אל״מ (מיל׳) אסף כהן, (פיזר) , לשעבר סגן מפקד 8200: ״המחאה אותנטית ורחבה, אבל בלי הנהגה ובלי יציאת המאסות – המשטר מצליח לבלום אותה״

המחאות באיראן ממשיכות לטלטל את המדינה, אך שאלת סיומן נותרת פתוחה. אלוף־משנה במילואים אסף כהן (פיזר) , לשעבר סגן מפקד יחידת 8200, מסביר בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת  כי למרות העוצמה והאותנטיות של המחאה, קשה מאוד לחזות מהפכות – וגם הפעם התנאים להכרעה עדיין אינם בשלים.

לדבריו, מדובר במחאה רחבה וחריגה בהיקפה החברתי: מיעוטים אתניים, צעירים, סטודנטים, חלק מאיגודי התעשייה והמסחר ואנשי מעמד ביניים עירוני – כולם נוטלים בה חלק. “יש הרבה מאוד גורמים ברחוב”, הוא אומר, “אבל קשה מאוד לחבר אותם לגוף אחד שפועל כאגרוף מאוחד מול המשטר”.

כהן מדגיש שני חסמים מרכזיים: היעדר הנהגה מאוחדת וברורה, והיעדר יציאה של “המאסות הגדולות”. גם דיווחים על מאות אלפים או מיליון מפגינים אינם משנים את התמונה, לדבריו, במדינה של כ־80 מיליון תושבים. “ב־2009, במהפכה הירוקה, יצאו חמישה מיליון איש לרחובות טהרן – וגם אז זה לא הספיק”.

הגורם המכריע, כפי שעולה מהניתוח, הוא כוחות הביטחון. “בסוף הם אלו שעושים את ההבדל”, אומר כהן. שינוי עמדה של הצבא הסדיר – ולא של משמרות המהפכה – הוא זה שיכול להפוך מחאה למהפכה. אך כאן טמון הקושי: משמרות המהפכה, אף שהם קטנים יותר מספרית, מחזיקים במוקדי הכוח הצבאיים והכלכליים, ועימות ישיר בינם לבין הצבא עשוי להוביל לתרחיש שונה ואלים בהרבה.

גם סוגיית ההתערבות החיצונית עולה בשיחה. כהן סבור שכל החלשה של מנגנוני הדיכוי – באמצעות סנקציות, פעולות חשאיות או תקיפות ממוקדות – יכולה לעודד את המוחים, אך לא להפיל את המשטר לבדה. “השלטון ייפול רק מבפנים”, הוא מדגיש. עם זאת, צעדים אמריקאיים, ובהם סנקציות חריפות והתבטאויות פומביות, כבר משפיעים על הדינמיקה – הן ברחוב האיראני והן בהתנהלות המשטר.

לסיכום, כהן מצייר תמונה מורכבת: מחאה עמוקה ורחבה מאי־פעם, משטר אכזרי עם מנגנוני ביטחון נאמנים, וחלון הזדמנויות שעדיין לא נסגר – אך גם רחוק מהכרעה.

עורך:איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

קרדיט תמונה : שאטרסטוק 

אל״מ (מיל׳) אסף כהן, (פיזר) , לשעבר סגן מפקד 8200: ״המחאה אותנטית ורחבה, אבל בלי הנהגה ובלי יציאת המאסות &ndash; המשטר מצליח לבלום אותה״
<hr dir="rtl" data-start="374" data-end="377">
המחאות באיראן ממשיכות לטלטל את המדינה, אך שאלת סיומן נותרת פתוחה. אלוף־משנה במילואים אסף כהן (פיזר) , לשעבר סגן מפקד יחידת 8200, מסביר בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת&nbsp; כי למרות העוצמה והאותנטיות של המחאה, קשה מאוד לחזות מהפכות &ndash; וגם הפעם התנאים להכרעה עדיין אינם בשלים.
לדבריו, מדובר במחאה רחבה וחריגה בהיקפה החברתי: מיעוטים אתניים, צעירים, סטודנטים, חלק מאיגודי התעשייה והמסחר ואנשי מעמד ביניים עירוני &ndash; כולם נוטלים בה חלק. &ldquo;יש הרבה מאוד גורמים ברחוב&rdquo;, הוא אומר, &ldquo;אבל קשה מאוד לחבר אותם לגוף אחד שפועל כאגרוף מאוחד מול המשטר&rdquo;.
כהן מדגיש שני חסמים מרכזיים: היעדר הנהגה מאוחדת וברורה, והיעדר יציאה של &ldquo;המאסות הגדולות&rdquo;. גם דיווחים על מאות אלפים או מיליון מפגינים אינם משנים את התמונה, לדבריו, במדינה של כ־80 מיליון תושבים. &ldquo;ב־2009, במהפכה הירוקה, יצאו חמישה מיליון איש לרחובות טהרן &ndash; וגם אז זה לא הספיק&rdquo;.
הגורם המכריע, כפי שעולה מהניתוח, הוא כוחות הביטחון. &ldquo;בסוף הם אלו שעושים את ההבדל&rdquo;, אומר כהן. שינוי עמדה של הצבא הסדיר &ndash; ולא של משמרות המהפכה &ndash; הוא זה שיכול להפוך מחאה למהפכה. אך כאן טמון הקושי: משמרות המהפכה, אף שהם קטנים יותר מספרית, מחזיקים במוקדי הכוח הצבאיים והכלכליים, ועימות ישיר בינם לבין הצבא עשוי להוביל לתרחיש שונה ואלים בהרבה.
גם סוגיית ההתערבות החיצונית עולה בשיחה. כהן סבור שכל החלשה של מנגנוני הדיכוי &ndash; באמצעות סנקציות, פעולות חשאיות או תקיפות ממוקדות &ndash; יכולה לעודד את המוחים, אך לא להפיל את המשטר לבדה. &ldquo;השלטון ייפול רק מבפנים&rdquo;, הוא מדגיש. עם זאת, צעדים אמריקאיים, ובהם סנקציות חריפות והתבטאויות פומביות, כבר משפיעים על הדינמיקה &ndash; הן ברחוב האיראני והן בהתנהלות המשטר.
לסיכום, כהן מצייר תמונה מורכבת: מחאה עמוקה ורחבה מאי־פעם, משטר אכזרי עם מנגנוני ביטחון נאמנים, וחלון הזדמנויות שעדיין לא נסגר &ndash; אך גם רחוק מהכרעה.
עורך:איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר
קרדיט תמונה : שאטרסטוק&nbsp;