הרב יצחק ביטון, שאיבד את ילדיו יעקב, אביגיל ושרה בפגיעה הקטלנית בבית הכנסת בבית שמש, מתאר את רגעי האימה, את הבשורה הקשה ואת הכוחות שמצא באמונה: “כשבאה צרה צריך להתעורר לתשובה, לא להתרגל למציאות”.

הרב יצחק ביטון, שאיבד שלושה מילדיו בפגיעת הטיל בבית הכנסת בבית שמש, שיתף  בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת ברגעים הקשים שעברו עליו ועל משפחתו מאז האסון, ובדרך שבה האמונה מחזיקה אותם בימים הכואבים.

לדבריו, מאז האסון הוא כלל לא שב לבית שמש. “מאז ומעולם החיבור שלי היה יותר לירושלים עיר הקודש”, סיפר. “שבתות וחגים היינו נמצאים בירושלים עם הילדים, שם גם היו סדרי הלימוד והשיעורים שלי. כרגע מחפשים עבורי דירה בירושלים, אולי באזור הרובע היהודי או סמוך לכותל”.

הרב ביטון תיאר את הרגע שבו הבין שמשהו נורא התרחש. באותו ערב בנו יעקב למד בבית הכנסת ואף לימד אברכים. “כשהגעתי לבית הכנסת ראיתי אותו מלמד בשמחה גדולה”, סיפר. “אחר כך חזרתי הביתה והוא הגיע כמה דקות אחריי”.

לדבריו, הבנות ביקשו לרדת למקלט בעקבות האזעקות. “הייתה לי הרגשה מוזרה בלב ואמרתי שאולי הפעם כדאי להישאר בבית”, סיפר. “אבל הבנות הפצירו בו, והוא ירד איתן למקלט”.

כעבור דקות נשמע פיצוץ אדיר. “היה הדף חזק מאוד, החלונות התנפצו והבית כמעט קרס”, תיאר. “אשתי הייתה בקומה התחתונה, וברוך השם היא ניצלה וגם אני והבת הקטנה רחלי”.

מיד לאחר מכן יצא לכיוון בית הכנסת. “ראיתי עשן מתמר מאזור בית הכנסת והלב שלי הרגיש רע מאוד”, אמר. “כשהגעתי לשם ראיתי שהמבנה חרב כמעט לחלוטין והמקלט נפגע. כבר הוציאו גופות מהמקום”.

באותם רגעים עדיין קיווה לנס. “ציפיתי לישועת השם, אולי בכל זאת מישהו מהם חי”, סיפר. במשך שעות ארוכות המתין לבשורה, עד שלבסוף הגיעה ההודעה הקשה מהמשטרה.

“כבר ידעתי לשם מה אני מובל”, אמר. “ניסיתי להכין את עצמי לבשורה בתפילה ובהבנה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה”.

לדבריו, את הכוחות הוא שואב מלימוד התורה ומדברי חז״ל. הוא הזכיר את דברי התלמוד הירושלמי על הפסוק “דודי ירד לגנו ללקוט שושנים”, המסבירים כי הקב״ה לעיתים “לוקח את הצדיקים שבישראל”.

“אני מבין שהקב״ה בחר בהם”, אמר. “זה לא החלטה של בני אדם מי צדיק ומי לא. כשהקב״ה בוחר – זו בחירה שלו”.

הרב ביטון סיפר גם על דמותו של בנו יעקב. “הוא היה ילד מוכשר מאוד”, אמר. “כבר בגיל ארבע ידע משניות בעל פה והבין אותן לעומק. כשהיינו בכותל בגיל ארבע וחצי שאלתי אותו מה ביקש בתפילה – והוא ענה שהתפלל שיבוא מלך המשיח ושייבנה בית המקדש”.

לדבריו, ילדיו היו פעילים גם בקירוב לבבות. יעקב הדריך ילדים, אביגיל עסקה בפעילות חברתית, ושרה התבלטה בעשייה למען אחרים. “הם ידעו לאהוב כל יהודי ולחשוב טוב על כל אדם”, אמר.

על ההתמודדות בתוך המשפחה סיפר כי אשתו מחזקת מאוד את הסובבים. “אשתי מדברת דיבורים של אמונה ברמה אפילו גבוהה ממני”, אמר. “אנחנו עבדנו כל החיים על הנושא של אמונה, והקב״ה הכשיר אותנו לעמוד בניסיון הזה”.

לסיום פנה הרב ביטון במסר לציבור: “כשבאה צרה על הציבור – צריך לזעוק ולהתעורר לתשובה. לא לומר שזה מקרה או מנהג העולם. צריך לחזק את האחדות, את היחס בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, וללמוד מוסר בכל יום”.

