פסק דין תקדימי קובע כי טובת הילדים גוברת על עקרון ההמשכיות; לאחר מאבק של שלוש שנים וחצי הועברה החזקה לאב שיצא בשאלה, ובית המשפט אישר את שינוי מסגרת הלימודים

בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה כי ילדיו של אב חסיד שיצא בשאלה יתחנכו במערכת החינוך הממלכתית-דתית, ולא במוסדות חרדיים – זאת חרף התנגדות האם, שביקשה להשאירם במסגרת החינוך החרדית שבה למדו בעבר.

מדובר בפסק דין בעל משמעות רחבה, הנוגע לאחת הסוגיות הרגישות והמורכבות ביותר בדיני המשפחה בישראל: חינוך ילדים כאשר הוריהם אינם חולקים עוד אורח חיים משותף. בעשורים האחרונים, וביתר שאת בשנים האחרונות, מתרבים המקרים שבהם אחד ההורים משנה את אורחות חייו – חוזר בתשובה, יוצא בשאלה, או משנה השתייכות קהילתית – והשאלה היכן ילמדו הילדים הופכת למוקד עימות.

מאבק ממושך והעברת החזקה

לדברי עורכת הדין מרינה ויספלנר, שייצגה את האב, בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת ,ההליך המשפטי נמשך מאז יולי 2022. בני הזוג נישאו כחסידים, אך בשלב מסוים האב חדל לשמור אורח חיים חרדי, והצדדים נפרדו. בתחילה לא ביקש האב לקבל את החזקה על הילדים, והכוונה הייתה כי יראה אותם במסגרת הסדרי שהות בלבד.

ואולם, בהמשך נטען כי האם מנעה את הקשר בין האב לילדים, תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות. לאחר ניסיונות ממושכים של בית המשפט וגורמי הרווחה לשקם את הקשר, ובסיוע אפוטרופוס לדין שמונתה לילדים, הוחלט בספטמבר 2025 להעביר את החזקה לידי האב.

לאחר שהילדים עברו להתגורר עמו, עלתה שאלת מסגרת הלימודים: האם דרשה כי ימשיכו במוסדות החינוך החרדיים הפרטיים, בעוד האב – שאינו מנהל עוד אורח חיים חרדי – ביקש לשלבם בחינוך הממלכתי-דתי.

טובת הילד מול עקרון ההמשכיות

הסוגיה המרכזית שנדונה הייתה המתח בין עקרון ההמשכיות – השואף לשמור על יציבות בחיי הילדים ולהימנע משינויים חדים – לבין עקרון טובת הילד.

בית המשפט קבע כי שינוי מהותי באורח חייו של ההורה המשמורן מהווה שינוי נסיבות המצדיק סטייה מעקרון ההמשכיות. בפסק הדין הודגש כי קיימת חשיבות להלימה בין אורח החיים בבית לבין המסגרת החינוכית.

לפי ההכרעה, שילוב ילדים המתגוררים בבית שאינו חרדי במוסדות חינוך חרדיים עלול ליצור פער ערכי וחברתי, תחושת חריגות ואף פגיעה בקשר עם ההורה. במצב כזה, כך נקבע, טובת הילדים מחייבת מסגרת התואמת את המציאות היומיומית שבה הם חיים.

השלכות רוחב

אף שבתי משפט כבר נדרשו בעבר למקרים דומים, נדיר היה ששינוי באורח חיים של הורה הוכר באופן מפורש כשינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי מסגרת חינוכית.

ההכרעה צפויה לעורר הדים הן בקרב קהילות חרדיות והן בקרב יוצאים בשאלה, שכן היא משרטטת קו ברור: כאשר יש פער מהותי בין הבית למסגרת הלימודית, בית המשפט יבחן בראש ובראשונה את טובת הילדים הקונקרטית – גם במחיר שינוי הסטטוס-קוו.

