עפרה לקס, אימו של סגן נווה לקס ז"ל, בראיון אצל בני טיטלבוים: "שמחת תורה היא חג של חיבוק בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא — והיום הזה הפך לנו ליום של כאב"

בראיון מרגש ל"כאן מורשת", התייחסה העיתונאית עפרה לקס, אימו של סגן נווה לקס ז"ל שנהרג בקרב בדרי ביום שמחת תורה, לשחרור החטופים ולהתמודדות המשפחה עם החג שהפך ליום זיכרון אישי ולאומי.

"אנחנו נוהגים לומר שיש שני חדרים בלב," סיפרה, "אבל אני חושבת שיש יותר. יש אפשרות בעולם להיות בכמה תנועות נפש במקביל — התרגשות גדולה לצד כאב עמוק. התפללנו על השחרור של החטופים, התחננו על זה, שמחנו בשביל המשפחות. אבל בתוך כל זה יש חדר בלב שהוא עצוב מאוד."

לקס מתארת את ערב שמחת תורה כזמן של תודה וגעגוע גם יחד:

"היינו מלאי הודיה — לקדוש ברוך הוא, לחיילים, למשפחות, לכל מי שפעל. אבל לצד זה – לא כל החללים הוחזרו, והמלחמה עדיין לא נגמרה. חמאס לא הוכחד, והסכנה עוד כאן."

כשנשאלה על השחרור של אסירים ביטחוניים כחלק מהעסקה, אמרה בזהירות:

"ברור שרצינו שזה יהיה אחרת. אנשים יצאו למלחמה במסירות נפש, רצו לראות את חמאס נעלם. אבל אני לא בממשלה ולא בכנסת, ואני לא יודעת מה היה על השולחן. קשה לשפוט, רק אפשר לראות את התוצאות ולזכור שהמחיר כבד."

בהמשך הוסיפה מסר של אחריות ציבורית וערנות:

"אסור שנחזור לקונספציה של 'שקט תמורת שקט'. הם היו בשקט – ותכננו מתקפה נוראית. אנחנו חייבים להיות דרוכים, מוכנים, ולא לשקוע באופוריה. נזכור מי אויבנו, ונפעל מתוך פיכחון."

לקס שיתפה גם ברגעים האישיים של שמחת תורה בבית המשפחה בלוד:

"נווה אהב את סוכות ושמחת תורה. אלה היו החגים שלו. הוא היה רוקד, מחבק את ספר התורה, מאיר פנים לכולם. בשנה שאחרי נפילתו נהרג חבר מהקהילה באותו יום – וזה כאילו אותו כאב שחוזר. קשה לשמוח ביום כזה, אבל אנחנו מנסים למצוא בו משמעות."

ולבסוף  סיכמה:

"נווה היה של עם ישראל, לא במילים גדולות אלא במעשים קטנים, אחד ועוד אחד. הוא נהרג ביום שהוא כולו של עם ישראל, ובכל שנה כשאנחנו אומרים קדיש — זה לא רק עליו, זה על כולם. להיות שם בשביל העם שלנו – זו דרכו, וזה מה שאנחנו ממשיכים."

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

עפרה לקס, אימו של סגן נווה לקס ז"ל, בראיון אצל בני טיטלבוים: "שמחת תורה היא חג של חיבוק בין עם ישראל לקדוש ברוך הוא &mdash; והיום הזה הפך לנו ליום של כאב"
בראיון מרגש ל"כאן מורשת", התייחסה העיתונאית עפרה לקס, אימו של סגן נווה לקס ז"ל שנהרג בקרב בדרי ביום שמחת תורה, לשחרור החטופים ולהתמודדות המשפחה עם החג שהפך ליום זיכרון אישי ולאומי.
<blockquote dir="rtl" data-start="602" data-end="857">
"אנחנו נוהגים לומר שיש שני חדרים בלב," סיפרה, "אבל אני חושבת שיש יותר. יש אפשרות בעולם להיות בכמה תנועות נפש במקביל &mdash; התרגשות גדולה לצד כאב עמוק. התפללנו על השחרור של החטופים, התחננו על זה, שמחנו בשביל המשפחות. אבל בתוך כל זה יש חדר בלב שהוא עצוב מאוד."
</blockquote>
לקס מתארת את ערב שמחת תורה כזמן של תודה וגעגוע גם יחד:
<blockquote dir="rtl" data-start="920" data-end="1078">
"היינו מלאי הודיה &mdash; לקדוש ברוך הוא, לחיילים, למשפחות, לכל מי שפעל. אבל לצד זה &ndash; לא כל החללים הוחזרו, והמלחמה עדיין לא נגמרה. חמאס לא הוכחד, והסכנה עוד כאן."
</blockquote>
כשנשאלה על השחרור של אסירים ביטחוניים כחלק מהעסקה, אמרה בזהירות:
<blockquote dir="rtl" data-start="1147" data-end="1348">
"ברור שרצינו שזה יהיה אחרת. אנשים יצאו למלחמה במסירות נפש, רצו לראות את חמאס נעלם. אבל אני לא בממשלה ולא בכנסת, ואני לא יודעת מה היה על השולחן. קשה לשפוט, רק אפשר לראות את התוצאות ולזכור שהמחיר כבד."
</blockquote>
בהמשך הוסיפה מסר של אחריות ציבורית וערנות:
<blockquote dir="rtl" data-start="1395" data-end="1566">
"אסור שנחזור לקונספציה של 'שקט תמורת שקט'. הם היו בשקט &ndash; ותכננו מתקפה נוראית. אנחנו חייבים להיות דרוכים, מוכנים, ולא לשקוע באופוריה. נזכור מי אויבנו, ונפעל מתוך פיכחון."
</blockquote>
לקס שיתפה גם ברגעים האישיים של שמחת תורה בבית המשפחה בלוד:
<blockquote dir="rtl" data-start="1633" data-end="1861">
"נווה אהב את סוכות ושמחת תורה. אלה היו החגים שלו. הוא היה רוקד, מחבק את ספר התורה, מאיר פנים לכולם. בשנה שאחרי נפילתו נהרג חבר מהקהילה באותו יום &ndash; וזה כאילו אותו כאב שחוזר. קשה לשמוח ביום כזה, אבל אנחנו מנסים למצוא בו משמעות."
</blockquote>
ולבסוף&nbsp; סיכמה:
<blockquote dir="rtl" data-start="1900" data-end="2127">
"נווה היה של עם ישראל, לא במילים גדולות אלא במעשים קטנים, אחד ועוד אחד. הוא נהרג ביום שהוא כולו של עם ישראל, ובכל שנה כשאנחנו אומרים קדיש &mdash; זה לא רק עליו, זה על כולם. להיות שם בשביל העם שלנו &ndash; זו דרכו, וזה מה שאנחנו ממשיכים."
</blockquote>
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;

Advertisement