אלקנה בוחבוט, שורד שבי חמאס ומחבר הספר “738 ימים בשבי”, חוזר אל חג החירות  בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת – ומזכיר: השיקום נמשך, והחירות האמיתית היא להיות יחד

שנה לאחר שחגג את פסח בתנאי שבי קשים, אלקנה בוחבוט מתכונן לליל סדר אחר לגמרי – בבית, עם משפחתו, אך גם עם זיכרונות שלא מרפים.

“שנה שעברה – חירות לא הייתה לי, זה בטוח”, הוא אומר,, “זה היה חג מאוד קשה”. למרות התנאים, מספר בוחבוט כי ניסו לשמור על רוח החג: “היינו שרים שירי חג, מספרים אחד לשני איך נראה הסדר בבית. זה היה לא פשוט”.

השבי גם אילץ אותו להתמודד עם מציאות הלכתית כואבת: “זה היה הפסח השני בחיים שלי שאכלתי חמץ. אין ברירה. זה כואב, אבל היום אנחנו בחוץ – והשנה נחגוג חירות כמו שצריך”.

״בורא עולם בחר לשמור עלינו במשך מעל שנתיים .השגחה פרטית יום -יום. זה רק מוסיף לאמונה. כל יום שעובר אתה מתחזק יותר״ , אומר בוחבוט.

לקראת הסדר הקרוב, בוחבוט משתף בזיכרון אישי שמקבל משמעות חדשה: “תמיד הייתי מקריא את הקטע של ‘הרשע’ בהגדה, איכשהו זה תמיד נפל עליי. השנה אולי אקבל את ‘שאינו יודע לשאול’”, הוא אומר בחיוך, אך מוסיף כי המשפט “בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו” מקבל עבורו משמעות מוחשית במיוחד.

בוחבוט שוחרר ב-13 באוקטובר, וכיום, כחצי שנה לאחר מכן, הוא כבר הוציא ספר על חוויותיו ואף החל להרצות. אך הוא מדגיש: החזרה לשגרה רחוקה מלהיות שלמה.

“זה לא שעכשיו הכול טוב”, הוא אומר בכנות. “יש טיפולים, יש ליווי, יש נסיעות לבית החולים שיבא. יש ילד בן כמעט שש שמתמודד עם חרדות, במיוחד בתקופה של אזעקות. זה לא כמו בכל בית”.

לדבריו, גם הגוף והנפש עדיין מגיבים לטראומה: “יש פלשבקים, הרבה פעמים ביום. דברים קטנים מחזירים אותך לשם, ואז אתה צריך להזכיר לעצמך – אתה פה, אתה לא שם”.

על השאלה כיצד שורדים מציאות של רעב, עינויים ופחד מתמיד, הוא משיב: “עם הרבה אמונה, הרבה תקווה, והרבה אחיזה במה שטוב. אתה יודע שמחכים לך – ילד, אישה, עם שלם. זה מה שמחזיק אותך”.

החוויה, לדבריו, גם שינתה אותו: “אתה נהיה בן אדם יותר טוב. הגישה משתנה, היחס למשפחה, לחיים, להכול. זה חזק מאוד”.

לקראת חג הפסח, המסר שלו ברור:
“אין מחיר לחופש. זה הדבר הכי גדול שיש. מי שיושב עם המשפחה שלו – שיעריך את זה. תחבקו אחד את השני. גם אם יש כעסים – העיקר שאתם יחד. כל השאר זה בונוס”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר 

קרדיט תמונה: יוסי אלוני,פלאש 90

אלקנה בוחבוט, שורד שבי חמאס ומחבר הספר &ldquo;738 ימים בשבי&rdquo;, חוזר אל חג החירות&nbsp; בשיחה עם בני טיטלבוים בכאן מורשת &ndash; ומזכיר: השיקום נמשך, והחירות האמיתית היא להיות יחד
שנה לאחר שחגג את פסח בתנאי שבי קשים, אלקנה בוחבוט מתכונן לליל סדר אחר לגמרי &ndash; בבית, עם משפחתו, אך גם עם זיכרונות שלא מרפים.
&ldquo;שנה שעברה &ndash; חירות לא הייתה לי, זה בטוח&rdquo;, הוא אומר,, &ldquo;זה היה חג מאוד קשה&rdquo;. למרות התנאים, מספר בוחבוט כי ניסו לשמור על רוח החג: &ldquo;היינו שרים שירי חג, מספרים אחד לשני איך נראה הסדר בבית. זה היה לא פשוט&rdquo;.
השבי גם אילץ אותו להתמודד עם מציאות הלכתית כואבת: &ldquo;זה היה הפסח השני בחיים שלי שאכלתי חמץ. אין ברירה. זה כואב, אבל היום אנחנו בחוץ &ndash; והשנה נחגוג חירות כמו שצריך&rdquo;.
״בורא עולם בחר לשמור עלינו במשך מעל שנתיים .השגחה פרטית יום -יום. זה רק מוסיף לאמונה. כל יום שעובר אתה מתחזק יותר״ , אומר בוחבוט.
לקראת הסדר הקרוב, בוחבוט משתף בזיכרון אישי שמקבל משמעות חדשה: &ldquo;תמיד הייתי מקריא את הקטע של &lsquo;הרשע&rsquo; בהגדה, איכשהו זה תמיד נפל עליי. השנה אולי אקבל את &lsquo;שאינו יודע לשאול&rsquo;&rdquo;, הוא אומר בחיוך, אך מוסיף כי המשפט &ldquo;בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו&rdquo; מקבל עבורו משמעות מוחשית במיוחד.
בוחבוט שוחרר ב-13 באוקטובר, וכיום, כחצי שנה לאחר מכן, הוא כבר הוציא ספר על חוויותיו ואף החל להרצות. אך הוא מדגיש: החזרה לשגרה רחוקה מלהיות שלמה.
&ldquo;זה לא שעכשיו הכול טוב&rdquo;, הוא אומר בכנות. &ldquo;יש טיפולים, יש ליווי, יש נסיעות לבית החולים שיבא. יש ילד בן כמעט שש שמתמודד עם חרדות, במיוחד בתקופה של אזעקות. זה לא כמו בכל בית&rdquo;.
לדבריו, גם הגוף והנפש עדיין מגיבים לטראומה: &ldquo;יש פלשבקים, הרבה פעמים ביום. דברים קטנים מחזירים אותך לשם, ואז אתה צריך להזכיר לעצמך &ndash; אתה פה, אתה לא שם&rdquo;.
על השאלה כיצד שורדים מציאות של רעב, עינויים ופחד מתמיד, הוא משיב: &ldquo;עם הרבה אמונה, הרבה תקווה, והרבה אחיזה במה שטוב. אתה יודע שמחכים לך &ndash; ילד, אישה, עם שלם. זה מה שמחזיק אותך&rdquo;.
החוויה, לדבריו, גם שינתה אותו: &ldquo;אתה נהיה בן אדם יותר טוב. הגישה משתנה, היחס למשפחה, לחיים, להכול. זה חזק מאוד&rdquo;.
לקראת חג הפסח, המסר שלו ברור: &ldquo;אין מחיר לחופש. זה הדבר הכי גדול שיש. מי שיושב עם המשפחה שלו &ndash; שיעריך את זה. תחבקו אחד את השני. גם אם יש כעסים &ndash; העיקר שאתם יחד. כל השאר זה בונוס&rdquo;.
עורך: איתי סופרין
מפיקה: אירה וקסלר&nbsp;
קרדיט תמונה: יוסי אלוני,פלאש 90