בסופו של יום, מדגישים המעורבים בתיק, אין כאן "ניצחון" משפחתי, אלא ניסיון לצמצם נזק ולהבטיח יציבות והתאמה בין חיי הילדים בבית לבין עולמם החינוכי.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: שאטרסטוק 

פסק דין תקדימי קובע כי טובת הילדים גוברת על עקרון ההמשכיות; לאחר מאבק של שלוש שנים וחצי הועברה החזקה לאב שיצא בשאלה, ובית המשפט אישר את שינוי מסגרת הלימודים
בית המשפט המחוזי בירושלים קבע לאחרונה כי ילדיו של אב חסיד שיצא בשאלה יתחנכו במערכת החינוך הממלכתית-דתית, ולא במוסדות חרדיים &ndash; זאת חרף התנגדות האם, שביקשה להשאירם במסגרת החינוך החרדית שבה למדו בעבר.
מדובר בפסק דין בעל משמעות רחבה, הנוגע לאחת הסוגיות הרגישות והמורכבות ביותר בדיני המשפחה בישראל: חינוך ילדים כאשר הוריהם אינם חולקים עוד אורח חיים משותף. בעשורים האחרונים, וביתר שאת בשנים האחרונות, מתרבים המקרים שבהם אחד ההורים משנה את אורחות חייו &ndash; חוזר בתשובה, יוצא בשאלה, או משנה השתייכות קהילתית &ndash; והשאלה היכן ילמדו הילדים הופכת למוקד עימות.
מאבק ממושך והעברת החזקה
לדברי עורכת הדין מרינה ויספלנר, שייצגה את האב, בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת ,ההליך המשפטי נמשך מאז יולי 2022. בני הזוג נישאו כחסידים, אך בשלב מסוים האב חדל לשמור אורח חיים חרדי, והצדדים נפרדו. בתחילה לא ביקש האב לקבל את החזקה על הילדים, והכוונה הייתה כי יראה אותם במסגרת הסדרי שהות בלבד.
ואולם, בהמשך נטען כי האם מנעה את הקשר בין האב לילדים, תוך התעלמות מהחלטות שיפוטיות. לאחר ניסיונות ממושכים של בית המשפט וגורמי הרווחה לשקם את הקשר, ובסיוע אפוטרופוס לדין שמונתה לילדים, הוחלט בספטמבר 2025 להעביר את החזקה לידי האב.
לאחר שהילדים עברו להתגורר עמו, עלתה שאלת מסגרת הלימודים: האם דרשה כי ימשיכו במוסדות החינוך החרדיים הפרטיים, בעוד האב &ndash; שאינו מנהל עוד אורח חיים חרדי &ndash; ביקש לשלבם בחינוך הממלכתי-דתי.
טובת הילד מול עקרון ההמשכיות
הסוגיה המרכזית שנדונה הייתה המתח בין עקרון ההמשכיות &ndash; השואף לשמור על יציבות בחיי הילדים ולהימנע משינויים חדים &ndash; לבין עקרון טובת הילד.
בית המשפט קבע כי שינוי מהותי באורח חייו של ההורה המשמורן מהווה שינוי נסיבות המצדיק סטייה מעקרון ההמשכיות. בפסק הדין הודגש כי קיימת חשיבות להלימה בין אורח החיים בבית לבין המסגרת החינוכית.
לפי ההכרעה, שילוב ילדים המתגוררים בבית שאינו חרדי במוסדות חינוך חרדיים עלול ליצור פער ערכי וחברתי, תחושת חריגות ואף פגיעה בקשר עם ההורה. במצב כזה, כך נקבע, טובת הילדים מחייבת מסגרת התואמת את המציאות היומיומית שבה הם חיים.
השלכות רוחב
אף שבתי משפט כבר נדרשו בעבר למקרים דומים, נדיר היה ששינוי באורח חיים של הורה הוכר באופן מפורש כשינוי נסיבות מהותי המצדיק שינוי מסגרת חינוכית.
ההכרעה צפויה לעורר הדים הן בקרב קהילות חרדיות והן בקרב יוצאים בשאלה, שכן היא משרטטת קו ברור: כאשר יש פער מהותי בין הבית למסגרת הלימודית, בית המשפט יבחן בראש ובראשונה את טובת הילדים הקונקרטית &ndash; גם במחיר שינוי הסטטוס-קוו.
בסופו של יום, מדגישים המעורבים בתיק, אין כאן "ניצחון" משפחתי, אלא ניסיון לצמצם נזק ולהבטיח יציבות והתאמה בין חיי הילדים בבית לבין עולמם החינוכי.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: שאטרסטוק&nbsp;