לדבריו, זו הדרך להביא תיקון. “צריך לכבד זה את זה, לאהוב כל יהודי ולהסתכל בעין טובה”, אמר. “זו הצוואה שאנחנו ממשיכים עם הילדים שלנו”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה:אירה וקסלר

הרב יצחק ביטון, שאיבד את ילדיו יעקב, אביגיל ושרה בפגיעה הקטלנית בבית הכנסת בבית שמש, מתאר את רגעי האימה, את הבשורה הקשה ואת הכוחות שמצא באמונה: &ldquo;כשבאה צרה צריך להתעורר לתשובה, לא להתרגל למציאות&rdquo;.
הרב יצחק ביטון, שאיבד שלושה מילדיו בפגיעת הטיל בבית הכנסת בבית שמש, שיתף&nbsp; בראיון עם אלי ביתאן בכאן מורשת ברגעים הקשים שעברו עליו ועל משפחתו מאז האסון, ובדרך שבה האמונה מחזיקה אותם בימים הכואבים.
לדבריו, מאז האסון הוא כלל לא שב לבית שמש. &ldquo;מאז ומעולם החיבור שלי היה יותר לירושלים עיר הקודש&rdquo;, סיפר. &ldquo;שבתות וחגים היינו נמצאים בירושלים עם הילדים, שם גם היו סדרי הלימוד והשיעורים שלי. כרגע מחפשים עבורי דירה בירושלים, אולי באזור הרובע היהודי או סמוך לכותל&rdquo;.
הרב ביטון תיאר את הרגע שבו הבין שמשהו נורא התרחש. באותו ערב בנו יעקב למד בבית הכנסת ואף לימד אברכים. &ldquo;כשהגעתי לבית הכנסת ראיתי אותו מלמד בשמחה גדולה&rdquo;, סיפר. &ldquo;אחר כך חזרתי הביתה והוא הגיע כמה דקות אחריי&rdquo;.
לדבריו, הבנות ביקשו לרדת למקלט בעקבות האזעקות. &ldquo;הייתה לי הרגשה מוזרה בלב ואמרתי שאולי הפעם כדאי להישאר בבית&rdquo;, סיפר. &ldquo;אבל הבנות הפצירו בו, והוא ירד איתן למקלט&rdquo;.
כעבור דקות נשמע פיצוץ אדיר. &ldquo;היה הדף חזק מאוד, החלונות התנפצו והבית כמעט קרס&rdquo;, תיאר. &ldquo;אשתי הייתה בקומה התחתונה, וברוך השם היא ניצלה וגם אני והבת הקטנה רחלי&rdquo;.
מיד לאחר מכן יצא לכיוון בית הכנסת. &ldquo;ראיתי עשן מתמר מאזור בית הכנסת והלב שלי הרגיש רע מאוד&rdquo;, אמר. &ldquo;כשהגעתי לשם ראיתי שהמבנה חרב כמעט לחלוטין והמקלט נפגע. כבר הוציאו גופות מהמקום&rdquo;.
באותם רגעים עדיין קיווה לנס. &ldquo;ציפיתי לישועת השם, אולי בכל זאת מישהו מהם חי&rdquo;, סיפר. במשך שעות ארוכות המתין לבשורה, עד שלבסוף הגיעה ההודעה הקשה מהמשטרה.
&ldquo;כבר ידעתי לשם מה אני מובל&rdquo;, אמר. &ldquo;ניסיתי להכין את עצמי לבשורה בתפילה ובהבנה שחייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה&rdquo;.
לדבריו, את הכוחות הוא שואב מלימוד התורה ומדברי חז״ל. הוא הזכיר את דברי התלמוד הירושלמי על הפסוק &ldquo;דודי ירד לגנו ללקוט שושנים&rdquo;, המסבירים כי הקב״ה לעיתים &ldquo;לוקח את הצדיקים שבישראל&rdquo;.
&ldquo;אני מבין שהקב״ה בחר בהם&rdquo;, אמר. &ldquo;זה לא החלטה של בני אדם מי צדיק ומי לא. כשהקב״ה בוחר &ndash; זו בחירה שלו&rdquo;.
הרב ביטון סיפר גם על דמותו של בנו יעקב. &ldquo;הוא היה ילד מוכשר מאוד&rdquo;, אמר. &ldquo;כבר בגיל ארבע ידע משניות בעל פה והבין אותן לעומק. כשהיינו בכותל בגיל ארבע וחצי שאלתי אותו מה ביקש בתפילה &ndash; והוא ענה שהתפלל שיבוא מלך המשיח ושייבנה בית המקדש&rdquo;.
לדבריו, ילדיו היו פעילים גם בקירוב לבבות. יעקב הדריך ילדים, אביגיל עסקה בפעילות חברתית, ושרה התבלטה בעשייה למען אחרים. &ldquo;הם ידעו לאהוב כל יהודי ולחשוב טוב על כל אדם&rdquo;, אמר.
על ההתמודדות בתוך המשפחה סיפר כי אשתו מחזקת מאוד את הסובבים. &ldquo;אשתי מדברת דיבורים של אמונה ברמה אפילו גבוהה ממני&rdquo;, אמר. &ldquo;אנחנו עבדנו כל החיים על הנושא של אמונה, והקב״ה הכשיר אותנו לעמוד בניסיון הזה&rdquo;.
לסיום פנה הרב ביטון במסר לציבור: &ldquo;כשבאה צרה על הציבור &ndash; צריך לזעוק ולהתעורר לתשובה. לא לומר שזה מקרה או מנהג העולם. צריך לחזק את האחדות, את היחס בין אדם לחברו, בין איש לאשתו, וללמוד מוסר בכל יום&rdquo;.
לדבריו, זו הדרך להביא תיקון. &ldquo;צריך לכבד זה את זה, לאהוב כל יהודי ולהסתכל בעין טובה&rdquo;, אמר. &ldquo;זו הצוואה שאנחנו ממשיכים עם הילדים שלנו&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה:אירה וקסלר