הרב יעקב ידיד, ראש ישיבת ההסדר בכרמיאל, משוחח עם ידידיה תנעמי על שבת הגדול.

מדוע השבת נקראת כך ומה מקומה של דרשת הגדול בלימוד התורה?

מתוך 'אנעים זמירות'.

עורך ומגיש: ידידיה תנעמי.

הרב יעקב ידיד, ראש ישיבת ההסדר בכרמיאל, משוחח עם ידידיה תנעמי על שבת הגדול.
מדוע השבת נקראת כך ומה מקומה של דרשת הגדול בלימוד התורה?
מתוך 'אנעים זמירות'.
עורך ומגיש: ידידיה תנעמי.

כאן מורשת

שבת הגדול

ד"ר חגי בן ארצי, מרצה לתנ"ך, משוחח עם ידידיה תנעמי על י' בניסן, התחלת הגאולה במצרים ויום הכניסה לארץ. וגם: טקס הזיכרון המיוחד שנערך על הירדן מדי שנה בשנה.

מתוך 'אנעים זמירות'.

קרדיט תמונה: נחלת הכלל.

ד"ר חגי בן ארצי, מרצה לתנ"ך, משוחח עם ידידיה תנעמי על י' בניסן, התחלת הגאולה במצרים ויום הכניסה לארץ. וגם: טקס הזיכרון המיוחד שנערך על הירדן מדי שנה בשנה.
מתוך 'אנעים זמירות'.
קרדיט תמונה: נחלת הכלל.

יום י' בניסן

אלישיב רייכנר ואיתמר גור אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת

עורך:איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

אלישיב רייכנר ואיתמר גור אצל מנדי גרוזמן בכאן מורשת
עורך:איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר

צפון דרום 260326

ראש מועצת הגליל העליון אסף לנגנבן מתאר מציאות של חיים ללא התרעה, ילדים כלואים במקלטים, כלכלה בקריסה ותחושת הפקרה: "הממשלה לא איתנו – זה כבר אירוע אחר לגמרי"

שנתיים וחצי מאז תחילת הלחימה בצפון, המציאות ביישובי קו העימות רחוקה מלהיות שגרתית. ראש מועצת הגליל העליון, אסף לנגלבן, מתאר  למנדי גרוזמן בכאן מורשת תמונה קשה של חיים תחת איום מתמיד – ללא התרעה מספקת, עם פגיעה עמוקה בחיי היומיום ובתחושת הביטחון.

לדבריו, בניגוד למרכז הארץ, שבו יש זמן להיכנס למרחבים מוגנים, בצפון המצב שונה לחלוטין: "אין התרעה. לפעמים הרקטה כבר נופלת, או שש שניות אחרי האזעקה – כבר יש פגיעה. המשמעות היא שאי אפשר לחיות מחוץ למרחב מוגן".

השלכות המציאות הזו מורגשות בעיקר בקרב הילדים. פעילויות חוץ כמעט ואינן מתקיימות, והחיים מתנהלים סביב מקלטים וחדרים סגורים. "אתה חושב פעמיים לפני כל יציאה מהבית. גם דבר פשוט כמו ללכת לגינה הופך להחלטה מסוכנת", הוא אומר. "הסטרס הזה – שכל שנייה יכולה להיות גורלית – שוחק את ההורים ואת הילדים".

מעבר לאיום הביטחוני, לנגנבן מתאר גם מציאות של אזור מלחמה פעיל: ירי ארטילרי מתמשך, מטוסים ומסוקים בשמיים – וכל אלו יוצרים תחושת מלחמה יומיומית. "זה משפיע על הילדים, על התפיסה שלהם את המציאות, ועל איך שהמרחב כולו מתנהל".

גם השירותים האזרחיים נפגעו קשות. "משרדי ממשלה לא באמת פועלים כאן. שירותים בסיסיים שאנשים במרכז מקבלים – כאן פשוט לא קיימים", הוא אומר, ומוסיף כי מדובר ב"ניתוק ממשלתי".

הפגיעה הכלכלית, לדבריו, חריפה לא פחות. עסקים רבים נסגרו, התיירות – שהיא מנוע מרכזי באזור – נעצרה כמעט לחלוטין, והצריכה המקומית צנחה. "הכלכלה בצפון כמעט בקריסה. אנשים פתחו וסגרו עסקים שוב ושוב – מהקורונה ועד היום. הפיצויים לא מכסים את הנזק האמיתי".

לנגנלבן מותח ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה לאורך התקופה. "אנחנו לא מרגישים שהצפון נמצא במוקד. לא בשיח, לא בנוכחות, ולא בתקציבים", הוא אומר. לדבריו, גם ההחלטה להשיב את התושבים לבתיהם התקבלה על בסיס תמונת מצב לא מדויקת: "אמרו שיש הישגים ושאפשר לחזור, אבל מהר מאוד הבנו שהמציאות אחרת".

