ברקע הדיווחים על הסכם בין ארה״ב לאיראן והחשש מהמצב הביטחוני בצפון, חפציבה בוחבוט־ספירט מקריית שמונה מתארת מציאות של שחיקה כלכלית, תחושת הזנחה ואובדן ביטחון: „לא רק ביטחון צבאי – המדינה חייבת לתת גם ביטחון חברתי ועתיד לתושבים”.

על רקע הדיונים המדיניים והדיווחים על הסכמים אזוריים, בקריית שמונה התחושות מורכבות הרבה יותר. חפציבה בוחבוט־ספירט, תושבת העיר, מתארת מציאות שבה מבחינת רבים מהתושבים – החיים בגבול ממשיכים להיות רצופים בחוסר ודאות, ללא תחושת שינוי אמיתית.

לדבריה, אצל עמירם כהן בכאן מורשת, למרות הכותרות על הסכמים ומהלכים מדיניים, האמון בכך שהמציאות הביטחונית אכן תשתנה נמוך מאוד. „אנחנו חיים כבר חודשים ושנים בתוך מציאות שלא נגמרת – עסקים שקורסים, עסקים שנסגרו ותושבים שמתקשים להרים את הראש מעל המים”, אמרה.

בוחבוט־ספירט תיארה תחושת זהירות עמוקה כלפי כל הסדר מדיני: „אנחנו לימודי ניסיון. לא תמיד אפשר להאמין להסכמים, ותמיד יש תחושה שהפתעות עוד יכולות להגיע”.

לדבריה, אירועי 7 באוקטובר חיזקו בקרב תושבי הצפון את ההבנה שתרחישים שבעבר נראו בלתי אפשריים – עלולים להתרחש. „אם פעם האמנו לחלוטין שמדינת ישראל והצבא יגנו עלינו ושאסון כזה לא יכול לקרות – היום אנחנו יודעים שהכול יכול לקרות”.

עם זאת, היא מדגישה הבחנה בין היחס לצה״ל לבין היחס למדינה: „אנחנו מברכים את החיילים ואת מה שהם עושים, אבל במדינה יש פחות אמון”.

לטענתה, לצד האיום הביטחוני המתמשך, קיימת תחושת הזנחה ארוכת שנים של הפריפריה בכלל ושל קריית שמונה בפרט. היא הזכירה פערים בתחבורה, בנגישות, בפיתוח ובהזדמנויות לצעירים – וטענה כי תוכניות המיגון באזור טרם הושלמו.

"קריית שמונה משמשת חומת מגן של מדינת ישראל, אבל מקבלת פחות ממה שמגיע לה”, אמרה. לדבריה, המדינה צריכה לראות בתושבי הגבול שותפים אסטרטגיים ולהשקיע בהם לא רק בביטחון, אלא גם בתשתיות, חינוך ואופק כלכלי.

בסיום השיחה העבירה מסר רחב יותר: „אם התושבים לא יישארו בקריית שמונה – הגליל ייחלש. ואם הגליל נחלש, זו כבר שאלה לאומית. המדינה צריכה לתת לתושבים סיבה להישאר כאן – לא רק לשרוד, אלא גם לבנות עתיד”.

עורך: איתי סופרין

מפיקה: אירה וקסלר