בעלת המסעדה מהצפון שלא עזבה גם תחת אש – ממשיכה לבשל לחיילים ומעבירה מסר של אמונה, שורשיות וניצחון

אחד הרגעים המרגשים ביום העצמאות האחרון היה נאומה של אורה חתן, מדליקת המשואה, תושבת היישוב שתולה שבגבול הצפון. חתן, בעלת מסעדת "חמדת הגליל", נאלצה לסגור את העסק בעקבות פגיעת טיל במהלך המלחמה – אך סירבה לעזוב את ביתה והמשיכה לחיות במקום גם בתקופת הפינוי.

למרות הסכנה המתמשכת, חתן לא הפסיקה לפעול למען חיילי צה"ל המוצבים בגזרה. "המשכתי לבשל לחיילים כל הזמן", סיפרה, "הרגשתי שיש סביבי מלאכים ששומרים עליי".

בראיון  אצלך מנדי גרוזמן, לאחר הנאום, התייחסה לרגע שבו הודתה לקדוש ברוך הוא – רגע שריגש רבים בציבור:
"זה לא היה כתוב בנאום", אמרה, "אבל היה לי ברור שאני רוצה להודות לבורא עולם שהביא אותי לרגע הזה ושמר עליי לאורך כל התקופה".

חתן הדגישה את תחושת הנס שליוותה אותה לאורך ימי הלחימה:
"נפלו טילים מימיני ומשמאלי, ואין לי ממ"ד – ובכל זאת ניצלתי. אלו ניסים גלויים".

מעבר לאמונה, נאומה התאפיין גם במשחקי מילים ובחיבור עמוק לשפה העברית. בין המשפטים הבולטים: "אסור לנו לאבד את הצפון" ו"אני שטולה בשטולה".
"אני מאוד אוהבת את השפה העברית", הסבירה, "וזה בא לי בטבעיות. זה חלק ממני".

בדבריה חיברה בין אדם, אדמה ואמונה:
"זה משהו שקיבלתי מההורים שלי – אהבה לאדמה, לאדם ולארץ. זה נטוע בנו".

באשר למצב הביטחוני בצפון, הביעה עמדה ברורה:
"אנחנו מתעסקים בלבנון, אבל צריך לטפל בראש הנחש – איראן. בלי הכסף והנשק משם, חיזבאללה לא יוכל להחזיק מעמד".

גם לאחר שהמסעדה שלה נהרסה כליל מפגיעת טיל, חתן לא נכנעה. היא הקימה מסעדה מאולתרת במרפסת ביתה, ממנה היא ממשיכה לבשל – בעיקר עבור חיילים.
"הם לא יושבים לאכול כאן", סיפרה, "אני מכינה סירים והם לוקחים לשטח".

במהלך ביקור של הרמטכ"ל התלוננה בחיוך על כך שהחיילים לא מחזירים את הסירים – ולמחרת קיבלה ציוד חדש.
"אמנם סירים קטנים", אמרה בחיוך, "אבל העיקר הכוונה".

לסיום העבירה מסר של תקווה ואמונה:
"עם ישראל חזק. נצח ישראל לא ישקר. בעזרת ה', המסעדה תחזור לפעול, וכל עם ישראל יבוא לבקר".

עורך איתי סופרין

מפיק רביד ליפקין

בעלת המסעדה מהצפון שלא עזבה גם תחת אש &ndash; ממשיכה לבשל לחיילים ומעבירה מסר של אמונה, שורשיות וניצחון
אחד הרגעים המרגשים ביום העצמאות האחרון היה נאומה של אורה חתן, מדליקת המשואה, תושבת היישוב שתולה שבגבול הצפון. חתן, בעלת מסעדת "חמדת הגליל", נאלצה לסגור את העסק בעקבות פגיעת טיל במהלך המלחמה &ndash; אך סירבה לעזוב את ביתה והמשיכה לחיות במקום גם בתקופת הפינוי.
למרות הסכנה המתמשכת, חתן לא הפסיקה לפעול למען חיילי צה"ל המוצבים בגזרה. "המשכתי לבשל לחיילים כל הזמן", סיפרה, "הרגשתי שיש סביבי מלאכים ששומרים עליי".
בראיון&nbsp; אצלך מנדי גרוזמן, לאחר הנאום, התייחסה לרגע שבו הודתה לקדוש ברוך הוא &ndash; רגע שריגש רבים בציבור: "זה לא היה כתוב בנאום", אמרה, "אבל היה לי ברור שאני רוצה להודות לבורא עולם שהביא אותי לרגע הזה ושמר עליי לאורך כל התקופה".
חתן הדגישה את תחושת הנס שליוותה אותה לאורך ימי הלחימה: "נפלו טילים מימיני ומשמאלי, ואין לי ממ"ד &ndash; ובכל זאת ניצלתי. אלו ניסים גלויים".
מעבר לאמונה, נאומה התאפיין גם במשחקי מילים ובחיבור עמוק לשפה העברית. בין המשפטים הבולטים: "אסור לנו לאבד את הצפון" ו"אני שטולה בשטולה". "אני מאוד אוהבת את השפה העברית", הסבירה, "וזה בא לי בטבעיות. זה חלק ממני".
בדבריה חיברה בין אדם, אדמה ואמונה: "זה משהו שקיבלתי מההורים שלי &ndash; אהבה לאדמה, לאדם ולארץ. זה נטוע בנו".
באשר למצב הביטחוני בצפון, הביעה עמדה ברורה: "אנחנו מתעסקים בלבנון, אבל צריך לטפל בראש הנחש &ndash; איראן. בלי הכסף והנשק משם, חיזבאללה לא יוכל להחזיק מעמד".
גם לאחר שהמסעדה שלה נהרסה כליל מפגיעת טיל, חתן לא נכנעה. היא הקימה מסעדה מאולתרת במרפסת ביתה, ממנה היא ממשיכה לבשל &ndash; בעיקר עבור חיילים. "הם לא יושבים לאכול כאן", סיפרה, "אני מכינה סירים והם לוקחים לשטח".
במהלך ביקור של הרמטכ"ל התלוננה בחיוך על כך שהחיילים לא מחזירים את הסירים &ndash; ולמחרת קיבלה ציוד חדש. "אמנם סירים קטנים", אמרה בחיוך, "אבל העיקר הכוונה".
לסיום העבירה מסר של תקווה ואמונה: "עם ישראל חזק. נצח ישראל לא ישקר. בעזרת ה', המסעדה תחזור לפעול, וכל עם ישראל יבוא לבקר".
עורך איתי סופרין
מפיק רביד ליפקין