדבריו, אחד המאפיינים הייחודיים של הציבור הדתי-לאומי הוא עצם ההתייחסות לרווקות כאל סוגיה ציבורית ולא רק אישית. "בציבור החילוני זו נתפסת בדרך כלל כבעיה פרטית של האדם עצמו, ואילו בציונות הדתית יש תחושת אחריות ודאגה קהילתית", אמר.

לדבריו, המעורבות הציבורית באה לידי ביטוי גם בזירה הפוליטית והציבורית, כאשר לאורך השנים הנושא הגיע לדיונים בכנסת ואף הופיע במצעי מפלגות. הוא סבור כי הדבר משקף את אופייה הקהילתי של החברה הדתית, הרואה בהקמת משפחה ערך מרכזי.

בהתייחסו לסיבות לרווקות המתמשכת, ציין אנגלברג כי המעבר מבחירת בני זוג באמצעות מסגרות משפחתיות וחברתיות לבחירה אישית המבוססת על אהבה והיכרות מעמיקה, יצר תהליך מורכב יותר. לדבריו, תהליך דומה מתרחש גם בחברה החרדית, ככל שהצעירים זוכים לעצמאות רבה יותר בבחירת בני זוגם.

עם זאת, הוא הדגיש כי הציונות הדתית הצליחה לייצר מודל ביניים בין החברה החרדית לחברה החילונית. "אנשים רוצים להתאהב ולבחור בעצמם, אבל עדיין רובם מתחתנים בגיל צעיר יחסית – סביב גיל 22–23 – ולא בגילאים מאוחרים יותר המקובלים בציבור החילוני."

אנגלברג הוסיף כי חלק מהקושי נובע גם מהציפיות החברתיות. לדבריו, ההגדרה של אדם בן 29 כ"רווק מבוגר" היא במידה רבה תוצר של נורמות תרבותיות ולא של המציאות עצמה. "התסריט החברתי שאנחנו מצפים לו משפיע מאוד על התחושות שלנו כשהוא אינו מתממש", אמר.

לסיום הדגיש כי אין פתרון פשוט לתופעה. "אפשר להמשיך לעודד היכרות ולסייע לרווקים ולרווקות, והדאגה הקהילתית היא דבר חיובי. אבל אי אפשר לשנות את התרבות כך שאנשים יפסיקו להסתבך בדרך למציאת אהבה. זה חלק מהחוויה האנושית."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

לקראת ט"ו באב מסביר ד"ר ארי אנגלברג כי שיעורי הרווקות בציונות הדתית לא השתנו דרמטית בעשורים האחרונים, אך התפיסה שלה כ"בעיה ציבורית" היא מאפיין ייחודי של המגזר. לדבריו, הפתרון אינו בהכרח שינוי המציאות, אלא גם שינוי נקודת המבט.
לקראת ט"ו באב התייחס ד"ר ארי אנגלברג, מרצה בכיר במרכז האקדמי הרב-תחומי ירושלים ומחבר הספר&nbsp;"רווקות מתמשכת בציונות הדתית", לתופעת הרווקות בציבור הדתי-לאומי ולהתייחסות הרחבה שהיא מקבלת במשך עשרות שנים.
לדבריו,בשיחה עם נדב הלפרין בכאן מורשת,&nbsp; למרות התחושה הרווחת כי מדובר בתופעה שהולכת ומחריפה, הנתונים אינם מצביעים על שינוי דרמטי. "הסטטיסטיקה מלמדת שאין פערים משמעותיים מאוד בשלושים השנים האחרונות", אמר. עם זאת, לדבריו, השאיפה להתחתן בגיל צעיר היא מאפיין מובהק של הציונות הדתית, ולכן מי שאינו מתחתן בגיל המקובל נתפס כחריג.
אנגלברג הסביר כי בחר להשתמש במונח "רווקות מתמשכת" ולא "רווקות מאוחרת", מתוך רצון להימנע משיפוט ערכי. לדבריו, אחד המאפיינים הייחודיים של הציבור הדתי-לאומי הוא עצם ההתייחסות לרווקות כאל סוגיה ציבורית ולא רק אישית. "בציבור החילוני זו נתפסת בדרך כלל כבעיה פרטית של האדם עצמו, ואילו בציונות הדתית יש תחושת אחריות ודאגה קהילתית", אמר.
לדבריו, המעורבות הציבורית באה לידי ביטוי גם בזירה הפוליטית והציבורית, כאשר לאורך השנים הנושא הגיע לדיונים בכנסת ואף הופיע במצעי מפלגות. הוא סבור כי הדבר משקף את אופייה הקהילתי של החברה הדתית, הרואה בהקמת משפחה ערך מרכזי.
בהתייחסו לסיבות לרווקות המתמשכת, ציין אנגלברג כי המעבר מבחירת בני זוג באמצעות מסגרות משפחתיות וחברתיות לבחירה אישית המבוססת על אהבה והיכרות מעמיקה, יצר תהליך מורכב יותר. לדבריו, תהליך דומה מתרחש גם בחברה החרדית, ככל שהצעירים זוכים לעצמאות רבה יותר בבחירת בני זוגם.
עם זאת, הוא הדגיש כי הציונות הדתית הצליחה לייצר מודל ביניים בין החברה החרדית לחברה החילונית. "אנשים רוצים להתאהב ולבחור בעצמם, אבל עדיין רובם מתחתנים בגיל צעיר יחסית &ndash; סביב גיל 22&ndash;23 &ndash; ולא בגילאים מאוחרים יותר המקובלים בציבור החילוני."
אנגלברג הוסיף כי חלק מהקושי נובע גם מהציפיות החברתיות. לדבריו, ההגדרה של אדם בן 29 כ"רווק מבוגר" היא במידה רבה תוצר של נורמות תרבותיות ולא של המציאות עצמה. "התסריט החברתי שאנחנו מצפים לו משפיע מאוד על התחושות שלנו כשהוא אינו מתממש", אמר.
לסיום הדגיש כי אין פתרון פשוט לתופעה. "אפשר להמשיך לעודד היכרות ולסייע לרווקים ולרווקות, והדאגה הקהילתית היא דבר חיובי. אבל אי אפשר לשנות את התרבות כך שאנשים יפסיקו להסתבך בדרך למציאת אהבה. זה חלק מהחוויה האנושית."
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;