במבט קדימה, הוא מדגיש כי לא ניתן להסתפק בשקט זמני. "אסור להסכים לשקט בשביל שקט. אנחנו צריכים ביטחון אמיתי", הוא אומר, ומזהיר מפני הישנות של תרחישים קשים: "לא זעקנו מספיק בעבר – וקיבלנו את השבעה באוקטובר. אסור שזה יקרה גם כאן".

לסיום, הוא קורא לשינוי תפיסה: "מדינת ישראל צריכה להחליט שהצפון הוא מיקוד. יש לה את היכולת – היא פשוט לא בחרה בזה עד עכשיו".

עורך: איתי סופרין

ראש מועצת הגליל העליון אסף לנגנבן מתאר מציאות של חיים ללא התרעה, ילדים כלואים במקלטים, כלכלה בקריסה ותחושת הפקרה: "הממשלה לא איתנו &ndash; זה כבר אירוע אחר לגמרי"
שנתיים וחצי מאז תחילת הלחימה בצפון, המציאות ביישובי קו העימות רחוקה מלהיות שגרתית. ראש מועצת הגליל העליון, אסף לנגלבן, מתאר&nbsp; למנדי גרוזמן בכאן מורשת תמונה קשה של חיים תחת איום מתמיד &ndash; ללא התרעה מספקת, עם פגיעה עמוקה בחיי היומיום ובתחושת הביטחון.
לדבריו, בניגוד למרכז הארץ, שבו יש זמן להיכנס למרחבים מוגנים, בצפון המצב שונה לחלוטין: "אין התרעה. לפעמים הרקטה כבר נופלת, או שש שניות אחרי האזעקה &ndash; כבר יש פגיעה. המשמעות היא שאי אפשר לחיות מחוץ למרחב מוגן".
השלכות המציאות הזו מורגשות בעיקר בקרב הילדים. פעילויות חוץ כמעט ואינן מתקיימות, והחיים מתנהלים סביב מקלטים וחדרים סגורים. "אתה חושב פעמיים לפני כל יציאה מהבית. גם דבר פשוט כמו ללכת לגינה הופך להחלטה מסוכנת", הוא אומר. "הסטרס הזה &ndash; שכל שנייה יכולה להיות גורלית &ndash; שוחק את ההורים ואת הילדים".
מעבר לאיום הביטחוני, לנגנבן מתאר גם מציאות של אזור מלחמה פעיל: ירי ארטילרי מתמשך, מטוסים ומסוקים בשמיים &ndash; וכל אלו יוצרים תחושת מלחמה יומיומית. "זה משפיע על הילדים, על התפיסה שלהם את המציאות, ועל איך שהמרחב כולו מתנהל".
גם השירותים האזרחיים נפגעו קשות. "משרדי ממשלה לא באמת פועלים כאן. שירותים בסיסיים שאנשים במרכז מקבלים &ndash; כאן פשוט לא קיימים", הוא אומר, ומוסיף כי מדובר ב"ניתוק ממשלתי".
הפגיעה הכלכלית, לדבריו, חריפה לא פחות. עסקים רבים נסגרו, התיירות &ndash; שהיא מנוע מרכזי באזור &ndash; נעצרה כמעט לחלוטין, והצריכה המקומית צנחה. "הכלכלה בצפון כמעט בקריסה. אנשים פתחו וסגרו עסקים שוב ושוב &ndash; מהקורונה ועד היום. הפיצויים לא מכסים את הנזק האמיתי".
לנגנלבן מותח ביקורת חריפה על התנהלות הממשלה לאורך התקופה. "אנחנו לא מרגישים שהצפון נמצא במוקד. לא בשיח, לא בנוכחות, ולא בתקציבים", הוא אומר. לדבריו, גם ההחלטה להשיב את התושבים לבתיהם התקבלה על בסיס תמונת מצב לא מדויקת: "אמרו שיש הישגים ושאפשר לחזור, אבל מהר מאוד הבנו שהמציאות אחרת".
במבט קדימה, הוא מדגיש כי לא ניתן להסתפק בשקט זמני. "אסור להסכים לשקט בשביל שקט. אנחנו צריכים ביטחון אמיתי", הוא אומר, ומזהיר מפני הישנות של תרחישים קשים: "לא זעקנו מספיק בעבר &ndash; וקיבלנו את השבעה באוקטובר. אסור שזה יקרה גם כאן".
לסיום, הוא קורא לשינוי תפיסה: "מדינת ישראל צריכה להחליט שהצפון הוא מיקוד. יש לה את היכולת &ndash; היא פשוט לא בחרה בזה עד עכשיו".
עורך: איתי סופרין

שבת הגדול

כאן מורשת

.css-10t7zxc{display:block;-webkit-flex:none;-ms-flex:none;flex:none;height:0.7rem;}Recent clips

Recent clips